קשיש נשרף למוות. המטפל ישלם 270 אלף ש'
עובד זר השאיר לבדו את המטופל שלו והלך לקנות חלב. הקשיש הדליק סיגריה, נכווה ומת מפצעיו. ביהמ"ש קיבל את התביעה שהגישה בתו
בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה שעובד זר שהשאיר לבד את הקשיש שבו טיפל, וזה נשרף למוות בניסיון להדליק סיגריה, יפצה את בתו של המנוח ב-270 אלף שקל.
השופט יובל גזית דחה את טענת המטפל שלפיה עזב את הקשיש כי זה ביקש ממנו ללכת לקנות לו חלב.
לטענתה, החברה לא העבירה למטפל את ההנחיות המתבקשות – להיות צמוד למנוח כל הזמן ולא להשאירו לבדו, בין היתר משום שהיה דמנטי. בא כוחה, עו"ד גיל עידן, טען שהחברה הייתה צריכה לוודא לפני ולפנים שהמטפל הבין והפנים את ההנחיות, בעיקר משום שאינו דובר עברית ורק מעט אנגלית.
באפריל 2012 החל המטפל לעבוד אצל הקשיש בן ה-79 ובתו. כשבוע לאחר מכן הוא יצא לקנות חלב, והקשיש, שנשאר לבד בחצר הבית, הדליק סיגריה ונכווה מאש הגפרורים בכל חלקי גופו. לאחר כשלושה שבועות בבית החולים הוא מת מפצעיו. כעבור שנתיים תבעה בתו את חברת הסיעוד "יד ביד סיעוד ורווחה", שתיווכה בין המטפל לבין אביה ואת המטפל עצמו, וביקשה יותר ממיליון שקל.
תביעה
ביטוח לאומי נגד ישראלית שסעדה את הוריה
עו"ד דניאל רייכמן
בשנים 2013-2007 שהתה תושבת בת ים רוב הזמן ברוסיה, עם הוריה החולים. ביטוח לאומי הודיע לה: איבדת את התושבות בארץ. מה קבע בית הדין?
חברת "יד ביד" הכחישה את דברי התובעת וטענה באמצעות בא כוחה, עו"ד אנוש וקסמן, שלא קיים קשר סיבתי בין התנהלותה כחברה לבין מותו של המנוח. היא ציינה שלא הייתה המעסיקה של המטפל ולכן לא ניתן היה לצפות ממנה לפקח עליו ברמה היומיומית.
גם המטפל הכחיש את הדברים והדגיש שהמנוח היה צלול ותפקד באופן רגיל. לטענתו, הוא יצא משום שהקשיש ביקש ממנו לקנות חלב – והוא מילא את דרישת מעסיקו. באת כוחו, עו"ד אסנת ברוש-לימור, הוסיפה שהמטפל לא קיבל הוראות ברורות מהחברה לגבי שמירה צמודה על המנוח ולפיכך, האחריות מוטלת על כתפיה.
לצורך הכרעה בשאלת האחריות בחן השופט יובל גזית מי הייתה המעסיקה של המטפל. לפי ה"מבחן המעורב" הנהוג בפסיקה, שכולל את השאלות מי משלם לעובד, מפטר אותו, קובע את אופי עבודתו ועוד – הוא הסיק שהמעסיקה הייתה בתו של המנוח, ולא חברת הסיעוד.
השופט קיבל את טענת "יד ביד" שתפקידה היה רק לתווך בין המטפל לבין התובעת, ופנה לדון בשאלה אם המטפל תודרך כראוי טרם שליחתו לטיפול במנוח. מעדותו של מנכ"ל החברה עלה שהדרכת מטפלים שלא לעזוב לרגע את המטופלים היא נוהל שגרתי, גם כשלא מדובר במטופלים דמנטיים. בנוסף, בחקירתו הנגדית של המטפל הוא סתר את עצמו והודה שהחברה הורתה לו לא לעזוב את המנוח. גם מחקירתו במשטרה עלה שהוא היה מודע להנחיה זו.
בפסק הדין ציין השופט גזית שהמודעת של המטפל להנחיות "מנתקת את הקשר הסיבתי בין כל התנהלות החברה לבין מותו הטרגי של המנוח", וקבע שדווקא למטפל כן הייתה אחריות.
אף שלא הייתה למטפל כוונה רעה, מודעתו לחובתו להיות צמוד לקשיש והפרת חובה זו יוצרות קשר סיבתי למותו של המנוח, הוסיף השופט ופסק שעליו לשלם לבת כ-270 אלף שקל פיצויים שכללו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. נוכח דחיית התביעה נגד חברת "יד ביד" נקבע שהבת תישא בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 51 אלף שקל.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ התובעת: עו"ד גיל עידן
- ב"כ החברה: עו"ד אנוש וקסמן
- ב"כ המטפל: עו"ד אסנת ברוש-לימור
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
