למרות החוזה: תבעה מבעלה את החֶברה שלו
בני זוג הסכימו שהאישה לא תישא בחובות או תהנה מרווחי החברה של בעלה. אבל אחרי הפרידה היא פנתה לביהמ"ש וטענה: "לא הבנתי על מה חתמתי"
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה לאחרונה אישה שתבעה מבעלה בנפרד את מניותיו בחברה שלו ושל אחיו, אף שחוזה שחתמה איתו כמה שנים קודם לכן קבע חד-משמעית שהזכויות בחברה הן שלו. השופט מוטי לוי מתח ביקורת על התנהלותה ודחה את טענתה שלפיה לא הבינה על מה חתמה.
לטענת האישה, עם הפרידה פעלו בעלה וגיסה לריקון החברה מכספים על מנת לפגוע בה אנושות, וזמן קצר לאחר שהבעל עזב את הבית הוא משך מהחברה 700 אלף שקל.
בני הזוג, הורים לשתי בנות, נפרדו ב-2013. בתביעה שהגישה כשנה לאחר מכן, באמצעות עורכות הדין מורן אלבז-קונפורטי ושני רייס, סיפרה האישה שבתחילת הדרך היה בעלה שכיר בחברה שהקים אחיו, ובשלב מסוים הוא הציע להם לרכוש 49% ממניות החברה תמורת 400 אלף שקל. הם הסכימו, נטלו לצורך כך הלוואה מבנק הפועלים ומשכנו דירה שהייתה שייכת לאביה. החזר ההלוואה, לדבריה, שולם ברובו מכספים שהעבירו הוריה לחשבונם המשותף.
תביעה
אב פגע מינית בבתו - והפסיד בחלוקת הרכוש
עו"ד יעל קרן
במסגרת הליך גירושים דרשה האישה חלק גדול יותר באיזון המשאבים בשל הנזק שנגרם לבת. בית הדין קבע: היא תקבל 150 אלף שקל יותר
הבעל, שיוצג על ידי עו"ד רונית מר, טען מנגד שאת ההלוואה מבנק הפועלים הוא לקח והחזיר באופן אישי. לדבריו, אשתו התנגדה לרעיון כניסתו כשותף בחברה והעלתה את החשש שאם המהלך לא יצליח וייווצרו חובות - אלה "יפלו" גם עליה. לטענתו סוכם ביניהם שכל סיכון שייווצר בעקבות רכישת החברה יחול עליו בלבד, והאישה לא תהיה חלק - "לא מדובשה ולא מעוקצה".
מאחר שלצורך נטילת ההלוואה הצדדים משכנו דירה שהייתה רשומה על שם אביה של התובעת, חתמו בני הזוג ב-2009 על הסכם שבו נכתב שאם הוא לא יעמוד בהחזרי ההלוואה היא תהיה זכאית למחצית הזכויות בחברה, ומנגד - אם יחזיר את ההלוואה במלואה - הזכויות בחברה יוותרו בבעלותו.
בבית המשפט טענה האישה שהיא לא זוכרת שחתמה על ההסכם, וציינה שאם חתמה היא הוטעתה לעשות זאת מבלי להבין, שכן לדבריה, עורך הדין שערך את ההסכם לא הסביר לה את משמעותו.
אך השופט מרדכי (מוטי) לוי דחה את טענותיה ומתח עליה ביקורת קשה. לדבריו, שהתעלמותה מההסכם בכתב התביעה נעשתה בחוסר תום לב, ומעבר לכך הוא התקשה לתת בה אמון מאחר שהיא שינתה את גרסתה מספר פעמים.
השופט הזכיר את ההנחה המשפטית שלפיה רואים באדם בוגר שחותם על הסכם כמי שהבין אותו והסכים לו, וציין שעדות עורך הדין שערך את ההסכם הייתה עקבית ואמינה ועלה ממנה שהצדדים ביקשו לערוך ביניהם הפרדה רכושית מוחלטת ולייצר "תמריץ" לבעל לעמוד בהחזרי ההלוואה כדי למנוע מצב של מימוש הדירה על ידי הבנק.
בפסק הדין הוא ציין שלשון ההסכם ברורה מאוד, ולפיה אין לאישה בעלות על המניות בחברה כל עוד הבעל משלם את ההלוואה. השופט לוי הדגיש שאף שההסכם תקף אף שלא אושר בבית המשפט, שכן אין ספק שהצדדים פעלו על פיו לאורך השנים וראו בעצמם שתי יחידות כלכליות נפרדות. בנסיבות אלה דחה השופט את התביעה וחייב את האישה בהוצאות של 35 אלף שקל.
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ התובעת: עו"ד מורן אלבז-קונפורטי, עו"ד שני רייס
- ב"כ הנתבע: עו"ד רונית מר
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
