תביעת מזונות: צהרון אינו חלק מהוצאות חינוך

בהסכם בין בני זוג גרושים התחייב אב לשלם לאשתו לשעבר את חלקו בחינוך של בתם המשותפת. בית המשפט קבע: הצהרון אינו חלק מההוצאות הללו

עו"ד מאיה הר ציוןעדכון אחרון: 11.09.17 , 07:08

בית המשפט לענייני משפחה בנצרת קיבל לאחרונה ערעור של אב שחויב על ידי ההוצאה לפועל לשלם לגרושתו את חלקו בצהרון של בתם המשותפת, וקבע שלא מדובר ב"הוצאות חינוך" שאותן התחייב האב לשלם בהסכם המזונות.

בתחילת יולי החליטה רשמת ההוצאה לפועל בנתניה לחייב את האב במחצית מהוצאות הצהרון שבו שוהה בתו, הנמצאת במשמורת האם. האב ערער לבית המשפט בטענה שהסכם פשרה בעניין המזונות שנחתם בינו לבין האם ב-2014 חייב אותו להעביר לה 2,250 שקל בחודש ובנוסף להשתתף בחלקים שווים בהוצאות שונות כגון שכר לימוד וחינוך, בריאות, ארגון מסיבת בת מצווה, מחשב ועוד.

תביעה

האישה פרנסה – הבעל קיבל פחות בגירושים

עו"ד גיא אופיר

לאורך 32 שנים התמקד הבעל באמנות והשאיר לאשתו את עול הפרנסה וגידול הילדים. כשהתגרשו נדחתה בקשתו לקבל מחצית מזכויות הפנסיה שלה

האישה פרנסה – הבעל קיבל פחות בגירושים

לדבריו, לשון ההסכם ברורה ואינה כוללת את הוצאות הצהרון. הוא הוסיף שעל פי פסיקת העליון עלויות הצהרון לא נכללות ב"הוצאות חינוך". בנסיבות אלה לדבריו רשמת ההוצאה לפועל חרגה מסמכותה והוסיפה להסכם פרשנות החורגת מההבנות שאליהן הגיעו הצדדים.

השופט אסף זגורי קיבל את הערעור והבהיר שהרשמת טעתה כשפירשה את ההסכם ככולל הסכמה לחיוב האב בהוצאות הצהרון, מאחר שלהשקפתה הדבר נכנס בגדר "הוצאות חינוך ושכר לימוד".

הוא הדגיש שלשון ההסכם ברורה "גם במבט ראשון וגם במבטים נוספים" והמילה "צהרון" לא נכללה בו. כמו כן, אין בהסכם חיוב של האב להשתתף בהוצאות "טיפול", "דמי טיפול", "שמרטפות" או "השגחה", מה שיכול היה אולי לבסס חיוב בעלויות הצהרון.

השופט הוסיף שבהסכם לא נרשם שהאב ישתתף במחצית מכל ההוצאות החינוכיות שיהיו לקטינה, ויש להניח שהצדדים התכוונו אך ורק לאותן הוצאות שנרשמו בו במפורש. לדבריו, ההוצאות הנוספות שנקבעו בהסכם הן מפורטות ורחבות וסביר להניח שאם הצדדים היו מעוניינים לכלול צהרון או דמי טיפול הם היו עושים כן במפורש.

השופט הוסיף שבזמן עריכת ההסכם הייתה הילדה בת שנתיים והוצאות הצהרון בוודאי נשקלו על ידי הצדדים ולכל הפחות הם יכלו לצפות אותן. הוא ציין שאין בפסיקת בית המשפט העליון קביעה חד משמעית שצהרון מהווה חלק מהוצאות החינוך ולעומת זאת, יש פסיקה הרואה בצהרון "דמי טיפול" ולא הוצאה חינוכית.

בהקשר זה צוין בפסק הדין שהוצאות חינוך מתייחסות בדרך כלל לאגרות בית ספר, ספרי לימוד, ציוד, חוגים, קייטנות ושיעורי עזר, בעוד ששהיית ילדים בצהרון אינה "לצורכי חינוך" אלא נועדה לאפשר לאם לעבוד, כך שמדובר בצורך של האם ולא של הילד.

לפיכך ביטל השופט את חיוב האב בהוצאות הצהרון של הילדה וחייב את האם בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 2,500 שקל.