שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    איטלקית חדשה ברמת החייל
    המנות מושלמות לצילום באינסטגרם, אבל האם הן גם טעימות ומשתלמות? ביקור במסעדה איטלקית חדשה ברמת החייל בתל אביב
    אני יושב במסעדת "פומו" האיטלקית החדשה ברמת החייל ומביט במה שזה עתה הגיע לשולחן. מדובר בסלמון קרודו (48 שקלים) – מנה ראשונה שכיחה למדי במסעדות מסוג זה, המבוססת על נתחי סלמון נא עם תוספות, שיכולות להיות גם רק שמן זית ומלח גס. אבל מבט מקרוב מגלה שהמנה הזאת מורכבת מקוביות קטנטנות של נתחי סלמון, נתחי פרי הדר ומלפפון, עלעלי נענע שנגזרו לסרטים זעירים ונבטוטים מיקרוסקופיים המעניקים לה מעין מעטה עשבוני. ואז אני מבין: זו מנה שלא נועדה לעין בלתי מזוינת, כי רק צילום תקריב באינסטגרם, בתאורה הנכונה, יחשוף את מלוא מורכבותה. הטעם – מעין שידוך בין סלט פירות לסלמון – לא רע. אבל הלוק? פצצה.

     

    זו מנה אופיינית לעידן שבו שפים זנחו את הסכינים לטובת הפינצטות ומרכיבים את המנות שלהם בזהירות. הם יודעים היטב שלפני האוכל מגיע הצילום. ואם את המנה שלהם יאכל רק אדם אחד, או שניים, את התצלום יראו אלפים. גם המסעדה עצמה, אגב, יפהפייה. עיצובה מנגן על שלושת המיתרים: כפרי, תעשייתי ועירוני. ניכר היטב שמישהו חשב כאן על כל פרט ולא חסך בהוצאות, כולל מטבח פתוח וטאבון גדול.

     (צילום: אנטולי מיכאלו)
    (צילום: אנטולי מיכאלו)
     

    מנה ראשונה נוספת היא כרובית. אבל כאן היא נקראת כרובית ארוסטיטו (39 שקל), נאפית בטאבון ומוגשת על מצע של יוגורט כבשים ותחת מעטה של עשבי תיבול. יחד עם פוקאצ'ה מצוינת שהוגשה לוהטת מהתנור עם הרבה שמן זית וטימין – זה היה ממש בסדר. אבל כשמגישים כרובית, האין המשימה היא ללכוד את הטעם והניחוח המיוחדים לה ולא להכביר עליה תוספות שבסופו של דבר יפגעו בה ויעלימו אותה?

     

    דווקא במנה הנקראת כאן זוקה (41 שקלים), שכללה דלורית ודלעת ערמונים שנאפו בתנור, טעמן המקורי נשמר היטב, למרות שהוגשו עם גבינות כמו בושה ופרמזן וחומץ בלסמי. ירקות בתנור עשויים להיות כל כך טעימים, שלדעתי אפשר להגיש אותם גם בלי שום תוספת – אבל מאלה שאני מכין בבית אני יודע עד כמה קשה לעמוד בפיתוי לשדרג אותם.

     

    הילדים, כמו תמיד, קיבלו פיצות: מרגריטה ופפרוני (49 שקלים). טעמנו משתיהן והן היו מהסוג הדק והפציח.

     

    לעיקריות הזמנו דג ים ביין לבן וחמאה, עגבניות וזיתי קלמטה (118 שקלים) ואנלוטי גבינות עם חמאת פרג, מרווה ולימון (73 שקלים). הדג היה לברק

    לא גדול שנצלה היטב על הגריל ואז שודך לרוטב שהיה חמצמץ וטעים מאוד. יופי של מנה שהייתי שמח לקבל עם איזון פחמימתי של אורז לבן או תפוחי אדמה צלויים.

     

    את האנלוטי (73 שקל), שהם בעצם הרביולי של מחוז פיימונטה, מכינים במקור בגרסה מרובעת ושטוחה עם מילוי של בשר וירקות. כאן הם הוגשו כרסתניים למדי אחרי שמולאו בתערובת של גבינות, והיו דיי משעממים למען האמת. זו כנראה מסוג המנות שמחזיקים בתפריט עבור צמחונים, או המתקשים ללעוס.

     

    קינחנו יחד במילפיי במילוי קרם פטיסייר ושנטילי, ושאלנו את עצמנו שוב למה קינוחים במסעדות תמיד נשמעים כמו מילון למונחי קונדיטוריה? בתרגום לעברית היו אלה דפי בצק עלים במילוי קרמים – מעין גרסה מתקדמת לעוגת הקרמשניט הישנה והטובה, שאותה היו ממלאים בקרם פטיסייר או בקרם "דיפלומט" שהיה שילוב של פטיסייר ושמנת מתוקה מוקצפת.

     

    ארוחה בפומו, שלא במסגרת הארוחה העסקית הנפוצה פה מאוד בשעות הצהריים, תעלה בסביבות 120 שקל לאדם, ותספק לסועד חוויה נעימה ותמורה נאותה.

     

    פומו. הברזל 11. 03־9225320. לא כשר

     

    הכתבה פורסמה במוסף "24 שעות" מבית "ידיעות אחרונות"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "איטלקית חדשה ברמת החייל"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אנטולי מיכאלו
    מסעדה איטלקית חדשה ברמת החייל, פומו
    צילום: אנטולי מיכאלו
    מומלצים