הצצה לבית ספר לאסטרונאוטים צעירים ברחובות

אולי, יום אחד מישהו מהם יגיע לחלל: השעה 18:00 בערב, שבעה נערים ונערות מישראל מפעילים כלי רכב רובוטי הנמצא אלפי קילומטרים מהם. המטרה: לחפש סימנים לחיים בהווה או בעבר, למצוא מים וסימנים לחומרים אורגנים. הנערות והנערים פועלים יחד כדי לעמוד במשימה - המדמה למעשה הפעלת כלי רכב רובוטי על המאדים, אלא שבמקום בכוכב הלכת השכן, נערך הניסוי בקנדה.

התלמידים חדורי המוטיבציה, שאת ההתלהבות שלהם מהמשימה לא היה ניתן להסתיר, נוטלים חלק בבית הספר לאסטרונאוטים צעירים של מכון דוידסון לחינוך מדעי. מדובר בפרויקט ייחודי וחדשני בארץ בתמיכת סוכנות החלל הישראלית, שזוהי שנתו הראשונה. בית הספר לאסטרונאוטים צעירים מדמה באופן מיטבי הכשרת אסטרונאוטים למשימה על מאדים ובשנה הראשונה שלו משתתפים 15 תלמידים מכיתה י', שהתחלקו לשתי קבוצות לביצוע המשימה בימים שונים.

התלמידים לומדים במשך שנתיים, מתכננים ומבצעים משימות המדמות פעילות מדעית וטכנולוגית על מאדים, ומוכשרים בתחומי המדעים הפלנטריים, הביולוגיה והאסטרוביולוגיה במאדים. בנוסף, הם מבצעים אנלוג של משימה רובוטית, אנלוג של משימה מאוישת, יישום שיטות מחקר מדעי על מאדים, רפואת חלל, תכנון מגורי אסטרונאוטים ועוד.

במהלך המשימה התלמידים הם למעשה אסטרונאוטים הנמצאים בחללית ליד מאדים, הרובוט שלהם נע על כוכב הלכת וצוות הבקרה מולו הם עובדים נמצא בכדור הארץ ומסייע להם לתפעל אותו. לכל תלמיד בצוות תפקיד מוגדר, החל ממפקד המשימה, דרך הנווט, המדען שאחראי על הפעלת המכשירים המדעיים ואפילו אחראי תקשורת, שבסמכותו להעביר גילויים חשובים לכדור הארץ ולתקשורת.

אולי יום אחד מישהו מהם יגיע לחלל. תלמידים בתוכנית האסטרונאוטים הצעיירם(צילום: אוהד הרכס)

עמית שחורי, מפקדת המשימה - הלומדת בכיתה י' בבית הספר "עתיד" בלוד, סיפרה על המשימה: "המטרה שלנו היא למצוא חיים על המאדים, למצוא דברים שיוכיחו שהיו או שיש חיים". למרות שבגיל צעיר היא פיקדה על משימה מורכבת, עמית לא רוצה להגיע לחלל: "מעניין אותי יותר חקר החלל, לבנות חלליות".

גיל דונסקי, הלומדת באותו בית ספר, היא מדענית המשימה. "צריך למצוא מינרלים. יש לנו שני מכשירים על הרובר - אחד בודק את המינרלים ואחד את היסודות. אנחנו יכולים לראות איזה מינרל זה". בניגוד לעמית, גיל לא פוסלת את האפשרות שיום אחד תגיע לחלל.

ואי אפשר בלי יחסי ציבור למשימה. על המשימה הזו הייתה אחראית איריס סולומוביץ', תלמידת כיתה י' בבית ספר דה שליט ברחובות. בזכות הפרסום ברשתות החברתיות צפו תלמידים ברחבי הארץ במשימה דרך מסך המחשב. בנוסף לתפקיד התקשורתי, צוותה איריס גם כנווטת. "צריך להגיד לנהגים לאן לנסוע ולכוון אותם למקומות שהמדען בחר. צריך לדאוג שהם יגיעו למקום שבחרנו בלי שהרובר יתהפך". איריס לא שואפת להגיע לחלל: "זה נראה נורא מגניב להיות בחלל, אבל החוויה לא בשבילי. אני מעדיפה להיות בחדר הבקרה". 

איה רודק מבית הספר עמית עמל בראשון לציון הייתה גם כן נווטת במשימה: "החלום שלי מאז שהייתי קטנה הוא לעסוק בתחום הפיזיקה בחלל, בעיקר נאס"א". על המשימה הלא פשוטה במסגרת הלימודים במכון דוידסון, היא אמרה: "יש אחריות גדולה. זה כמו חלום. התוכנית ממש מרגשת, ממש מדהימה".

(צילום: אוהד הרכס)

בן רוזנברג מבית הספר גולדה מאיר בנס ציונה הוא הנהג במשימה ובנוסף איש הקשר עם אנשי סוכנות החלל בקנדה, שהשתתפו גם הם במשימה. בן סיפר כי לוקח זמן עד שהמסר מועבר ועד שמתקבלת התשובה - בשל המרחק הרב. "אני מאוד מתעניין בתחום הפיזיקה. אני גם מאוד אוהב ללמוד בצורה חווייתית".

וצריך שמישהו ישגיח שהכל יילך כשורה. גליה ליברמן מבית הספר דה שליט ברחובות היא אחראית הבטיחות במשימה. "זו חוויה מעניינת", היא אומרת ומוסיפה כי עליה להזהיר את הנהג אם הוא נכנס לשיפוע תלול מדי או שהוא עומד להיתקל באבנים במהלך נסיעתו.

אסף מנשרי מגיע מתיכון הראל במבשרת ציון כדי להשתתף בתוכנית במכון דוידסון. במשימה הוא היה אחראי שרכב החלל לא יגיע למקומות בעיתיים. "זה שווה כל רגע. לא הייתי מוותר על התוכנית הזו", הוא אומר.

אי אפשר היה לפספס שיש יותר נערות מנערים במשימה. ד"ר רעות סורק-אברמוביץ, אחת מחברות צוות ההדרכה, אמרה: "יש לנו בנות מאוד מוכשרות שמצליחות להסתדר עם המון דרישות גבוהות שיש להן מבית הספר, משפחה וחברים. הן עושות עבודה יוצאת מן הכלל".

ד"ר סורק-אברמוביץ, אסטרוביולוגית ופעילה מרכזית באגודת מאדים הישראלית, הוסיפה: "הן יהיו מנהלות מרכז הבקרה, מהנדסות חלל ואווירונאוטיקה. הן יכול לעבוד בצוותים בינלאומיים".

(צילום: אוהד הרכס)

הלל רובינשטיין, מנהל התכנית של בית הספר לאסטרונאוטים צעירים במכון דוידסון לחינוך מדעי, סיפר על התוכנית: " בית הספר הוקם השנה במימון סוכנות החלל במכון דוידסון לחינוך מדעי ובעצם הוא מאפשר לתלמידים לדמות ולהתאמן כאסטרונאוטים במשימת חלל במאדים. זה כולל לימוד של הרקע המדעי וההנדסי שנדרש למשימה כזו. השיאים של הפרויקט הם ביצוע של משימה רובוטית שנמצא בקנדה וביצוע של משימה שמדמה פעילות של אסטרונאוטים שאותה נבצע בהמשך במדבר עם תנאים, חליפות מיוחדות, מבנה ותרחיש משימה".

רובינשטיין הוסיף כי מבחינה חינוכית מדובר בתוכנית יוצאת דופן. "התוכנית קודם כל מלהיבה תלמידים שמתעניינים בחלל, ובדרך כלל כשהם ילדים קטנים ונשאלים מה הם רוצים לעשות כשיהיו גדולים, הם עונים אסטרונאוטים. כשהם גדלים קצת הם מבינים שזה כמעט בלתי אפשרי ואז אומרים להם שהם יכולים לעשות דברים אחרים כמו לשלוח לוויין לחלל, שזה גם מלהיב - אך זה לא מה שהם חלמו עליו מלכתחילה. בבית הספר לאסטרונאוטים אנחנו רוצים לתת להם את החוויה הכי קרובה לזה 'ולענות' להם על חלום הילדות הראשוני. מעבר לכך מדובר בתוכנית בינתחומית שחושפת את התלמידים למגוון נושאים כמו מדעים, פיזיקה, הנדסה, רפואת חלל ואפילו ארכיטקטורה".

גלעד פטרנקר, מדריך ראשי של התוכנית, סיפר על תהליך בחירת התלמידים: "התלמידים נבחרו אחרי סינון וראיון. הם באים פעם בשבוע לפה והם צריכים להקדיש הרבה זמן לעבודה בבית. המטרה היא שהם ידעו מדעים ברמה מספקת כדי לבצע משימה כמו זו, שדורשת רמה גבוהה של מדעים ועבודה בצוות וגם אחריות אישית".

פטרנקר מגלה מה תהיה המשימה בשנה הבאה תהיה מרתקת יותר ואולי התלמידים ילבשו חליפות חלל, אי שם במקום שידמה כוכב לכת אחר בדרום הארץ - שם יאלצו התלמידים להתמודד בשטח בתנאים קשים.

מכון דוידסון לחינוך מדעי הוא עמותה ללא מטרות רווח שמשמשת כזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע. מטרתו העיקרית היא טיפוח החינוך המדעי בישראל והנגשת המדע לכל . במכון מאמינים בחיבור בין אנשים למדע, ולכן הם יוזמים, מארגנים ומפעילים קשת רחבה של תוכניות ותכנים. במסגרת תכנית זו חותרים במכון לעניין תלמידים בתחומי מדעי החלל כאשר שאיפתם הגדולה ביותר היא להקים בית ספר לאסטרונאוטים שיהיה חינוכי ותעשייתי וכמובן בינלאומי ויהיה ממוקם באיזור הדרום ומצפה רמון.