שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    העליון קבע לראשונה: גרושות ישתתפו במזונות
    הרכב מורחב של שבעה שופטים קבע לראשונה אמות מידה בתשלום מזונות במשמורת משותפת, שלפיהן הורים לילדים בני 15-6 יהיו חייבים במזונות משותפים בהתאם ליכולותיהם הכלכליות. עד כה היה נהוג שהגבר משלם מזונות לאישה, גם אם היא מרוויחה יותר. אחד האבות שעתרו: "זכינו, מדינת ישראל זכתה, כולם זכו"

     

     

    ד', ממגישי הערעור: "בית המשפט הוציא אותנו מחושך לאור"    (צילום: אורי דוידוביץ')

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    גם אימהות גרושות יהיו שותפות במזונות: בית המשפט העליון קבע הבוקר (יום ד') לראשונה כי הורים לילדים בני 6 עד 15, המצויים במשמורת משותפת, יהיו חייבים במזונות משותפים בהתאם ליכולות הכלכליות שלהם. עד כה היה נהוג שהגבר משלם מזונות לאישה, גם אם מדובר במשמורת משותפת וגם אם ההכנסה של האישה גבוהה יותר מזו של הגבר. הפסיקה העקרונית הזו ניתנה בהרכב מורחב של שבעה שופטים שדנו בשתי עתירות של אבות, שאוחדו לערעור אחד, ובו טענו האבות כי הגרושות שלהם מרוויחות יותר מהם או כמוהם בדיוק, אך הם נדרשים לשלם להן מזונות.

     

    לקריאת פסק הדין המלא - לחצו כאן

     

    השופטים קבעו כי "הדין הקיים ­- המחייב את האב בנשיאה בלעדית במזונות ההכרחיים - עלול להותיר את האב בלא המשאבים הדרושים לו כדי להבטיח את רווחת הילד ואת טובתו עת הוא שוהה עמו, כמו גם ליצור קושי כלכלי ממשי עבור האב עצמו".

     

    השופט עוזי פוגלמן כתב בפסק הדין כי החליטו ששני ההורים יישאו "באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה".

     

    שופטי העליון שאחראים לפסיקה הדרמטית
    שופטי העליון שאחראים לפסיקה הדרמטית

     

    פסק הדין, חשוב לציין, לא מתייחס לתשלום מזונות לילדים עד גיל 6, ואלה נותרו עדיין באחריות האב.

     

    השופטת דפנה ברק ארז ציינה איך פסק הדין הזה אמור לחול מבחינה פרקטית במקרים הבאים: 

    1. בכל מה שנוגע להוצאות "בעין" הוצאות קיום שוטפות, אלו יתקזזו בלי צורך להעביר תשלומים בין ההורים לפי אחוז מסוים משיעור המזונות שעליו יורה בית המשפט בהתאם לגיל הילדים ולהערכת העלויות.

    2. ייקבע מנגנון לריכוז הוצאות טיפול שאינן הוצאות שוטפות כמו ביגוד, ספרים, טיפולים רפואיים וכן הלאה.

    3. הוצאות חריגות יחולקו בהתאם לכושר ההשתכרות של ההורים.

    4. כל הורה יישא במה שמכונה "הוצאות מדור" של הקטינים בצורה שווה.

     

    השופט נעם סולברג ציין בפסק הדין כי "ניתנה אמת להאמר: הגרעין הקשה של דיני המשפחה בישראל – דיני נישואין וגירושין – מאופיין בחוסר שוויוניות בין גברים לנשים. על-פי ההלכה היהודית נתון הגט בידיו של האיש – ברצותו יתן, ברצותו יסרב.

     

    "אף על-פי כן, אין בכך כדי להצדיק חלוקה בלתי-שוויונית של חובת תשלום מזונות הילדים. זאת, לא רק בשל העיקרון שלפיו 'אין מתקנים עוול (סרבנות גט) בעוול', אלא מחמת העובדה שהלכה למעשה איננו מבקשים 'לנתק' את שאלת מזונות הילדים מהליך הגירושין בכללותו. הללו ישארו כרוכים זו בזה, לטב ולמוטב".

     

     

    האב נשאר עם 3,500 שקל, גרושתו עם 11 אלף

    בפסק הדין מתח השופט עוזי פוגלמן ביקורת על הפרשנות של הדין העברי בנוגע למשמורת משותפת: "זו מביאה לכך שבכל מקרה ומקרה מחויב האב בתשלום המזונות ההכרחיים לידי האם, גם כאשר המשמורת הפיזית היא משותפת, וכשברור שהוא עצמו נושא גם בהוצאות ניכרות עבור צרכי הילד".

     

    לדבריו, "כאשר המשמורת הפיזית היא משותפת, כשמצבה הכלכלי של האם שקול למצבו הכלכלי של האב או אף טוב ממנו, וכששני ההורים נדרשים להוצאה דומה בגין צרכי הקטין במהלך החודש, הדין הקיים עלול לפגוע בטובת הילד ולדלדל את משאבי האב עבור צרכי הילד יתר על המידה, עד כדי פגיעה ממשית ביכולתו לקיים את חלקו במשמורת הפיזית המשותפת לאורך זמן".

     

    בהמשך לכן, נתן השופט פוגלמן דוגמה לאפליה הכלכלית שנוצרה נגד גבר שמחזיק במשמורת משותפת ונדרש לשלם מזונות: "הדברים מומחשים היטב. בניכוי שכר הדירה ממשכורתם של שני ההורים נותרים בידי המשיבה 8,795 שקל, ואילו בידי המערער נותרים 6,467 שקל. לאחר תשלום המזונות מאת המערער למשיבה בסך 2,875 שקל מדי חודש – אשר כאמור נפסקו על פי גישת ההפחתה המרבית של 50% מהחיוב בצרכים ההכרחיים והמדור גם יחד – נותר המערער עם 3,592 שקל בלבד לסיפוק כל צרכיו השוטפים שלו, וכל צרכי שלושת הילדים במחצית החודש. לעומת זאת בידי המשיבה ישנם 11,670 ש"ח עבור אותם הצרכים ממש".

     

    "דיני משפחה מאופיינים בחוסר שוויוניות בין גברים לנשים"
    "דיני משפחה מאופיינים בחוסר שוויוניות בין גברים לנשים"

     

    "בנתונים אלה", קבע, "יכולתו של המערער לספק לילדיו את מלוא צרכיהם עת הם שוהים עמו, נופלת בהרבה מיכולתה של המערערת, תוך שנוצר פער כלכלי משמעותי בין שני הבתים. בכך יש לדידי כדי לפגוע בטובת הילדים.

     

    "ראשית, רמת החיים שלה הם זוכים בבית האב – מחצית מן החודש בכל חודש – נחותה בהשוואה לרמת החיים שהיה בכוחו לספק להם לכתחילה אלמלא היה מחויב בתשלום המזונות לידי האם. שנית, אין לשלול כי לפער הכלכלי בין שני הבתים תהיה גם השפעה רגשית ונפשית על הילדים, על יחסיהם עם ואל כל אחד מההורים, ועל מידת שיתוף הפעולה מצדם עם הסדר המשמורת הפיזית המשותפת. בל נשכח כי גם רמת חייו של המערער עצמו תיפול בהכרח מרמת חייה של המשיבה".

     

    "הדין הקיים מפלה, משמורת משותפת - לא הסדר לעשירים בלבד"

    פוגלמן הוסיף כי "בהיעדר טעם ענייני להבחין בין האב לבין האם לעניין החיוב במזונות ההכרחיים בגילאי 15-6, אין מנוס מן המסקנה שהדין הקיים הוא דין מפלה על יסוד הנחות מכלילות וסטריאוטיפיות אשר לחלוקת התפקידים המגדרית בין האיש לבין האישה לאחר הגירושין.

     

    "גם אם הנחות אלו היו נכונות בשנים עברו, ואף אם במרבית המקרים הנחות אלו עודן תואמות את המציאות החברתית הקיימת, אין בכך כדי לרפא את הפגם האמור, בהינתן קיומה של קטגוריה לא שהיקפה לא מבוטל החורגת מהסטריאוטיפ האמור. לפיכך, דעתי היא כי גם שיקולי שוויון תומכים באימוץ פרשנותה החלופית של תקנת תש"ד שלפיה בין הגילאים 15-6 יחובו שני ההורים במזונות הקטין באופן שווה מדין צדקה, תוך שחלוקת הנטל בפועל תיקבע בהתאם ליכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות הכנסה מעבודה".

     

    השופטת דפנה ברק-ארז ציינה כי "עיקרון טובת הילד מוביל לכך שיובטח כי הילד ישמור על רמת חיים דומה, גם אם פחותה במקצת לזו שהיה רגיל. עשויים להיות מצבים אשר בהם תשלומים יקרים למדור על-ידי שני ההורים יביאו בפועל לפגיעה משמעותית (להבדיל מפגיעה זניחה) בקיום היומיומי של הילדים. אני סבורה אפוא שכל אימת שבית המשפט מורה על משמורת משותפת, שומה עליו לבחון האם רמת ההכנסה הפנויה של ההורים מאפשרת להם לדאוג לצורכי הילדים גם ללא השתתפות (ולו חלקית) של ההורה האחר בהוצאות המדור. אם התשובה על כך היא שלילית, על בית המשפט לחזור ולבחון את ההחלטה להורות על משמורת משותפת.

     

    "אכן, משמורת משותפת אינה יכולה להיות הסדר לעשירים בלבד, אך היא גם לא יכולה להיות "עקרון על" הדוחק מעל פניו את הבטחת צורכי הקיום של הילדים", הוסיפה. "בהמשך לכך, בהנחה שבית המשפט מגיע למסקנה כי השכר המצרפי של ההורים מאפשר קיומה של משמורת משותפת מבלי לפגוע בצרכי הילדים, אני סבורה כי אין הצדקה לכך שהורה יישא בהוצאות המדור של ההורה האחר. במלים אחרות, במקרים אלה עקרון השוויון מוליך לכך שכל הורה יישא 'בעין' בהוצאות המדור של הילדים".

     

    השופט מני מזוז נימק כי "אחת התוצאות הישירות של פרידה בין בני זוג היא גידול משמעותי ברכיבים שונים של הוצאות המשפחה, בראש ובראשונה בהוצאות הדיור, כאשר כל אחד מבני הזוג נדרש לדירה משלו, ובמשמורת משותפת של הילדים - על כל אחד מההורים לדאוג במדורו גם לחדרי מגורים הולמים לילדים ולציודם. בנוסף, הפירוד מוביל לגידול מסוים גם בהוצאות השוטפות בגין הילדים. לצד זאת, הפירוד מוביל לעתים גם להקטנת ההכנסה הכוללת של בני הזוג בשל הצורך לפנות זמן לטיפול והשגחה על הילדים".

     

    "בלשון פשוטה ניתן לומר, כי אף שמשמורת משותפת נראית כפתרון ראוי וטבעי, היא למעשה 'לוקסוס' שיש לו מחיר שלא כל זוג הורים פרודים יכול לעמוד בו. על כן ראוי לתת את הדעת מראש ליכולת הכלכלית של ההורים לעמוד במשמורת משותפת ולהשלכותיה של משמורת כזו על רווחת הילדים בנסיבות הספציפיות של כל משפחה. כמו כן יש לשקול גם חלופות אפשריות אחרות של שיתוף הורי שאינן כרוכות בהכרח במשמורת משותפת, לפחות בשלב ראשון שלאחר הפרידה ועד להתבססות מחדש של בני הזוג, או לקביעת תנאים למשמורת משותפת, לאו דווקא שווה, שיצמצמו את היקף הפגיעה בהורים ובילדים".

     

    "בשלה העת לאמץ פרשנות חלופית", קבעה השופטת אסתר חיות והוסיפה: "פרשנות הלכתית זו מקובלת על גדולי הפוסקים בדורות האחרונים והיא תואמת את מציאות החיים בימינו ואת התמורות שחלו בחברה הישראלית בכל הנוגע לתפישת התא המשפחתי ותפקודו בכלל, ובאשר לתרומתה האפשרית של האישה להכנסות המשפחה הנובעות מהשתכרותה, בפרט. כפי שהיטיב חברי לפרט בחוות דעתו המקיפה והמעמיקה, פרשנות זו אף הולמת את ערכי היסוד של שיטתנו המשפטית ובראשם עקרון טובת הילד, שהינו עקרון-על בדיני המשפחה הנוהגים עמנו, וכן עקרונות של צדק ושוויון מגדרי".

     

    "האור גבר על החושך"

    ד', אחד העותרים, אב גרוש שנאלץ לשלם מזונות לגרושתו אף שהמשמורת משותפת והיא מרוויחה יותר ממנו, אמר בתגובה לפסק הדין: "זכינו. מדינת ישראל זכתה. כולם זכו. התחושה הייתה של מתח אדיר, ומה שמשמח אותי זה שבפסקה האחרונה בעמוד 120 של פסק הדין, כתוב שהוחלט פה אחד. אני שמח שנעשה צדק ונעשתה חשיבה מאוד עמוקה, בערכאה הכי גבוהה. אני שמח בניגוד לחושך שיוצא לנו מהכנסת, בית המשפט העליון הוציא את האור האמיתי בנושא הזה.

     

     

    "במשך שנים הנושא הזה עומד בכנסת ומהווה מקור לכיפופי ידיים בין המינים, בין חברות כנסת לחברי כנסת ובין המפלגות - ובסוף כלום לא זז", הוסיף ד'. "במשמורת משותפת צריך לקחת בחשבון את היכולות הכלכליות של שני ההורים ולפי זה לפסוק - וזה חדש. מבחינתי, האור גבר על החושך פה ובאמת הגוף הזה שנקרא בית המשפט העליון הוכיח שהוא שומר עלינו".

     

    עו"ד אמיר שי, המייצג את אחד האבות בערעור, שיבח את ההחלטה: "מדובר בפסק דין החשוב ביותר בעשור הנוכחי - לא רק בתחום המשפחה, אלא בכלל. מעתה ואילך תיפסק האפליה שלפיה אבות בלבד חייבים לשאת לבדם בכלכלת ילדיהם. מהיום יש לילדים בישראל שתי כתובות שחייבות לדאוג להם, כמו בכל מדינה נורמטיבית. סביר להניח שעשרות אלפי אבות יציפו את בתי המשפט ויגישו בחודשים הקרובים תביעות להתאמת דמי המזונות לפי ההלכה החדשה של בית המשפט העליון".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "העליון קבע לראשונה: גרושות ישתתפו במזונות "
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים