שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הקיץ תכף מסתיים ועדיין לא מצאתי אהבה
    לסיוון יש ריטואל קיץ שפג תוקפו בראשון לספטמבר, כאילו שבתאריך הזה החורף פוקד את מחוזותינו. להשקפתה, מה שהיא לא הספיקה לעשות ביולי-אוגוסט כבר לא יקרה השנה. אימון אישי

     

    האזינו ל"אהבה בסוף הקיץ"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    יש תאריכים שבכל שנה כשהם מגיעים, הם סוחפים אותנו אחורה, אל מחוזות זמן אחרים. לתאריכים האלה יש פסקול, ריח ואפילו טעם. אחד מהתאריכים האלו הוא הראשון לספטמבר. לאחדים זה היה יום חג, לאחרים - יום אבל, אבל אני לא מכירה אדם שהיה ועודנו אדיש ליום הזה, שמציין את תחילת הלימודים ואת סופו של הקיץ.

     

    יש משהו רומנטי ביום הזה. לא רומנטי כמו מסעדה על החוף בעיירה ציורית בצרפת, יותר רומנטיקת נעורים, עמוסת הורמונים, דרמות ויצרים. מעין התרגשות מהולה בחרדה, הקיץ נגמר - ה"מאני טיים" מתחיל. מה עשית בחופש? את מי פגשת? כמה גבהת וגדלת? איך אני חוזר בגרסה משופרת? במשך יותר מ-12 שנה, התאריך הזה הוא התאריך שבאמת מציין את תחילת השנה. שם בכיס הקטן את ראש השנה ואת השנה האזרחית. הספירה מתחילה בראשון לספטמבר, ושאף אחד לא ימכור לכם תחילת שנה אחרת.

     

    כשסיוון התחילה את תהליך האימון שלה, היא ידעה להגיד שמשהו לא עובד לה, אבל היא לא ידעה להגיד מה זה בדיוק. היא בת 28, ולא מצליחה לנהל מערכת יחסים. "כמו כולן", היא אמרה אז בחיוך דובשני, "אני מתלהבת מאלה שלא שמים עליי, ואת אלו שמתעניינים בי אני לא רוצה. אני יודעת שזה קורה לכולם כי אני רואה את זה גם על החברות שלי. ועדיין, אצלי משהו פשוט לא קורה. מערכת היחסים האחרונה שלי היתה בתיכון! עבר כבר עשור מאז, וכלום. זה לא קרה".

    לאן ברח הקיץ? (צילום: Shutterstock)
    לאן ברח הקיץ?(צילום: Shutterstock)
     

    לפגישה האחרונה שלנו בשבוע שעבר, שהריחה קצת כמו סוף אוגוסט, סיוון הגיעה נסערת. "הקיץ עומד להסתיים, ולא הספקתי", היא פתחה, ואני מודה שקצת התבלבלתי. בחמסין המהביל והלח הזה לא יכולתי להבין מה זאת אומרת שהקיץ עומד להסתיים. זה הרי נראה כאילו שהוא ימשיך לנצח, אבל יותר מזה - מה בדיוק היא לא הספיקה? ואז נחשף בפניי עולם הקיץ של סיוון. לסיוון יש ריטואל קיץ שפג תוקפו בראשון לספטמבר, כאילו בתאריך הזה החורף פוקד את מחוזותינו ותאריך התפוגה שלה פג. מעין סינדרלת קיץ. מה שלא קרה בחודשיים שמסומנים בראשה מילדותה כקיץ, כבר לא יקרה השנה.

     

    זה ריטואל כל כך עמוק, שכבר יותר מעשור היא מקפידה עליו בחשאיות, רק בינה לבינה. ואז היא פתחה את סיפור הקיץ שלה. סיוון היתה לדבריה ה"ברווזון המכוער". ילדה עם גשר, שמשנמנה, אף גדול ונשרי, ומשקפיים. ואז הגיע החופש הגדול של כיתה י"א. "הייתי צל של נערה", היא מספרת. "חסרת ביטחון וחסרת אהבה עצמית. מיותר לציין שהייתי שקופה בשכבה. לא צחקו עליי, אבל בוודאות לא ראו אותי. ואז, בקיץ ההוא, החלטתי על מהפך. עשיתי כל מה שאפשר, כולל ניתוח אף! למדתי להרכיב עדשות, רזיתי בטירוף והתחלתי לעשות ספורט באדיקות, ולראשון לספטמבר, תחילת י״ב, הגעתי מישהי אחרת לגמרי. גרסה מהממת של עצמי".

     

    "אני ממש זוכרת את תחושת ההתרגשות שהיתה לי כשהלכתי באותו היום לבית הספר. זה היה מטורף. הייתה סביבי פתאום כל כך הרבה תשומת לב. עד אוקטובר כבר היה לי חבר ראשון ואחרון, שהיינו ביחד שנתיים. הכל היה כל כך מרגש וכיפי. ללא ספק, השנה הטובה ביותר בחיי".

    מתברר שמאז, בכל קיץ, סיוון דורשת מעצמה מהפך. והקיץ הזה היא תכננה שוב לרדת במשקל, לשנות תזונה ואורח חים, לקנות מלא בגדים חדשים שיתאימו לגזרתה המחודשת והקיצית, בקיצור - לעדכן גרסה, אבל זה לא קרה.

     

    פתאום הבנתי שגם הפגישות שלנו לא סתם התחילו בסוף יוני. אבל הקיץ הזה כאמור (והוא לא הראשון) היא לא הצליחה לשדרג את עצמה כפי שציפתה. יש מלא סיבות אובייקטיביות, אבל זה לא משנה את השורה התחתונה של הרגשתה: "אם אני לא מגיעה לראשון לספטמבר אחרת, לא יקרה שום דבר מרגש השנה". או במילים דרמטיות יותר, שיצאו מפיה מלוות בדמעות - "זה אבוד. גם השנה לא תהיה לי זוגיות".

     

    תת המודע שלה נאחז באותה אמונה קוסמית לגבי הראשון בספטמבר. כל חוסר הצלחה רומנטי שחוותה, ננעץ במה שקרה או לא קרה במהלך הקיץ. אחרי ששוחחנו היא הסכימה להיפרד מהראשון לספטמבר בחצי ספק, רק כדי לראות מה קורה, והסכימה איתי ששינוי תמיד אפשר לעשות, ויותר מזה - אם אהבה תגיע או לא, זה פחות נעוץ בממדי השינוי, ויותר בסטייט אוף מיינד שהשינוי מביא איתו. התוצאה המיוחלת היא התרגשות, אהבה עצמית, ציפייה לבאות, ולא בהכרח העוד כמה קילוגרמים. ולתוצאה הזו אפשר להגיע גם בלי שינוי רדיקלי, אלא מתוך כוונה עמוקה.

     

    יש תאריכים שבכל שנה כשהם מגיעים, הם סוחפים אותנו אחורה, אל מחוזות זמן אחרים. לתאריכים האלה יש פסקול ("זה היה בסוף הקיץ"), ריח (קרם שיזוף) ואפילו טעם (קרטיב לימון). בתאריכים האלו יש גם זיכרון שיכול להפוך לאמונה או לדפוס. ולא משנה כמה שנים עברו, לא משנה מה קרה מאז, ישנה ציפייה סמויה שהמציאות תהייה מעגלית ושכמו אז, גם היום, משהו מסעיר יקרה. אחד התאריכים האלו הוא הראשון לספטמבר. לאחדים זה היה יום חג, לאחרים - יום אבל, אבל אני לא מכירה אדם שהיה ועודנו אדיש ליום הזה, שמציין את תחילת הלימודים ואת סופו של הקיץ.

     

    עדי קמחי היא מאמנת אישית וזוגית בנקודתיים - תהליכי זוגיות

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הקיץ תכף מסתיים ועדיין לא מצאתי אהבה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים