איפה באר שבע ואיפה מכבי ת"א? / טור
היה משהו כל כך מסורבל בכדורגל שהציגה הקבוצה של ג'ורדי קרויף מול פניוניוס, עד שזה הכאיב בעיניים. בואו נקווה שגיא לוזון יודע מה הוא עושה במכבי חיפה, כי כרגע מרוץ האליפות כבר סגור. צביקה נעים לא התלהב מהצהובים ויש לו גם מה להגיד על פסטיבל ערן זהבי
אולי זה החום והלחות, אולי הקצב המייגע או איבודי הכדור הסתמיים ואולי פשוט מכבי תל אביב קבוצת
כדורגל לא מספיק טובה. לפחות כרגע.
המילה הראשונה שקופצת לראש רגע אחרי המשחק אתמול בנתניה (0:1 על פניוניוס) היא לאות. היה משהו כל כך לאה ומסורבל בכדורגל שהציגה הקבוצה של ג'ורדי קרויף עד שזה הכאיב בעיניים. אם אלה הפערים מול הפועל באר שבע, אז בואו נקווה שגיא לוזון יודע מה הוא עושה במכבי חיפה, כי אחרת מרוץ האליפות כבר סגור.
עדיין רך מדי ועם כריזמה טעונת הוכחה. אצילי(צילום: ראובן שוורץ)
לזכותו של קרויף ייאמר שהוא רואה את הבעיות ולא מנסה לטשטש אותן. השאלה היא מה הוא עושה כדי לפתור אותן. בינתיים נראה שהמאמן שם הרבה מהקופונים שלו על הכתפיים של עומר אצילי, אבל אלה עדיין לא מספיק רחבות. שנת השבתון בספרד אולי ניפחה את החוזה, אבל לא הוסיפה לאצילי דבר ככדורגלן. עדיין מדובר בשחקן אגף טכני, אבל רך מדי ועם כריזמה טעונת הוכחה. ניכר בשפת הגוף של קרויף אתמול שהוא מנסה לחזק את מספר 7 שלו, לתמוך, לדרבן אחרי עוד איבוד כדור, אבל בסוף זה אצילי שם על הדשא. וביציע זוכרים שאת מספר 7 הקודם אף אחד לא היה צריך לדרבן.
דווקא כריסטיאן באטוקיו נראה כמו טיפוס שאיש לא צריך לדרבן. כושר משחק? מזג אוויר מופרע? אותו זה לא ממש עניין והוא סגר 90 דקות לא רעות בשביל משחק ראשון. באטוקיו הוא מסוג הקשרים הנמוכים-תזזיתיים שכבר בהופעת הבכורה מסמנים עם הידיים, מבקשים לנהל ולא חייבים להכיר את שרן ייני במשך עשור כדי לזהות שלא כדאי לתת לו להוביל כדור. אתמול הוא גם הימר פעמיים תוך דקה על בעיטות מרחוק ושידר שיש בוס חדש בשכונה. באטוקיו מסתמן כמו רכש ראוי (מתי כבר קרויף יפגע עם זר מלהיב?), אבל מול המסה של הפועל באר שבע בקישור (תכיר, קוראים לו אוגו והוא הדבר הכי מפחיד בסביבה), זה לא יספיק.
טיפוס שאיש לא צריך לדרבן. באטוקיו(צילום: ראובן שוורץ)
פסטיבל זהבי - איפה הפרופורציות?
ואם כבר הזכרנו את מספר 7 צהוב, אי אפשר היה השבוע להתעלם מפסטיבל ערן זהבי. יום הולדת 30 זה אחלה, לעשות ערימות של כסף זה מגניב וגם לכבוש רביעייה מול הקבוצה הכי חלשה בליגה הסינית (למי שהתעניין: קוראים לה יאנביאן והיא במקום האחרון) זה אירוע חביב. אבל מפה ועד הקרנבל נטול הפרופורציות שהתרחש במחוזותינו, המרחק הוא רב.
קרנבל נטול פרופורציות. זהבי(צילום מסך)
כשמנסים לנתח את שורשי האטרף לעומק המסקנה העגומה היא שפולחן האלילים הזה מתחבר לדבר אחד: הסגידה לכסף. בין פתיתי הקונפטי של חגיגות יום ההולדת העגול והרביעייה, שוב חזר הדיבור האובססיבי על הכסף, כמה זהבי יקבל על כל גול וכמה זה יוצא לדקת משחק. הכדורגל זז הצידה, הרמה לא חשובה (גוואנגז'ו R&F היא קבוצת מרכז טבלה נטולת יומרות) ורק השורה התחתונה מדברת - שורת הרווח. הילד בן 30, יש לו חוזה גבוה ובביצה הישראלית כולם בשיגעון. תשכחו מפרופורציות. אקסטזת הכסף לא נרגעת וכל פיו פיו טוען אותה בתחמושת נוספת.
תוך כדי החגיגה התלהט אחד הדיונים הטעונים ומשעשעים בו זמנית: עד כמה זהבי באמת גדול ואיפה הוא ביחס לכוכבי העבר. נו, טוב. תאשימו אותי בכיף בצרות עין, קנאה ושנאת עשירים, אבל בואו נעשה סדר ונבהיר שהחוויה הסינית לא ממש קשורה לדיון וגם לא לכדורגל.
אז עם כל הכבוד לאלוהי הכסף, חוזי עתק ומענקי כיבוש אסטרונומים פחות מרשימים אותי. דריבלים אלגנטיים סטייל אלי אוחנה, פריצות סוחפות א-לה רובן עטר או כדורי עומק גאוניים נוסח איל ברקוביץ' מעיפים אותי הרבה יותר.
לפנייה לכתב/ת 
וידאר קיארטנסון
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים
