הבן שלי עולה לכיתה א' - כנגד כל הסיכויים
הוא קיבל אבחון שגוי שלפיו בנו על הספקטרום ושלעולם לא ידבר. אחרי ארבע שנים של טיפולים, לילות ללא שינה ומלחמות בבירוקרטיה - הילד יעלה לכיתה א' רגילה, כשהוא מדבר ומתקשר. אורי אליהו כותב לבנו ומבקש ממנו סליחה על כל האנשים שלא האמינו בו
הבן שלי עולה לכיתה א'.
הבן השלישי שלי חווה התפתחות מאוחרת. כמו כל הורים מודאגים עברנו את התהליך של התפתחות הילד, נוירולוג וקלינאית תקשורת. קיבלנו אבחון שגוי של פסיכולוג בכיר בתחום שקטלג את הילד על הספקטרום, ומפה התחיל מסע של ארבע שנים שאני קורא לו בשם "שלום כיתה א'". לאחר תקופה פנינו לנוירולוג, והוא שינה את האבחון לדיספרקסיה. הילד נכנס לגן שפתי של החינוך המיוחד, השתלב יומיים בשבוע בגן פרטי, וצוות הגן החליט פה אחד שהוא מתאים לעלות לכיתה רגילה.
בני היקר, רציתי לבקש ממך סליחה! סליחה על כל אלו ששפטו אותך לחומרה, סליחה על כל אלו שמיהרו לתייג אותך, סליחה על כל אלו שמיהרו לקטלג אותך, סליחה על כל אלו שלא האמינו בך.
ארבע שנים אחורה היינו חסרי אונים. לא דיברת ולא תקשרת. אמרו לנו שתהיה נזקק כל החיים שלך ושלעולם לא תדבר. ילד קטן, בן שלוש, הפך להיות פרויקט, פרויקט של החיים.
כמה רגעי שבר עברנו - את הלילות ללא שינה שבהם קראנו את כל הכתבות בגוגל, את המטפלים שהבאנו ונפלנו איתם פעם אחרי פעם, את הפעם הראשונה שראיתי אותך, קטן כל כך, חוזר מהגן במונית גדולה כל כך, שברירי ומפוחד, והתפרקתי בבכי כמו ילד קטן, את המלחמה ברשויות ובבירוקטיה על המסגרת המתאימה לך, את זה שאתה מסתכל עלינו אבל לא מסוגל להגיד אבא ואימא.
הבן שלי עולה לכיתה א'.
את מה שהגננת המלאכית שלך בגן המיוחד אמרה - לא אשכח לעולם: "לא מעניין אותי איך, תעבדו בעוד עבודה, תיקחו כסף מההורים, זה הזמן להשקיע בילד, לא לוותר!". ואנחנו, כמו חיילים טובים, זה מה שעשינו, לא ויתרנו.
התחלתי לעבוד בשתי עבודות, שברנו חסכונות, מצאנו קלינאית תקשורת שלא ויתרה עליך, מצאנו מטפלת רגשית שלא ויתרה עליך, מצאנו פסיכולוגית שלא ויתרה עליך ומצאנו משפחה וחברי אמת שליוו אותנו בתמיכה רגשית. ככה במשך ארבע שנים, כמעט כל יום טיפול, מאות שקלים בשבוע.
אבל מי שהכי לא ויתרה עליך זו אימא שלך, הלביאה האלופה הזאת הגדירה מחדש את המשמעות של המילה "אימא". עם כוח רצון ומסירות עילאית עטפה אותך באמונה שחלחלה לאט-לאט. אימהות זאת לא רק מסירות אין קץ, זה בעיקר האמונה ש"הילד שלי יכול".
קראו עוד:
- המילים שלא נאמרות אצלנו בבית
- הגיע הרגע: כך תחזירו את הילדים לשגרה
הבן שלי עולה לכיתה א'.
ראינו את העיניים שלך מדברות, מנצנצות את המילים מבלי שיכולת לשמוע ולהבין. בפעם הראשונה ששמעתי ממך את המילה "אבא" זה היה הצליל הכי מדהים ששמעתי ואשמע כל ימי חיי. בפעם הראשונה שהצלחת להגיד שתי מילים רצופות, רציתי לדווח בגאון לקלינאית. בפעם הראשונה שהצלחת להרכיב משפט - כל גוש דן התמלא בדמעות של שמחה.
אנחנו לעולם לא נוותר עליך, תודה רבה שלא ויתרת עלינו. האמנו בך לאורך כל הדרך, ואתה החזרת לנו שבעתיים.
הבן שלי עולה לכיתה א', כיתה א' רגילה - שווה בין שווים.
אורי אליהו הוא נשוי, אב לארבעה ילדים ועוסק באימון אישי
לפנייה לכתב/ת 
