"לכולם יש": כשהילד בן ה-8 מבקש סמארטפון

לפרויקט המלא - "לא משחק ילדים"

לפני יום הולדת שמונה של בני ניב הכרזנו חגיגית שאנחנו קונים לו אקס בוקס. להפתעתנו הוא העדיף מתנה אחרת, היחידה שיכולה לגנוב פוקוס מהאקס בוקס – סמארטפון. "אימא, לכולם כבר יש," אמר "מה הבעיה?"

מה הבעיה? הבעיה שהסמארטפון הזה חכם מדי. בהתמדה הוא יַמֵס את שכבות המוח שלך עד שייווצר חלל אחד גדול, של אותיות מרצדות, מסכים מתחלפים, תמונות והתרעות. הוא יגרום לך להשתמש במילים מעצבנות כמו "אפליקציה" ולעשות סלפי במעלית. אתה תהיה זמין לכולם, רק לא לעצמך. אתה תתחיל לעשות סמיילים ולחייך פחות, אתה תשתמש באימוג'י בוכה כששום דבר כבר לא באמת יזיז לך.

הבעיה היא שאתה והחברים שלך לא יודעים איך זה לחזור מבית ספר ולרדת אחרי ארוחת צהריים לחפש חברים בשכונה, לשחק איתם בכדור או בגולות בחולות. אימא לא קראה לכם מהחלון ולא חזרתם יחפים הביתה. הכול אמצעי. אימא מתקשרת, חבר מסמס, משחקים ברשת, עושים לייקים.

אינסטגרם ומיוזיקלי

עוד לא רכשתם מיומנויות חברתיות בלתי אמצעיות וכבר אתם בתוך האינסטגרם, המיוזיקלי, הפייסבוק, בתחרות לייקים סמויה, מודדים ונמדדים ללא רחמים. אתם נולדתם לעולם שאחרי המעבר. אבל אנחנו ההורים עדיין זוכרים, עדיין בדיאלוג עם העולם הקודם, מתגעגעים אליו ורוצים שתחוו משהו ממנו, למשוך מעט את הילדות שלכם שתיראה קצת כמו שלנו.

אז אולי הבעיה היא בנו, דור ההורים, שלא מצליחים לשחרר את העולם הישן? אולי צריך ללמוד לעבוד עם מה שיש ולא למנוע מהילדים את מה שהטכנולוגיה מציעה להם היום, אלא לחנך ולתת להם כלים להתמודד עימה? וכן, יש גם יתרונות. יש הקלה בידיעה שהבן שלך נמצא במרחק חיוג או הקלדה.

ואני? לא לקחתי בחשבון כמה אתרגש ממסרון אחד בן ארבע מילים, "אימא אני הואב אותך" (הטעות במקור), אז נראה לי שזה בסיס טוב. הסמארטפון מגיע, אבל אימא לא הולכת לשום מקום.

אורית צמח, אימא לשני בנים, עורכת ספרות ולשון ומחברת ספר הילדים "מי גנב את ציצת הזנב?" (הוצאת גוונים)