"אהבה היא חיה שגדלה מוויתורים"

אחת המילים הפחות סקסיות בלקסיקון הישראלי נכון לשנת 2017 היא המילה "ויתור", מילה שבאופן אינסטינקטיבי מעלה בנו שלל קונוטציות פחות מחמיאות החל מ"פראייר", "חלש אופי" ו"סמרטוט", דרך "חסר עמוד שדרה" ועד הכינוי הבלתי נחשק: "לוזר".

למען האמת, קל לנו יותר לחוש אהדה כלפי הערך הגלום במילה ויתור, כל עוד מישהו מוותר עבורנו, אבל ברמה שביני לבין עצמי, ויתור נתפס כאיבוד חלק מהאני שלי, מהייחודיות שלי, הרצונות שלי ונורא מכך - מהחלומות שלי. מצד שני, אם תשאלו כל אדם סביבכם האם כדאי לוותר בזוגיות, סביר להניח שהרוב יסכימו ואף ישבחו את נפלאות הוויתור, הפשרה וההתחשבות ההדדית, בשל החיבור המיוחד שנוצר אך ורק בעזרתם.

אגב, גם אם הם יסתייגו מהסמנטיקה, הרוב יסכימו עם העיקרון שבקשר בריא אין מנוס מלבוא זה לקראת זו. הרי לא נדרש יותר ממעט ניסיון חיים כדי להבין שכאשר כל אחד מושך לצד שלו, השמיכה נקרעת די מהר, או שהאחד נותר מכורבל אך מתוח, בעוד השני מרגיש כועס וזנוח ובעיקר קופא מקור.

ויתור יגרום לכם לישון טוב יותר בלילה(צילום: Shutterstock)

לצערנו, באותה נשימה קול קצת פחות קוסמי מבטיח לנו שבפרק זמן של שעתיים עד שנתיים קסם ההתאהבות יהפוך לכל היותר לשם של צימר בצפון. גם רמת האוקסיטוצין (הורמון האהבה) תרד פלאים, ותותיר אותנו "סחים" להחריד מול אגואיסט נוסף שבדיוק כמונו, גם הוא לא מעוניין לוותר על שום דבר. ואם כבר יאלץ לעשות זאת, תהא זו עוד שורה מודגשת במרקר צהוב בפנקס החשבונות שלו.

אכן, סיטואציה מבלבלת למדי. מה גם שאיש לא לימד אותנו לכל אורך שנותינו בבית הספר האם זה אפשרי בכלל לאהוב ולהישאר שלמים, או שלנצח נידונו לבחור בין בדידות עצמאית לבין ביחד בתנאים מכפיפים. לאחר כל הלבטים, בשורה התחתונה, לא ראיתי מישהו שהמציא שיטה יותר טובה להפוך בדידות לחברות, מלבד קצת ויתורים הדדיים, ואעלה כאן כמה סיבות שאולי יעזרו לנו לעשות קצת סדר בדברים:

1. לפנות מקום מבפנים

אנחנו חיים תחת שטף מסרים של העצמה אישית, האדרה נפשית ונתינה עצמית 24 שעות ביממה. האגו שלנו דווקא מרוצה, כי מטבע הדברים כל אחד מאיתנו דואג לטובת עצמו תחילה, ולא משנה אם הוא נדבן שייתן את האוכל שלו לעני ברחוב, או שיאכל את עצמו יום וליל בביקורת עצמית על "כמה אני לא מספיק טוב" - הכול מנוהל תחת אותו טבע אגואיסטי שמרחרח אחר העונג הבא.

אתם אומללים אבל העיקר שהאגו שלכם מרוצה(צילום: Shutterstock)

2. ויתור צריך לבוא מחוזק ולא מחולשה

נכון, ויתור עלול לעורר לא מעט פוביות. אז רשמו על דף את כל הפחדים המוצדקים שלכם מהיצור הרע והנורא, חזרו וקראו, עיינו, נמקו ופרטו. סיימתם? יופי. עכשיו קמטו והשליכו לפח את הדימוי הנמוך הזה של הגבר המבוהל המתהלך על ביצים רק כדי לשרת את אשתו המאיימת, או את הדימוי המטופש על האישה החצי מוכה שעושה כל מה שאדונה מצווה.

3. הודיעו לצד השני שוויתרתם, אחרת זה לא שווה

אל תהיו צדיקים בסתר. כל ויתור - חשוב שיקבל את מקומו בגלוי. לא בשביל פנקסנות קטנונית, חלילה, אלא בגלל שמטרתו ליצור קירבה ולהוות דוגמה לכך שהקרבה קטנה למען הקשר אינה מזיקה. לכן אמרו חכמים, "הנותן מתנה לחברו, צריך להודיעו". ויתור הוא מתנה. לכן הקפידו להודיע עליה אחרת היא חסרת ערך.

אם תוותרו תוכלו לחזור ולהתקרב זה לזה(צילום: Shutterstock)

4. דברו על זה פתוח

החיים אינם סטריליים. לא כל ויתור הוא מתוכנן ומתוזמן. לפעמים אנחנו מגלים שבעצם כבר ויתרנו על הרבה דברים בלי ששמנו לב, ואנחנו קצת ממורמרים. עשו בדק בית עם עצמכם וחשבו האם יש משהו שוויתרתם עליו בעבר, והוא עדיין יושב לכם על הלב. כעת הזמינו את הצד השני לשיחה פתוחה בה תעלו מחדש את הוויתורים שאינכם שלמים איתם. אולי כעת הזמן לממש את חלקם, יותר מכפי שהיה בעבר. מה שבטוח הוא שיחד תמצאו את העמק השווה.

5. להתחיל כל יום מחדש

כאשר אנחנו סוחבים מטענים של כעס מאתמול למחר, היום בורח לנו מבין האצבעות. אז הכינו מראש הסכם שלא משנה איך הלכתם לישון אתמול, את היום הזה אתם פותחים כחדשים. כאשר אלה עניינים שדורשים שיפור, רצוי לקבוע זמן ולדבר עליהם באווירה נינוחה. אבל עד אז, למען הקשר, ותרו על ליקוק המרירות היומית מקצות אצבעותיכם, ושלחו חיוך מתוק זה לזו.

שלי פרץ היא תסריטאית, שחקנית ומנהלת תוכן וקריאייטיב ב"קבלה לעם".