החלו החגיגות הירוקות / צהוב סוגר חשבון

לפני הכל, ברכות למכבי חיפה על האליפות. מה שמגיע, מגיע. הקבוצה של יענקל'ה שחר הראתה עליונות לאורך כל המחזור השני, התמידה בדרך והתואר ראוי לה. מה אתם אומרים שם? אהה, לא חילקו צלחות בסמי עופר במחזור האחרון? מוזר. לפי התגובות מהכרמל, כבר החלו החגיגות בחוף דדו ובשווארמה חאזן דלקו האורות עד השעות הקטנות. והירוק היום ירוק מאוד.

זו לא הפעם הראשונה שבחיפה מתלהבים מוקדם מדי. נלך לספטמבר 2014 למשל. הירוקים פותחים את הליגה עם 2:4 מוחץ מול בני סכנין באצטדיון סמי עופר הבתולי. הפרשנים מהללים, הכתבים משפשפים עיניים והמאמן הנרגש אלכסנדר סטנוייביץ' מזכיר שחייבים לקחת אליפות. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. הסרבי חזר הביתה כבר בדצמבר ובחיפה סיימו עם חגיגות עלייה מביכות לפלייאוף העליון.

שוב הירוקים מתלהבים מוקדם מדי. רוקאביציה ומאבוקה(צילום: עוז מועלם)

בשנה שעברה הגיע שוב מאמן זר, רנה מולנסטיין, שסחף כבר במחזור הרביעי את מכבי חיפה לניצחון 1:2 על האלופה הפועל באר שבע. הפרשנים יצאו מכליהם ובחיפה התמוגגו. "מולנסטיין השאיר את בכר בלי יכולת להגיב", צוטטו גורמים עלומי שם במועדון. אלא שהאוויר מהבלון הירוק יצא שוב די מהר ומולנסטיין חזר להולנד בפברואר 2017, אחרי שרשרת כשלונות, ונשאר באמת בלי יכולת להגיב. ברק בכר, בינתיים, לקח עוד אליפות.

אוגוסט 2017, וכלום לא השתנה. גיא לוזון וחיפה מארחים את הפועל באר שבע, שמגיעה פצועה, תשושה ואחרי נפילה מנטלית גדולה באירופה. זה נגמר ב-1:3 לא מעט בזכות טעות שופט שמשאירה את המאמי הלאומית בעשרה שחקנים (על מה כרטיס אדום בדיוק?). אבל אל תתנו לזיכרון הקצר להשבית את השמחה.

האוהדים הירוקים. מצטער, אבל לא ראינו שום דבר שונה ממכבי חיפה(צילום: עוז מועלם)

החגיגות בחיפה, אימפריה אמיתית בכדורגל שלנו, יצאו שוב מגדרן. "גיא לוזון עשה בית ספר לבכר", היגגו בשחצנות גורמים ירוקים עלומי שם באופוריה תמוהה ממש.

מצטער, לא ראיתי שום דבר שונה ממכבי חיפה, עדיין. למרות סגל פנומנלי במושגים ישראלים, הקבוצה של לוזון שיחקה בונקרון בבית ועקצה במתפרצות קבוצה שבחלקים גדולים מהמשחק הייתה הרבה יותר טובה ממנה, בטח שיחקה כדורגל יותר יפה ומודרני. אם כבר, מי שהרשימה הרבה יותר במשחק בחיפה היא הפועל באר שבע, שבחוסן מנטלי מעורר השראה הייתה מצוינת גם בעשרה שחקנים ופשוט לא כבשה בשל חוסר מזל.

ווקאמה תופס את הראש. באר שבע פשוט סבלה מחוסר מזל(צילום: עוז מועלם)

כמעט כל קבוצה ישראלית אחרת הייתה מתפרקת בסיטואציה דומה, אבל לא באר שבע. בחיפה צריכים להקצות חלק ממענקי הניצחון לאליניב ברדה

שעצר בגופו שער בטוח של טוני ווקאמה. את ההתקפות של מכבי חיפה שהגיעו בשרשרת בסיום המשחק צריך לייחס רק לניסיונות של באר שבע ללכת על כל הקופה, ולא ליותר מזה, בטח לא לעליונות כלשהי של גיא לוזון והקבוצה שלו. אבל היי, אסור לתת לעובדות להשבית את החגיגות בכרמל.

זו לא תהיה חוכמה גדולה לקבוע שלמכבי חיפה יש סגל שצריך לזכות באליפות או לפחות לתת מאבק ראוי עד לסיום. אבל אם ימשיכו להתנפח שם באופן נלעג אחרי ניצחונות ספציפיים ובודדים, אפילו על האלופה, יתעוררו בחודש מארס 2018 עם חישובי כניסה לפלייאוף העליון וחזרה מוקדמת לחופים הנהדרים בעיר. עוד מוקדם להכריז על שובה של האימפריה.

ההר הוליד עטר (בחצי מחיר)

במקביל לנצחון המרשים על הדשא, נחלו בחיפה הפסד מהדהד למכבי תל אביב במלחמת ההתשה של הקיץ על אלירן עטר. העובדות פשוטות: יעקב שחר דרש יותר ממיליון אירו על הטאלנט - יש אומרים אף 1.5 מיליון - והסתפק בסביבות 650 אלף יורו ובשלומי אזולאי, שחקן טוב שכרגע לא נראה נחוץ ממש בסגל המגוון של לוזון. בלשונם של הגורמים בחיפה, בסופו של דבר, מיץ' גולדהאר ואנשיו עשו בית ספר ליעקב שחר ונציגיו.

יענקל'ה שחר. גולדהאר עשה לו בית ספר(צילום: עוז מועלם)

במכבי ת"א פשוט הבינו שבמקרה הזה רק הסבלנות תנצח. אתה לא יכול לדרוש סכומים מופרזים על שחקן שאתה לא רוצה, והוא לא רוצה לשחק בקבוצה שלך. הציטוט של שחר, "לעטר יש צהבת", היה משגה טקטי חמור במשא ומתן, שבירת פוקר פייס. כולם הבינו שאחרי יציאה כזו של הבעלים, אין שום סיכוי שירצה להמשיך להחזיק בסחורה - להלן עטר - ולכן מחירה ירד. מהנקודה הזו, כל מה שהיו צריכים במכבי ת"א הוא רק להמתין.

זה לא היה פשוט כמובן. הקהל הצהוב הוציא לדרך מסע לחצים וכמעט יצא מדעתו. עטר עצמו כבר היה על קוצים. אלא שגולדהאר לא הגיע למעמד של מיליארדר במקרה, והוא ידע בדיוק מי יישבר ראשון.

אלירן עטר. גם הוא כבר היה על קוצים(צילום: עוז מועלם)

בהיבט המקצועי, בכלל לא בטוח שלמכבי ת"א יש סיבות להתרווח. הקבוצה של ג'ורדליש נראתה רע מאוד מול קריית שמונה וחמקה מתיקו לא מעט בזכות החמצה מדהימה של שלומי אזולאי. עייפות בלבד זו לא סיבה למפגן בינוניות כזה. פערי האיכות מבאר שבע, בשלב הזה - עם דגש על "בשלב הזה" - עדיין זועקים.

נבחרת בלי אף צהוב

זה לא משנה למה, מה, איך ומי אשם. העובדה שבנבחרת ישראל בכדורסל אין שחקן אחד - אחד! - ממכבי תל אביב היא מקוממת, מבישה, עדות נוספת ומטרידה על מצב המועדון. גם אם לא יגידו מילה, אני משוכנע שלבעלי הקבוצה, בוודאי לשמעון מזרחי, נצבט הלב כשצפו במשחק הפתיחה מול איטליה ולא רק בגלל ההפסד של הנבחרת. מחלקת הכדורסל של הצהובים ירדה אתמול לנקודת השפל של כל הזמנים. מכאן באמת אפשר רק לעלות.

שמעון מזרחי. בטוח שנצבט לו הלב(צילום: ראובן שוורץ)

צל"ש השבוע

הפעם זה קל. טל פליקר חזר עם מדליית ארד מאליפות העולם בג'ודו, נדגיש שוב, ספורט סזיפי שרחוק ברוב השנים מהכותרות מהתעניינות הציבור ומהתהילה עד שמגיעה אליפות עולם או אולימפיאדה. יש לנו שלוש שנים להתעניין בפליקר הרבה יותר ולא רק סמוך לאינטרס הציוני שלנו, המדליה האולימפית. מגיע לו.

הגיע הזמן שנתעניין בו לא רק בשנה אולימפית. טל פליקר(צילום: רויטרס)