לוסי דובינצ'יק בראיון ראשון אחרי הנפילה: "קיבלתי הזדמנות אחרונה"

בפעם הראשונה שלוסי דובינצ'יק הזמינה אותי לביקור במה שהיא מכנה "מעונה החדש", עשרה ימים אחרי שנמצאה שכובה על המדרכה, היא צחקה בפה סגור, וכשברח לה צחוק משוחרר כיסתה את פיה בכף ידה כדי להסתיר את השיניים. שתי סתימות שמצפות את שיניה הקדמיות נעקרו מעוצמת הנפילה. "מחר אני מביא לכאן רופא שיניים שיסדר את זה", הבטיח לה הסוכן שלה, אך התברר שהשיפוץ דורש מכשור שאינו נייד. עכשיו, כשאנחנו נפגשות לראיון ראשון מאז שצנחה מהקומה הרביעית, שלושה שבועות אחרי שהתרגלה ללחוץ על הפעמון כדי להזעיק אחות לכל צורך, היא צוחקת בלי לדפוק חשבון.

דובינצ'יק בבית החולים(צילום: אייל נבו)

מה שלומך, לוס?

"סבבה אש".

ועכשיו ברצינות?

"אני תמיד רצינית. למרות כל התחזיות הקודרות, אין לי שום נזק בעמוד השדרה, ויש לי קיבוע צווארי בגלל החשש שאחת החוליות עלולה לזוז מהמקום. נפלתי בעמידה, אז רוב הנזק בכפות הרגליים. הן מלאות בסימנים כחולים, חטפתי מכה מהאדמה. בצד השמאלי של האגן נשארה חתיכה קטנה שעוד לא התאחתה מעצמה, אבל היא תתאחה".

איך את מגדירה את מה שקרה לך? תאונה? נפילה?

"אני לא מגדירה. מבחינתי זכיתי, קיבלתי את החיים שלי בחזרה. קרה לי נס. מאז שאני זוכרת את עצמי קורים לי ניסים. הייתי מעורבת בעשר תאונות דרכים. אף פעם לא נהגתי, תמיד ישבתי במושב האחורי, באמצע, לא חגורה, לא למדתי לקח, ובאורח פלא לא קרה לי דבר. בכל התאונות אפילו לא היה לי 'אה', הרגע שבו הנשימה נעתקת, כאילו ידעתי שהנס יבוא. אם לחתול יש תשע נשמות אז אני ניצלתי כבר לפחות 27 פעמים. זה נראה לי מספיק. אני מאמינה שקיבלתי הזדמנות אחרונה. יכולתי לצאת מזה שבורה, נכה, ובכל זאת יצאתי בחתיכה אחת. זה כאילו שמישהו אמר לי 'הלו, תתעוררי. את לא לוקחת את החיים מספיק ברצינות'. זה כואב, אבל אני מתמודדת. לא יהיה צורך להפיל אותי עוד פעם כדי שאלמד".