מתוכנית נישה למותג סאטירי - ההיסטוריה של "הדיילי שואו"

דונלד טראמפ בסך הכל חצי שנה בתפקיד, ובחודש שעבר כבר נפתחה בניו־יורק, ממש מול 'מגדל טראמפ', הספרייה הנשיאותית שלו. או 'ספריית הטוויטר הנשיאותית של דונלד טראמפ', בשמה המדויק. עשרות ציוצים נתלו על קירות מתחם קטן שאמור היה להיות גימיק זעיר, פתוח לקהל שעות ספורות במהלך סוף שבוע אחד, אבל ייצר תור של אלפי אנשים. לא הציוצים משכו אותם, אלא הגוף שעמד מאחורי הרעיון: הפקת 'הדיילי שואו'. זה קרה כי ג'ון סטיוארט הפך את התוכנית למותג סאטירי רב-עוצמה, גם אם הוא כבר לא שם וגם אם המחליף החמוד שלו עדיין מחפש את עצמו.

הדיילי שואו - גרסת הספר(עטיפת הספר)

הדרך הארוכה שעשתה 'הדיילי שואו' מסתם תוכנית נישה לבית הכנסת אליו הולכת אמריקה הליברלית מדי לילה, היא דרמה משל עצמה שחיכתה למישהו שיספר אותה. למישהו הזה קוראים כריס סמית', עיתונאי של ה'ניו־יורק מגזין', שקיבל גישה בלתי מוגבלת לכל מי שעבר אי פעם על הסט של התוכנית - כותבים, אנשי צוות ואורחים. ממאות השיחות הוא בנה ספר היסטוריה שמורכב כולו מונולוגים בסדר כרונולוגי. זו קריאה מרתקת, גם אם ארוכה מדי, שסובלת מהבעיות הרגילות של מי שמעריץ את האיש המרכזי בסיפור - ג'ון סטיוארט, שגם כתב את ההקדמה לספר - ופה ושם מחליקה כמה מהרגעים הפחות יפים בהיסטוריה.

הספר מתחיל עם כניסתו לתפקיד של סטיוארט בסוף 1998, שם חיכה לו צוות כותבים ששנא אותו. גם הוא שנא אותם, ולאט־לאט החליף את כולם. עלייתו של ג'ורג' בוש לשלטון, יחד עם הפיכת 'פוקס ניוז' למדורת השבט של הימין האמריקאי, סיפקו לו את הפתח שחיפש: המציאות הפכה כל כך סוריאליסטית, עד שמהדורת פייק-ניוז הייתה יכולה פשוט לנצל את החדשות האמיתיות, להראות כמה הן מגוחכות, ולהפוך ללהיט. כל זה קרה הרבה לפני שארה"ב הפכה לפרודיה שאי-אפשר להגחיך יותר מכפי שהיא מגחיכה את עצמה. זה אחד האתגרים הקשים של הסאטירה האמריקאית היום, אבל זו כבר לא בעיה של סטיוארט. לו יש ספר היסטוריה משלו.

הכתבה פורסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות".