שתף קטע נבחר

מי מפחד מהדתה?

היכרות טובה עם המורשת וההיסטוריה של עמנו, היא חיונית, היא ערכית, היא חשובה, היא כלי להרחיב את בסיס הידע ולהניח מסד מוצק לחיים איתנים של חברה ועם

ב-6 באפריל 1950 הרצה ראש הממשלה דוד בן גוריון לפני הפיקוד הגבוה של צה"ל ופרש באוזני הקצינים את משנתו החברתית והצבאית. את דבריו בחר לפתוח בפסוק מהמקרא: "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם, כי אתם המעט מכל העמים, כי מאהבת ה' אתכם" (דברים ז', ז'-ח').

 

הדיווחים על נאומו של בן גוריון לא מספרים האם הקצינים נחרדו, האם התקוממו על האזכור המפורש של שם ה' בפורום צבאי והאם מחו על המשמעות הדתית העולה מהם. קל לשער איזה סקנדל היו מעוררים דבריו של ראש הממשלה אילו נאמרו היום בפורום כזה. השערות היו סומרות והסערות היו מתחוללות. שומו שמיים, ה' אוהב את ישראל.

 

ללמוד ולדעת את מגוון המקורות היהודיים מהם ינקו אבות אבותינו את קיומנו כעם, מחד, מאידך מאפשר לנו עמידה איתנה מול כל המקטרגים מבית ומחוץ על זכותנו בארץ הזו, זו רק זכות אלה חובה.

 

היה זה לא אחר מיעקב חזן המיתולוגי, מראשי תנועת השומר הצעיר, שבצער רב סיכם את דעתו על מערכת החינוך: ''חפצנו לגדל דור של אפיקורסים - גידלנו דור של בורים ועמי ארצות''. לדברים האלה התייחס לימים אריה איילון, בן למשפחה מהציונות הדתית, שעבר את כל שלבי החינוך האורתודוקסי, מגרסה דינקותא בבית דתי ועד לבגרות שאז החליט להיות אפיקורס: ''התנועה הציונית חפצה להצמיח 'יעקוב עם ידיים של עשיו' . משמע: לימוד, ידע, דעת, אקדמיה, אומנות וכל עניני הרוח - שזה יעקב - יחד עם עבודת שדה, עבודת כפיים, כיבוד הורים וכל עניני החומר - שזה עשיו. ומה יצא? 'עשיו עם ידיים של יעקב' .כל עניני הרוח והלימוד של מקורותינו נזנחו וגם עבודת הכפיים נזנחה" כתב.

 

נדמה לי שזה תיאור מדויק למדי של המציאות גם בימינו אלה.

 

מבועתים מפני תרבותנו שלנו

הוויכוח הסוער על ההדתה, החשש מפני ניסיונות להחדיר יהדות לבתי הספר הכלליים, הותירו אותנו מבועתים מפני תרבותנו שלנו. כתבים ובעלי טורים, הורים ומומחים סורקים את ספרי הלימוד בבתי הספר הממלכתיים לאתר סממנים מפלילים ל"הדתה"

.

בהיותי ילד קטן, תלמיד כיתה ג', התגלגלה לידיי מקראה לבתי הספר הממלכתיים שבה תוארה כך נפילתו של יוסף טרומפלדור: "טוב למות בעד ארצנו, אמר (טרומפלדור) ולא יסף ויגווע וייאסף אל עמיו". כך, בלשון קודש של ממש, במקראה לילדים בבית ספר ממלכתי מתוארת גבורתו של הלוחם האגדי. ספק רב אם היום הייתה מתקבלת מקראה כזאת בשלום ואם הייתה שורדת את קריאות השבר מפני הדתה, אבוי לנו.

 

חשוב לי לומר : זכותו של כל אדם לנהל את אורחות חיו על פי השקפתו. זכותו גם להתריע מפני כל ניסיון לכפות עליו מנהגים או מסורות, המנוגדים לאמונתו. והדברים נכונים במיוחד להורים שלהם תלמידים במערכת החינוך הלא-דתית. אלה, האחרונים, לדעתי, צריכים להיות שותפים מלאים בעיצוב חלק מהתכנים במערכת החינוך של ילדיהם.

 

גם אנחנו, כמנהיגי הציבור, מחויבים לגלות רגישות ולהיות קשובים לרחשי הלב ולהשקפות של אותם הורים. הם אלה שיקבלו את ההחלטות מה ללמד מתוך ארון הספרים היהודי. כך, למשל, את השקפתם של חז"ל על חשיבותה של הדמוקרטיה יכולים התלמידים ללמוד מתוך הסיפור התלמודי ''תנורו של עכנאי'' המסתיים בהוראה ''אחרי רבים להטות''.

 

הם ישמיעו את דעתם ואנחנו כמנהיגי הציבור, מחויבים לגלות רגישות ולהיות קשובים להם.

 

ואחרי שאמרנו זאת, נראה לי שהחרדה מפני ה"הדתה" , ההשפעה הדתית של לימודי יהדות על נפשות הילדים, היא בעיקר בתקשורת ובחוגים פוליטיים מאוד מסוימים. שם החרדה כבר הגיעה לממדים על גבול הפסיכוזה ממש , בלי שום בסיס.

 

כאן אצלנו בעוטף עזה אנו מורגלים לצופרי אזעקת צבע אדום. ובאותה מידה יודעים לשוב מהר לשגרה עם הפעלת צופרי ההרגעה. מכאן אני מבקש להפעיל את צופרי ההרגעה.....איננו הופכים לדתיים . יחד עם זאת, חשוב לי לומר בקול. היכרות טובה עם המורשת וההיסטוריה של עמנו, היא חיונית, היא ערכית, היא חשובה, היא כלי להרחיב את בסיס הידע ולהניח מסד מוצק לחיים איתנים של חברה ועם. כל זה, אין להפקירו לאקראיות של החיים.

 

יאיר פרג'ון, ראש המועצה האזורית חוף אשקלון 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: חיים הורנשטיין
יאיר פרג'ון
צילום: חיים הורנשטיין
מומלצים