איה נאפה היא לא הבעיה אלא אנחנו
עיירת הנופש הקפריסאית איה נאפה עלתה לאחרונה לכותרות בגלל סרטון ההטרדה המינית המזעזע של הישראלי המכוער. אחרי כמה ימי חופשה שם, הבנתי שהבעיה היא לא באיה נאפה, אלא בנו. טור אישי
הצד האחר של איה נאפה: מדובר אומנם ביעד קרוב מאוד, זול מבחינת טיסות לינה ומחייה ונראה לא רע בכלל - ובכל זאת, מאיה נאפה הקפריסאית הקפדתי להתרחק במשך שנים בגלל הסטיגמות שקיבלה עם השנים (חלקן הגדול כנראה בצדק). "זה יעד רק לטיול לפני צבא", "יש שם הרבה צעירים שתויים ואלימות". "מה איבדת שם - למה לא יוון?", אלו חלק מהמשפטים ששומעים בהקשר של עיירת הנופש הקפריסאית הזאת.
ואז הגיעה ההצעה המשפחתית לנסוע לשם השנה. אומרים שקפריסין מתפתחת, עלייה של 400 אחוזים בביקוש הישראלי רק בשנה האחרונה, קווי טיסה נפתחים ומתווספים אליה - כנראה שיש שם משהו.
ובכל זאת, להגיע בלי הרבה ציפיות זאת כנראה הדרך להינות ממקום חדש. הכל (או הרוב) הפתיע לטובה: האנשים הנחמדים והמנומסים, הנקיון והטיפוח ברחובות, החופים היפים ומי הים הצלולים (כי המים של השכן כחולים יותר) ובעיקר כי - איפה כל עמישראל שחשבתי שאראה כאן?
אחת ההנאות, שאף אחד לא הודה בה בהתחלה, הייתה לשמוע בעיקר אנגלית מסביב, ועוד במבטא בריטי. אפשר לומר שרוב התיירים שנראו באזור היו מהממלכה הצפון מערבית. גם על המלון עצמו נראתה השתלטות בריטית לחלוטין. החל מעובדי המלון (אחלה "עבודה מועדפת" לצעירים מהמדינה הקרה), השירים שהתנגנו בבריכה ועד האורחים עצמם.
ורגע, לפני ביטויי הכעס וכינויי ה"מתנשאת, מנותקת וסמולנית", חשוב להבהיר את הנקודה הזאת. כן, זה לא פוליטקלי קורקט להגיד את זה אבל אחרי שמשקיעים את הכסף, המחשבה, הציפייה וזמן ההמתנה המייגע בנתב״ג, רוצים לקבל בתמורה ניתוק כלשהוא מחיי השגרה העמוסים והאינטנסיביים - פיזית ורגשית, במדינה שלנו.
לעיתים, לא לרצות לשמוע את השפה מהבית בזמן החופשה בחו"ל - לא נובע מהתנשאות והתכחשות למקום ממנו באתי אלא כי זה אוטומטית מזכיר את ישראל, את הבית, את חיי היומיום - שמהם בדיוק מנסים להשתחרר קצת בזמן החופשה היקרה מפז.
אז קפריסין אכן מתפתחת. אומנם היא עדיין תקועה קצת בשנות ה-90 מבחינות מסויימות (קוקטיילים בצבע כחול זרחני עם מטרייה על הכוס, מחירי ויי פיי גבוהים במלונות ומוזיקת דיסקו והאוס מלפני עשור וחצי ברחובות), אבל היא מראה סימני מתיחה לעבר שנת 2017. היא מבינה שתיירים רבים מאירופה ומישראל מתחילים להעדיף אותה על פני שכנותיה, אחרי שנים שהמצב היה הפוך.
"בקרוב אתם הישראלים תגיעו לכאן אפילו יותר כי בונים פה קזינו לראשונה", מספר לי נהג האוטובוס (גם הוא מיורקשייר, אנגליה) שגם כבר הבין מה מושך תיירים, בעיקר מישראל.
ואז חזרנו לארץ בתחילת השבוע האחרון. ישר לדיווחים על המקרה המזעזע, המביש, הדוחה ועוד הרבה מילים שלא יעלו על הכתב. אותו סרטון המתעד איך נראית מסיבה של ישראלים צעירים למול בחורה או שתיים שבאו "לשעשע" את החבר׳ה. זה קרה בדיוק שם, באותו מקום ובאותו הזמן שבו אני הייתי.
"איך? איפה כל אלו היו?" תהיתי. נכון, הצעירים, ולא רק מישראל, לרוב יבחרו ללון במלונות בעלות נמוכה יותר או בבתי דירות המיועדים לגילים אלו ועדיין, הופתעתי לעבור מספר ימים באי האהוב כל כך על הישראלים בכלל ועל הישראלים הצעירים בפרט, מבלי להיתקל כמעט באף לא אחד. אז מסתבר שהם היו שם רק במקומות אחרים עסוקים בדברים אחרים.
ואולי טוב שכך, הרי בדיוק מכל זה ניסיתי להימנע וחששתי לראות במהלך החופשה. ואולי טוב שכך, כי אם הייתי נתקלת במשהו דומה שהיה מתרחש מולי הייתי מתערבת וזה כנראה לא היה מסתיים בצורה טובה. ואולי טוב שכך, כי אין לי רצון וכוח להתבייש בעם הסגולה שלי שתמיד צריך למצוא תירוצים להגן עליו במקרים כאלה.
אבל למה? למה בכל כך הרבה מקרים ומקומות שונים בעולם - יש הרגשה שכשהישראלים מגיעים הם השולטים? הם ה״בוסים״ של המקום והם יודעים יותר טוב מכולם איך לנהוג ושאף אחד לא יעז להעיר להם?
נכון, גם הבריטים הצעירים רחוקים מאוד מהנימוס הבריטי, שאולי מקושר לדורות קודמים יותר ועדיין, נדיר לראות אותם או תיירים אחרים מתנהגים באופן כל כך מביך שוב ושוב. בעיקר כשזה מגיע אל מול נשים מקומיות ותיירות (רק כדוגמה אחרונה, סיפורי מסיבות הרווקים בבוקרשט) או סתם מול אנשי הצוות ונותני השירות במלונות.
מקווה שאולי שר החינוך נפתלי בנט ימצא זמן בין שיעורי הדת והחמש יחידות במתמטיקה לכולם, להכניס גם שיעור קטן על יחס לבני אדם, זרים ו"אפילו" נשים, בשנת הלימודים החדשה שבאה על כולנו לטובה.
