הברק לא יכה יותר / התחרות האחרונה של בולט
הוא אמנם הפסיד במירוץ האישי האחרון בקריירה, ואולי היה צריך לפרוש לפני שנה, אבל מה שעשה אוסיין בולט עבור האתלטיקה לא יישכח לעולם. אורן אהרוני על האיש שהפך ענף אחד למגרש המשחקים הפרטי שלו. אנחנו נהנינו מכל רגע
כשאוסיין בולט חצה אתמול (שבת) בפעם האחרונה את קו הסיום בריצה ל-100 מטר בגמר אליפות העולם בלונדון רק במקום השלישי, אף אחד לא ממש התעניין מי היה בסופו של דבר המנצח ומי היה סגנו - כולם רק רצו עוד טעימה מגדול האתלטים בהיסטוריה.
גם בולט עצמו לא ממש רצה להיפרד מהמסלול. דקות ארוכות אחרי הריצה הוא עדיין המשיך להסתובב בסמוך ליציעים, להתחבק עם המעריצים ולעשות אין סוף צילומי סלפי, ואילולא עצרו אותו המארגנים ולקחו אותו אל עמדת הראיונות, אף אחד לא היה מתפלא אם זה היה נמשך גם עוד כמה שעות טובות.
"לכל דבר טוב צריך להיות סוף ואני שלם עם זה", סיפר בולט ערב האליפות וספק אם כך הוא חלם לסיים את הקריירה - עם 9.95 שניות בלבד ומדליית ארד על צווארו. אפילו המנצח ג'סטין גאטלין יודע מי הגדול מכולם, כשבמקום לחגוג את ניצחונו הגיע והשתחווה בפני הפנומן.
אז מה כל כך שבה אותנו בבולט? דבר ראשון כמובן, איך לא – המהירות. אוי, כמה הוא היה מהיר. ניצחון אחרי ניצחון, השאיר רק פירורים לאחרים. כולם ידעו מי יסיים ראשון כשהוא בסביבה והשאלה הייתה רק מי ידורג אחריו.
בכל המחקרים והניסויים ספק אם מישהו אי פעם חלם שנראה תוצאות כאלה. אפילו כשהוא נושק לגיל 31 (בעוד שבועיים), ונמצא בכושר מאוד בינוני, אף אחד לא העז להמר נגדו גם הפעם. "מי שמתמודד מול בולט הוא לא חכם", כפי שהכריז דונובן ביילי הקנדי, האלוף האולימפי ואלוף העולם לשעבר בריצה ל-100 מטר.
אבל בולט הוא לא רק מהירות. הריקודים לפני ואחרי כל ריצה, חוש ההומור, הכריזמה בטונות, "הסטאר קוואליטי", תנועת הברק שהפכה לסמל המסחרי שלו וכן, המון נתינה ועזרה כספית להתפתחות הדור הבא במולדתו, ג'מייקה.
לכל זה יש להוסיף שהוא גם האצן היחידי מבין חמשת המהירים ביותר בהיסטוריה שמעולם לא נתפס בשימוש בחומרים אסורים, בניגוד למשל למנצח אמש, גטלין, ששריקות הבוז עדיין מהדהדות באוזניו.
הגיע בטיסה ומאז לא עצר לרגע
בולט פרץ לתודעה שלנו ושל צמרת הענף באצטדיון קן הציפור באולימפיאדת בייג'ינג, אך הוא ממש לא הגיע לשם משום מקום. שלושה חודשים לפני האולימפיאדה ב-2008, האצן שגדל על 200 מטר ועשה את צעדיו הראשונים בחצי המרחק, כבר שבר את השיא העולמי ב-100 מטר כשקבע 9.72 שניות בתחרות בניו יורק, אבל עכשיו, בדיעבד, כולם יודעים שהיה זה כמובן רק אפרטיף למספרים שהציג בהמשך הקריירה האדירה שלו.
עוד כנער הוא התבלט כאצן מוכשר ביותר והוכתר לאלוף העולם לנוער ב-200 מטר בהיותו בן 15 בלבד. ב-2007 הוא סיים שני רק לטייסון גיי בגמר 200 מטר באליפות העולם באוסקה, אך שנה לאחר מכן הוא כבש את הריצות הקצרות והפך לפנים המזוהות ביותר של הענף.
מי בכלל האמין שתחרויות האתלטיקה בבייג'ינג, שנערכו כמיטב המסורת בשבוע השני של האולימפיאדה, יצליחו להציב תחרות ראויה למופע השלמות של מייקל פלפס ושמונה מדליות הזהב שלו, מהשבוע הראשון.
אלא שלבולט יש קסם מיוחד - הוא פעל בשני מישורים - הישגים ספורטיביים אדירים לצד שואו נפלא וכובש שהפך אותו לאהוב הקהל. בסיום השבוע החלומי שלו באצטדיון קן הציפור, שהסתכם בשלוש מדליות זהב ושלושה שיאי עולם, לא היה ילד בעולם שלא ידע לחקות את ריקוד הברק המפורסם שקדם לכל זינוק של בולט.
הופעת השיא של הג'מייקני דווקא לא הייתה במסגרת אולימפית, אלא שנה לאחר מכן באליפות העולם בברלין, בה קבע שני שיאי עולם בלתי נתפסים, שמחזיקים מעמד עד היום וספק אם יישברו בעתיד הנראה לעין: 9.58 שניות ב-100 מטר ו-19.19 שניות ב-200 מטר.
הפרק השני בקריירה של בולט, שנמשך עד אתמול, אמנם לא מתאפיין במהירות המסחררת של הפרק הראשון, אבל דרכו למדנו, שלא רק שמדובר באדם המהיר בהיסטוריה, אלא גם באחד הווינרים הגדולים שידענו.
פעם אחר פעם בולט מוליך את יריביו ולמעשה את כולנו שולל, הוא יוצר תחושה שמשהו אצלו נסדק, אבל ברגע האמת מראה לכולם את הגב.
בקיץ שעבר, באולימפיאדה בריו דה ז'ניירו, עלתה שוב על הפרק הסוגיה האם בולט אכן מסוגל לעשות זאת, אבל הוא המשיך בשלו, זכה בזהב בריצה ל-100 מטר בפעם השלישית ברציפות עם 9.81 שניות, כשהוסיף את הזהב גם ב-200 מטר ובשליחים ב-4X100 מטר ובכך הפך לאתלט הראשון שזוכה בטריפל טריפל – מדליית זהב בשלוש התחרויות הגדולות בשלוש אולימפיאדות שונות. (לצערו, בגלל חברו לנבחרת ג'מייקה, נסטה קרטר, אחת המדליות נלקחה ממנו והוא נותר עם שמונה "בלבד").
קשה לדעת האם ההחלטה בסופו של דבר להמשיך שנה נוספת, עד אליפות
העולם (לא מעט בגלל בקשת הספונסרים), הייתה נכונה, אבל גם בלי הזהב הנוסף אתמול, בולט היה ועוד יהיה שנים ארוכות מספר 1.
בולט הוא כל מה שהאתלטיקה חלמה עליו והרבה יותר מזה. בעקבות החותם שהשאיר, החיפוש אחרי יורש נראה בינתיים בלתי אפשרי. פרישתו מהתחום תותיר חלל גדול מאוד, ובבוא היום, כשתשבו לספר לילדיכם על הברק האנושי, זה רק יגרום להם לקנא בכם, איך ראיתם במו עיניכם בזמן אמת את האצן הגדול בהיסטוריה.
לפנייה לכתב/ת 
