שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock
    מלכוד 22 של השמאל באמריקה הלטינית
    עם אלימות פוליטית, הרוגים ומשבר כלכלי, המשבר בוונצואלה מהווה אתגר של ממש עבור השמאל באמריקה הלטינית - כיצד להוות אלטרנטיבה למאבק בעוני ובאי-שוויון מבלי להפחיד את הבוחרים מאפשרות שובה של הדיקטטורה?

    איש המשמר הלאומי על רקע ציור של המנהיג המנוח הוגו צ'אבס (צילום: רויטרס)
    איש המשמר הלאומי על רקע ציור של המנהיג המנוח הוגו צ'אבס(צילום: רויטרס)

     

    ביום ראשון, 30 ביולי, התקיימו בוונצואלה בחירות לאספה המחוקקת החדשה שאורגנו על ידי הנשיא ניקולס מדורו במטרה לשנות חלק מהחוקה. הבחירות התקיימו תוך התנגדות, הן פנימית והן בינלאומית, והפגנות אלימות, בעיקר בשכונות האמידות יותר בעיר הבירה קראקס.

     

    עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ

     

    מדוע החליטה ממשלת מדורו לקיים את הבחירות לאספה המחוקקת? כיצד מסבירים מהלך זה בהקשר של אלימות פוליטית ומשבר כלכלי חריף? לפי הנשיא מדורו, הבחירות לאספה המחוקקת התקיימו במטרה לשים קץ לוויכוח האלים עם האופוזיציה ולנהל משא ומתן פוליטי-ממסדי לגבי אופיה ועתידה של המדינה הדרום אמריקנית. זאת לאחר סבב כושל של משא ומתן, שהתקיים בשנת 2016 בתיווכם של ראש ממשלת ספרד לשעבר חוסה ספאטרו ושל הוותיקן.

     

    צ'אבס עם יורשו בתפקיד מדורו
    צ'אבס עם יורשו בתפקיד מדורו
    מבחינת האופוזיציה בוונצואלה, ההפך הוא הנכון: הבחירות התקיימו במטרה לחזק את כוחו של השלטון הנוכחי, לזכות בלגיטימיות בינלאומית ואף להקצין את מדיניות הצ'אביזם בוונצואלה, שבאה לידי ביטוי בסבסוד גובר של שירותים שונים כגון חשמל, גז, תחבורה ציבורית, שליטה בחברות ציבוריות, התערבות הממשלה בעבודת הרשות השופטת והצרת עבודת התקשורת. האופוזיציה דרשה בחירות כלליות ולא בחירות לאספה המחוקקת. לכן, עבור האופוזיציה, עצם ההשתתפות בבחירות הוא הכרה בסמכות, בלגיטימיות ובחוקיות של ממשלת מדורו.

     

    ממשלה בלי לגיטימציה ציבורית וחוקית

    מדורו, יורשו של הנשיא הוגו צ'אבס המנוח, עלה לשלטון באופן דמוקרטי ב-2013 עם 50.6 אחוזים מהקולות, אך ממשלתו איבדה לגיטימיות ציבורית ואף חוקית בשנים האחרונות. עקב פגיעה בסמכויות מערכת המשפט והפרלמנט (שצומצמו משמעותית עד כדי חוסר רלוונטיות) ודיכוי פוליטי של מתנגדי הממשלה, עולים חשדות כבדים לגבי תפקוד הממשלה וחוקיותה, כמו גם לגבי השתתפותו של הצבא בעבירות פליליות של ממש, כמו סחר בסמים.

     

    בנוסף, בתקופת ממשלת מדורו המשבר הכלכלי בוונצואלה רק החריף: בין 2013 לסוף שנת 2016 התמ"ג הצטמק ביותר מ-35 אחוזים. לפי דו"ח קרן המטבע הבינלאומי, האינפלציה השנתית בוונצואלה צפויה להגיע ל-1,640 אחוזים בסוף השנה הנוכחית. בשנים האחרונות כמעט בלתי אפשרי למצוא לחם, חלב או נייר טואלט ומחירה של קופסת פסטה האמיר עד כדי רבע ממשכורת מינימום. עצם השגת מוצרים בסיסיים, כגון שמן, הפכה למשימה מורכבת, שמצריכה עמידה בתור במשך שעתיים בממוצע.

     

    האופוזיציה דרשה בחירות כלליות. האסיפה המחוקקת בוונצואלה (צילום: רויטרס)
    האופוזיציה דרשה בחירות כלליות. האסיפה המחוקקת בוונצואלה(צילום: רויטרס)
    אף שקיימת התנגדות לצ'אביזם בוונצואלה זה כמה שנים - בעיקר מצדן של מפלגות מרכז מסורתיות כגון המפלגה הסוציאל-דמוקרטית והמפלגה הדמוקרטית-נוצרית, המעמדות הגבוהים ומעמד הביניים הגבוה בערים ובכפרים, תעשיינים, חלק מגופי התקשורת ומהכנסייה - בשנה האחרונה הוא הפך לאלים במיוחד. לפי דיווחי ארגונים שונים, כמו למשל "הצלב האדום", רק בשנה האחרונה נהרגו יותר מ-120 בני אדם בהפגנות נגד מדורו, שחלקן היו ספונטניות וחלקן אורגנו על ידי האופוזיציה, והשתתפו בהן בעיקר צעירים.

     

    מנהיגים בעבר ובהווה נותנים גב למדורו

    בהרג המפגינים מעורבים לא רק אנשי כוחות הביטחון, אלא גם מיליציות צ'אביסטיות. קבוצות הכוח של מדורו התומכות בו כוללות כמה מפלגות שמאל, בהן מפלגת פודמוס (PODEMOS) הוונצוליאנית, "מפלגת מולדת לכול" (PPT) ו"המפלגה הקומוניסטית של ונצואלה" (PCV), כוחות הביטחון ובתוכם בעיקר הצבא, חלק מאנשי הכנסייה, איגודים מקצועיים, מעמד הביניים הנמוך בערים והמעמדות הנמוכים.

     

    לאורך הקצנת הדיכוי של האופוזיציה המשיכו לתמוך בממשלת מדורו חוגי השמאל באמריקה הלטינית באופן כמעט גורף, וזאת לאור תמיכתם ההיסטורית בצ'אביזם. מדורו זוכה לתמיכה רחבה מצד שורת ראשי מדינות בהווה ובעבר באמריקה הלטינית: כריסטינה פרננדס דה קירשנר מארגנטינה, לואיש אינסיו (לולה) דה סילבה מברזיל, מישל בצ'לט מצ'ילה, חוסה "פפה" מוחיקה מאורוגוואי, כמו גם מפלגות שמאל בקולומביה, פרו, מקסיקו, בוליביה, קובה, ניקרגואה ואל סלבדור התומכות בנשיא ונצואלה באופן גלוי.

     

    רחוב בוער בעיר ולנסיה (צילום: AFP)
    רחוב בוער בעיר ולנסיה(צילום: AFP)
    השמאל מתייחס אל ממשלת מדורו, חרף כל כשליה וליקוייה, כשותפה במאבק באי-שוויון הסוציו-אקונומי. כידוע, ממשלת מדורו מתנגדת בתוקף למדיניות הניאו-ליברלית ועל כן היא מגדילה את התערבותה של המדינה בכלכלה, בהתאם לתפיסת השמאל באמריקה הלטינית הגורסת כי על המדינה לדאוג לכלל אזרחיה. זאת בניגוד לאנשי העסקים שדואגים, לדעת חוגי השמאל, רק לרווחתם האישית ורואים באזרחי המדינה לקוחות.

     

    לא רוצים לחזור לממשלת בעלי הון

    גם תביעותיה של האופוזיציה בוונצואלה לא מותירות לתפיסת השמאל בדרום אמריקה ברירות רבות, אלא לעמוד לצדה של ממשלת מדורו, שכן לשיטתו קיצוץ בתקציב המדינה יחריף בסופו של דבר את אי-הצדק וכך יעודד שוב את הגדלת אי-השוויון, העוני והפערים בחברה. נוסף על כל אלה, ברור לחוגי השמאל שיישומה של דמוקרטיה ליברלית משמעותה חזרה לממשלת בעלי הון.

     

    לאחר מאבק ארוך ומוצלח של השמאל באמריקה הלטינית למען דמוקרטיזציה באמצעות התנגדות לדיכוי פוליטי, להפרות זכויות אדם ולהתערבותו של הצבא בנושאים פנימיים, התמיכה במדורו מעלה שאלה מרכזית לא פשוטה עבור מפלגות ותנועות שמאל באמריקה הלטינית, במיוחד בתקופה שבה חלקן מנסות להוות שוב אלטרנטיבה רלוונטית לשלטון: מדוע לתמוך דווקא עכשיו בדיכוי הצבאי של ממשלת מדורו?

     

    מפגינים נגד ממשלת מדורו (צילום: EPA)
    מפגינים נגד ממשלת מדורו(צילום: EPA)
    התמיכה הזאת קשורה לשתי סוגיות מרכזיות בוויכוח שבין הצ'אביזם לבין האופוזיציה בוונצואלה, סוגיות שרלוונטיות לכלל מדינות אמריקה הלטינית בדרך זו או אחרת: הראשונה היא שאלת גבולות הסמכות של רשויות המדינה והיכולת של הדמוקרטיה לטפל באי-שוויון סוציו-אקונומי. האם ניתן לשנות את הסטטוס קוו הסוציו-אקונומי ולהפחית את אי-השוויון מבלי לשנות את כללי המשחק של הדמוקרטיה הליברלית? אם המערכת המשפטית, למשל, מופקדת על שמירת זכויות הקניין, כיצד ניתן לשנות את אופן חלוקת המשאבים, כשבית המשפט לא מאפשר את יישומה של מדיניות זו?

     

    תומכים בממשלת מדורו למרות הדיכוי

    הסוגייה השנייה היא כלכלית: האם יש להתייחס לעלות הטיפול בעוני בתור הוצאה או השקעה? התשובה לשאלה זו קובעת בסופו של דבר לא רק כיצד להתייחס לגירעון התקציבי אלא למשמעותו - הצלחה או כישלון של הממשלה. שאלה זו הפכה לדיון סוער בעקבות המשבר של המדיניות הניאו-ליברלית בסוף שנות ה-90, כאשר כ-50 אחוזים מהאוכלוסייה ברוב מדינות אמריקה הלטינית חיו מתחת לקו העוני והתקשו מדי יום לאכול באופן סדיר. בהקשר זה התגבשה בחוגים שונים באמריקה הלטינית תפיסה לפיה יש להתייחס לטיפול בעוני כהשקעה של המדינה: על מנת שגם הדור הבא לא יהיה עני ויוותר מחוץ למערכת, יש לסבסד את הצרכים של עניי היום.

     

    זו הסיבה שבגינה על אף הדיכוי והאופי הלא דמוקרטי של ממשלת מדורו, אינטלקטואלים בולטים המזדהים עם השמאל באמריקה הלטינית פרסמו טורי עמדה בימים האחרונים, שמסבירים כי דווקא בימים אלה יש לתמוך בממשלת מדורו ולהדוף את הביקורת נגדו. היו אף כאלה, בעלי שם והשפעה, כגון החוקרים הידועים למדעי המדינה וסוציולוגיה, אטיליו בורון הארגנטינאי, מאוניברסיטת בואנוס איירס, ואמיל צאדר הברזילאי-לבנוני, מאוניברסיטת ריו דה ז'ניירו, שקראו להקצין את האלימות כלפי האופוזיציה לשלטון.

     

     (צילום: AP)
    (צילום: AP)

     (צילום: רויטרס)
    (צילום: רויטרס)

     (צילום: EPA)
    (צילום: EPA)

     (צילום: EPA)
    (צילום: EPA)

     (צילום: EPA)
    (צילום: EPA)

    לא ברור מה מידת הצלחת חוגי השמאל לשכנע את הציבור בצדקת התמיכה בממשלת מדורו, אך המשבר בוונצואלה מהווה אתגר של ממש עבור השמאל באמריקה הלטינית: כיצד להוות אלטרנטיבה למאבק בעוני ובאי-שוויון מבלי להפחיד את הבוחרים מאפשרות שובה של הדיקטטורה, בין שהיא אזרחית ובין שהיא צבאית.

     

    ד"ר מאוריסיו דימנט וד"ר אסף אשכנזי הם חוקרים ביחידת אמריקה הלטינית במכון טרומן, האוניברסיטה העברית בירושלים

     

    המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם", שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "מלכוד 22 של השמאל באמריקה הלטינית"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: EPA
    הצאביזם הפך בשנים האחרונות לאלים במיוחד בוונצואלה. הוגו צ'אבס
    צילום: EPA
    מומלצים