ג'סיקה, טומי לפיד ואייל גולן נכנסו ל-BMW שחורה: מאחורי הלהיטים של אתניקס

כבר 30 שנה שאתניקס איתנו - 30 שנות להיטים, שירים אהובים וקלאסיקות. לכבוד חגיגות שלושת עשורי הפעילות ואלבום טרי, זאב נחמה נזכר בסיפורים שמאחורי השירים, שהפכו נכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית.

מה שבטוח. אתניקס

"מחר אני בבית"

"יצא לנו ככה שכולנו כך או אחרת היינו יוצאי מלחמת לבנון, לתמיר ולי יצא להיות בראשונה", מספר נחמה על הרקע ל"מחר אני בבית". "זה שיר שביזות כזה, כשאתה רוצה לחזור הביתה. פשוט תיארתי את ההרגשה שלי בשירות הצבאי ואת הגעגועים למי שבזמנו הייתה חברה שלי. לא כיוונו שהוא יהיה המנון. צה"ל בדיוק יצא מלבנון כשהשיר יצא, ואני חושב שזה היה אלדד קובלנץ שאמר 'רבותיי, זה שיר היציאה מלבנון' וכך הוא קידם אותו בגלגלצ".

"בטוח"

לאחרונה הוציאה אתניקס את אלבומה החדש "בטוח" - הראשון ללא תמיר קליסקי. אבל עוד בטרם החלה הדרמה בלהקה, החליטו זאב נחמה וחבריו לחזור לעבוד עם יועד נבו, חבר להקה לשעבר. "הרעיון הכללי היה לסגור מעגל 30 שנה של הלהקה. ומצד שני יצא לנו להפגש בכמה מקומות. פתאום גילינו שבא לנו לעשות את זה עוד פעם", הוא מספר. "הצלחנו לשחזר את הקסם והריגוש. יועד, מבחינתנו, היה חלק מהאתניקס הראשון וחלק מאתניקס גם היום. הוא לא בא רק על תקן מפיק, אלא על תקן חבר שהיה בלהקה".

הסינגל הראשון מהאלבום, שנקרא גם הוא "בטוח", נוצר בהשראת "סיור שעשו לנו בירושלים. לקחו את הלהקה לראות את מנהרות הכותל, ובין היתר הראו לנו מקומות שעוד לא הספיקו לחשוף אותם. יצאתי והרגשתי משהו שלא הרגשתי בחיים שלי. אתה רואה בעיניים שלך את ההיסטוריה של העם היהודי מתחת לאדמה. זה קיים! את השכבות של העיר, כל הרובעים שלה. ואז אתה אומר לעצמך 'בוא'נה, זו עיר של שלום. אז ניסיתי לשיר שיר של שלום, שאומר שברגע ירד שלום על העיר הזו אז יהיה לכולנו טוב. דווקא ממקום כזה צריך לצמוח השלום, לא המלחמה".

"תותים"

למה דווקא תותים?

"כשהייתי מקליט סקיצות של שירים, לפני שהייתי כותב טקסטים, הייתי שר לתוך קלטת, 'טה טה, דה דה דה דה דה' ומחפש מילה שתיכנס במשקל הזה. ניסיתי להבין מה מוריי ורביי, הביטלס, היו עושים, ואז אמרתי 'תותים, בוא נבזבז את הכסף על תותים, זה מתוק וטעים ואני גם אוהב אותם'. בשיא הנאיביות. והמלחמה בין הגבר לאישה בקליפ הייתה אז האופן שראיתי את היחסים שלנו עם הפלסטינים.

"השיר מתכתב עם קטע שהיה עובר במכשירי ההצפנה בחיל הים בזמנו, ואחרי זה הסתבר שזהו קטע ממאמר שכתב טומי לפיד", ממשיך נחמה. "הדוגמית שלקחתי מהטקסט קושרה לשורה על 'הרימון שלך לא פרי' - הם היו מעדיפים שהרימון יהיה פרי ולא כלי של מלחמה. ומשם בניתי את כל השיר".

והיה גם הקליפ המילולי

את קליפ המילולי של השיר ראית?

"מה זאת אומרת ראיתי? זה אפילו עלה בפייסבוק שלנו. זה מתאר את כל הקליפ בצורה הכי נכונה. זה בעצם צריך להיות השיר שמלווה את הקליפ הזה".

"לחיות בניו זילנד"

"ב'תותים' לקחתי כמה דימויים קטנים מהמאמר של טומי לפיד, אבל את 'לחיות בניו זילנד' כתבתי את בפירוש על פיו. בספינות חיל הים היו משתמשים בהם במכשירי מורס, אבל בתקופות מודרנית יותר היית מקבל מן פקס, מידע שמעבירים בין ספינה לספינה בים. באחד השדרים הגיע פתאום המאמר הזה באותיות של מכשיר הצפנה, ולא היה כתוב מי כתב אותו. העבירו אותו על תקן קטע טוב שמישהו כתב. אני זוכר שכל כך התלהבתי מזה, אז קיפלתי את הדף והוא היה שמור לי המון שנים בכיס.

"אחרי שיצא השיר לא ידעתי למי לתת קרדיט כותב, אז הקרדיט היה שלי. בחורה שמדקדקת בקריאה אמרה שהקטע המקורי נכתב על ידי טומי לפיד ואמרתי 'או, הנה מצאתי את הבן אדם'. יאיר לפיד יצר איתי קשר וכמובן שטומי רשום על הקרדיט לשיר איתי באקו"ם עד היום. אז עכשיו גם יודע מי כתב את הקטע המופלא הזה".

"ג'סיקה"

"לפני שהתגייסתי לחיל הים הייתי בגרעין נח"ל בקיבוץ בארי והיו שם המון מתנדבות משוודיה, נורבגיה והולנד. לדעתי היו פה עשרות אלפי מתנדבים מכל העולם. מתנדבת אחת, אני לא זוכר את שמה, הייתה מיודדת עם רובנו, עם מה שנקרא החבר'ה הצעירים של הגרעין. מיודדת לאו דווקא בקונוטציות שליליות - היא גם הייתה יוצאת איתנו למסיבות, ממש חברה טובה שלנו. היינו קבוצה של חברים בגרעין שהיו יושבים עם גיטרה ליד מדורה, והיא כל הזמן הייתה אומרת שאנחנו בטח שרים שירים על אלוהים כי אנחנו יהודים. זה פחות או יותר היה הסיפור הבסיסי.

"אחר כך, כשהתחברתי לתמיר (קליסקי, ע.פ) ב-85' בלהקת 'מוסקבה', חלקנו סיפורי צבא וגרעין, כי גם הוא היה יוצא גרעין, מקיבוץ מגל. ואז הוא סיפר את אותו הסיפור, על מתנדבת שהייתה אצלם בקיבוץ שקראו לה ג'סיקה. מכאן התחברו שני הסיפורים".

ומה לגבי השורה "איך לבשה זוג כנפיים ועלתה לשמים מעל כולם". זה נשמע כאילו לא היה לה סוף טוב.

"לא, זה יכול להיות גם שהיא לקחה איזה שאכטה. אבל זה שיר פופ הכי קליל, לא צריך לחפש פה משמעויות של יונה וולך. מה שמבינים זה מה ששומעים והסיפור אמיתי לגמרי".

"קטורנה מסאלה"

"אני אגיד לך לאיזה בעיה נכנסו עם 'מסאלה'. היה קטע כזה בארץ שאלבום שני של להקה לא מצליח, שכולם נכשלים באלבום השני. אמרתי ללהקה 'תקשיבו, עד עכשיו הרדיו פירגן לנו, הכל היה סבבה. כנראה שבפעם השנייה כבר לא מכל כך מפרגנים, אז בואו נחשבו איך אנחנו עוקפים את הרדיו. נזכרתי שהיה תקליטן במועדונים הכי חמים בשם עופר ניסים, כבר באייטיז הוא היה כוכב בתל אביב. באתי ואמרתי לחבר'ה, עוד לפני שזהבה (בן) הייתה מוקלטת בו, 'בואו ניקח את השיר, ואם זה לא יעבוד ברדיו אולי זה יעבוד דרך הרגליים'. נתנו לו את השיר, אמרנו 'תעשה עם זה מה שאתה רוצה'.

"במקביל, לקחו אותנו לאילת לצילומים של ערוץ 2. בערב ישבנו במסעדה והבעלים השמיע לנו קסטה משכונה בבאר שבע. שם בפעם הראשונה שמענו את זהבה בן ונפלנו מהכסא. למחרת היא באה והקליטה באולפן את הקטע שלה בטייק אחד, באה ולא דיברה, לא החליפה איתנו מילה. הסברנו לה מה צריך לשיר, היה טייק אחד וזהו. אנחנו פשוט נמרחנו ממנה. כזה דבר לא ראינו, כזו שלמות בשירה. לא ידענו אז מה זו מוזיקה מזרחית".

"צאי אל החלון" (עם אייל גולן)

"בתחילת שנות ה-90' ראינו מה קורה בתחנה המרכזית. הבחנו בהצלחה של הזמר המזרחי ומצד שני, הייתי הולך ורואה את כל תעשיית הדיסקים הצרובים במכונות זולות. אמרתי - הם מגלגלים פה טונות של כסף אבל כל התעשייה הזו נראית כמו ג'ורה אחת גדולה אז בואו נביא את הצלמים, המאפרים, הנגנים שאנחנו מכירים, וככה בנינו את כל האלבום הראשון של אייל.

"באלבום הראשון עם גולן אף תחנת רדיו לא רצתה לשתף איתנו פעולה. לא רק זה, אף חברת תקליטים לא רצתה לקחת את האלבום. ואז הגענו לרדיו, כי אתניקס כבר היו במקום טוב וניצלנו קשרים של אנשים שאנחנו מכירים, וגם שם דחו אותנו. בתחנה אחת אמרו לנו 'פה לא משמיעים כאלה דברים'.

"מרוב ייאוש התקשרנו לדן שילו שהיה חובב אופרות. אמרנו לו, 'תקשיב, שמנו את החיים שלנו בהימור על בן אדם, ואף אחד לא נותן לנו במה. תן לנו להיכנס לתוכנית'. הוא אמר 'אין בעיה, בשלושה תנאים: הוא מבצע שיר אחד שלו, את 'לב של גבר', השיר השני יהיה 'תותים' שלכם והשיר השלישי זה דואט'. עכשיו, לא היה לנו דואט! אז נכנסו והקלטנו בדואט את 'צאי אל החלון'. אם אתה קורא את המילים שלו זה בכלל לא שיר לדואט, הוא מיועד לזמר. אני ראית באייל סוג של טרובדור ספרדי ששר לנסיכה". 

אולי יש כמה אנשים שמחכים לה מתחת לחלון.

"כן! ולמחרת היה מטורף. היינו אצל אבי גואטה במחסן וכל הלילה פשוט ארזנו דיסקים בארגזים.פשוט לא עמדנו בכמויות הדיסקים שדרשו מאיתנו להוציא. הבנו את ההיסטריה שנהייתה מזה, והבנו שאנחנו צריכים להיות חברת תקליטים".

"BMW שחורה" (חופשי ומאושר)

הוא היה מהשירים הראשונים שהאדירו את דמות הערס ונגע ביחסים המתוחים של יחסי אשכנזים-מזרחים. 

"בפירוש כן. יזהר אשדות פגש אותי ואמר לי שמע השיר הזה נוגע בחברה הישראלית בדיוק במקומות הרגישים שלה. זה שיר חברתי לחלוטין שאומר 'בוא תהיה ערס אחי, תהיה גאה בזה, הכל בסדר'. המצחיק יותר הוא שחברת BMW בדיוק הכינה אז קמפיין גדול מאוד כדי לתת סוג של תדמית אחרת לרכב, הם רצו לשווק BMW לבנה. ואז יצאנו עם השיר הזה והפלנו להם את הקמפיין. אני לא יודע אם זה נכון, זה מה שאמרו לנו בזמנו, אבל אולי זו אגדה אורבנית".

היא לא תשוב"

"זה שיר שבעצם מספר סוף של סיפור אהבה. לקחתי את זה מתוך סיפור של סוג חברים שלי שנפרדו בדיוק. אבל הקטע המצחיק הוא שאחרי שנה ישבנו בשידור ברדיו, ואחד השדרנים אמר לי 'תגיד, למה לא כתבת את 'היא עוד תשוב' כמו שיר תקווה?'. חזרתי הביתה וחשבתי לעצמי 'יא חתיכת טמבל, למה באמת לא כתבת את זה וסיימת עם תקווה?' אבל הקטע הוא שהבחור בשיר מחכה לבחורה וכלום לא קורה. זה סיפור אהבה כמו בסרטים של פליני, אהבה מטורפת שהם לא יכולים לממש".

ומה עם זוג החברים? בסוף היא שבה?

"איזה חזרו? הם בכלל לא המשיכו את הסיפור. הבית שלישי הוא כבר תמונה אופטימית שאני דמיינתי".

"תביא קצת דינרוס"

"זה הסיפור הכי יפה. היינו באחד מסיבובי ההופעות שלנו בארה"ב, והחלטנו לנצל זאת לצורך צילומי קליפ. בתסריט המקורי שלו היינו אמורים להצטלם בטיחואנה, אז השכרנו חברת הפקה מקומית ממקסיקו ועברנו את הגבול. באחד הקטעים דובר שתיכנס זברה, אבל זה היה בחלומות שלנו בתל אביב, ומה לעשות שבטיחואנה אין זברות - בטח לא כאלה שאתה יכול להביא אותן לצילום באמצע היום.