"חבל שאין בנבחרת שחקנים ממכבי"

בזמן שברקוביץ' וג'מצ'י הגיעו למקום המפגש עשר דקות לפני הזמן, אמסלם לקח את הזמן. מספרי 9 ו-12 של מכבי ת"א ונבחרת ישראל לשעבר ניצלו את הזמן כדי להרגיש שוב את הטבעות, שלתוכן הם היו קולעים פעם אחר פעם בימים היפים לפני שניים ושלושה עשורים.

ג'מצ'י (50) אמנם פרש לפני 17 שנים, אבל היד נשארה מאופסת - 22 קליעות מ-25 ניסיונות מחצי מרחק הוא תפר בזמן ההמתנה לאמסלם. ברקוביץ' זרק פעם־פעמיים, אבל השאיר את הבמה ל"דור הצעיר". "תפתחו מחשבון", צעק דורון, "כמה זה 22 מ-25 באחוזים?", ומיקי עקץ בחינניות: "קל לקלוע מול היכל ריק, בימי חמישי מול 11 אלף צופים זה המאני טיים".

בינתיים אמסלם עדיין לא עשה קולות של מי שמתכוון להגיע. לג'מצ'י נמאס, והוא החליט להתקשר לסמל הגדול של הפועל ת"א: "שמעון, איפה אתה? איך יכול להיות שאנחנו מחכים לך 27 דקות?" ואז לפתע הגיח כבודו מפינה חשוכה בהיכל, אנרגטי וחייכן כתמיד, ממיס בחיבוקים ובנשיקות את שני הצהובים שרגע קודם כעסו על אי עמידתו בזמנים.

אמסלם, ברקוביץ' וג'מצ'י(צילום: עוז מועלם)

בניגוד לשחקני הדור הנוכחי שלא ממש אוהבים להתראיין, וברוב המקרים מספקים בעיקר קלישאות, השלושה האלה רבים בכל רגע נתון על זכות הדיבור. "זו תהיה הפעם הראשונה שאעודד קבוצה בהיכל", מציין אמסלם. "אין לי זיכרונות טובים מהאולם הזה, אכלתי פה מרורים בארגזים". ברקוביץ' יותר דיפלומטי: "זו גאווה גדולה שאליפות אירופה נערכת בתל־אביב. חשוב שיראו שבישראל שקט, בטח ביחס למה שקורה עכשיו מבחינת הטרור בעולם". ג'מצ'י מסכם: "זו התרגשות מטורפת".

מיקי אוהב מאוד את אליפויות אירופה. ב-1979 הוביל את הנבחרת להישג השיא שלה - מדליית כסף, ועל הדרך נבחר ל־MVP של הטורניר. אבל הרגע שהכי זכור לו במדי הכחול־לבן היה במוקדמות אליפות העולם 1986. "זה היה פה בהיכל מול צ'כיה. צביקה שרף לקח פסק זמן כשנשארו כמה שניות על השעון. הכדור הלך לחן ליפין, שהגיש לי אותו. בהיכל קלעתי ב־90 אחוז מצד ימין, אז לשם הלכתי. קלעתי עם הקרש, ניצחנו, ועלינו לאליפות העולם".

אמסלם הוא הליצן של החבורה(צילום: עוז מועלם)

מה אתם חושבים על הנבחרת הנוכחית?

ברקוביץ': "זו חבורה מאוד מגובשת שמגיעה במומנטום טוב אחרי ההכנה. המשחק הראשון מול איטליה חשוב מאוד". אמסלם: "זה ה־משחק של הטורניר. ניצחון יקפיץ את הנבחרת קדימה".

"הכל יכול להיות בטורניר כזה", אומר ג'מצ'י, לפני שברקוביץ' נותן דוגמה מ-1979: "התחלנו את הקמפיין ברגל שמאל, ואז הגענו למשחק קובע מול יוגוסלביה, שהייתה אלופת אירופה. ניצחנו אותם, עלינו שלב ומשם לא עצרנו עד הגמר".

מיקי ברקוביץ' בימיו הגדולים (צילום: לע"מ, סער יעקב)

מיקי, דורון ושמעון היו כוכבים גדולים בקבוצותיהם, מה שקשה להגיד על שחקני הסגל הנוכחי, שלרוב משמשים כשחקנים משלימים. העונה האחרונה בליגת העל הוכיחה את זה עוד יותר. הזרים של הפועל ירושלים הביאו לה את האליפות, בעוד שהישראלים הסתכלו מהצד. גם מצבם של הצברים במכבי ת"א לא היה טוב, ולראיה כולם (למעט איתי שגב) שוחררו.

ג'מצ'י מבקש להעמיד דברים על דיוקם: "אי אפשר להגיד שאין כוכבים בנבחרת הזו. עומרי כספי זה כוכב כדורסל בקנה מידה שלא ידענו. הוא פותח עונה תשיעית ב־NBA, ועוד במדי האלופה. אי אפשר לגמד הישג כזה".

מיקי ברקוביץ' ודורון ג'מצ'י בשנות ה-80(צילום ארכיון: יוסי רוט)

מוזר לכם שבנבחרת הזאת אין בכלל נציגות למכבי ת"א?

דורון: "אי אפשר לברוח מזה, ואני מצר על כך. לדעתי, הימצאות של שחקן ממכבי ת"א בנבחרת היא חשובה גם מההיבט של הקהל בהיכל שמזוהה עם הקבוצה וגם מבחינת מכבי עצמה".

מיקי: "פניני, אוחיון ומקל זה מכבי תל־אביב. הם אמנם ישחקו בקבוצות אחרות בעונה הקרובה, אבל לפני כן הם היו פה שנים". שמעון: "הקטע שאין בנבחרת שחקנים ממכבי יימשך. אני לא רואה ישראלי צבר שמגיע למכבי ת"א בקרוב".

"אי אפשר להגיד שאין כוכבים בנבחרת הנוכחית". ג'מצ'י, אמסלם וברקוביץ'(צילום: עוז מועלם)

ארז אדלשטיין הזמין לסגל שלושה משחקני הקבוצה – כרם משעור, איתי שגב וג'ייק כהן - אך הם לא השתתפו הקיץ באף אימון. משעור התלונן על פציעה בכתף, שגב לא הגיע לאימוני הנבחרת האולימפית בגלל סאגת הביטוח, וכהן הבין שאין לו סיכוי מול ריצ'רד האוול והעדיף לא להגיע.

ג'מצ'י מגן על השלושה: "כל מקרה לגופו. אני לא בקיא בכל הפרטים, אבל לפחות בסיפור של שגב העניינים קצת יצאו מפרופורציות. לא מזמן גם ליאור אליהו חטף על זה כשביקש כמה ימי חופש, אבל החופש הזה הגיע לו כי הוא נאמן. עובדה שהמנוחה הביאה אותו לנבחרת עם אנרגיות חדשות וכולם מרוויחים מזה".

בתקופתכם היו מתאזרחים אבל הצברים עדיין פרחו. בשנים האחרונות המצב הפוך.

אמסלם: "זה הכל סיפור של ניהול. ברגע שהולכים למצב של שמונה שחקנים שהם לא ילידי הארץ, זרים ומתאזרחים, אנחנו מפספסים את המטרה של הכדורסל הישראלי. כדי לראות שחקנים

קופצים ומטביעים אפשר לצפות כל לילה ב־NBA. איזו סיבה יש לי להגיע ולראות משחק בליגה הישראלית אם אין בה מקומיים שמובילים את העסק? יש מספיק כישרונות כדי לתת להם במה ולא צריך לפחד מזה".

ברקוביץ': "אנחנו, כשחקני מכבי, היינו מסיימים עונה מפרכת אבל באנו לנבחרת. מבחינתי לייצג את ישראל היה הכבוד הכי גדול. אשתי הייתה דורשת ממני שנטוס לחופשות בקיץ, אבל התעקשתי להיות בכל קיץ עם הנבחרת. לצערי יש גל של מתאזרחים בכדורסל שלנו. חורה לי שאני לא רואה ישראלים ממכבי ת"א בנבחרת. אנחנו היינו היסוד של הנבחרת".

מיקי, שנבחר בשבוע שעבר להיכל התהילה של פיב"א והפך לישראלי השני שזוכה לכבוד אחרי העיתונאי נח קליגר, מסכם את הראיון עם הערכה אישית לגבי סיכויי ההצלחה של הנבחרת ביורובאסקט: "קשה לי להאמין שהנבחרת תוכל להגיע לגמר כמו שאנחנו עשינו ב־79', אבל בסוף זה הכל עניין של מומנטום. אני כן מאמין בנבחרת וחושב שהיא יכולה להגיע רחוק. היתרון היום אצלנו כי אנחנו משחקים בבית. להיכנס להיכל ולהרגיש שמדינה שלמה מעודדת אותך, זה יתרון של 10-15 נקודות לפחות. ההרגשה שלי טובה מאוד".