חברת יהלומים תפצה עובד בחצי מיליון שקל

הסכם לשיתוף פעולה בין יהלומן לבין החברה שפיטרה אותו עמד במרכז מחלוקת משפטית. בית הדין לעבודה קבע: היו בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק

עו"ד רבקה הדר-ברבשפורסם: 12.09.17 , 17:46

בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה שחברת יהלומים תפצה עובד לשעבר ביותר מחצי מיליון שקל, לאחר שהוכח שהיו בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק, ולא שותפות כפי שטענה הנתבעת. השופטת אסנת רובוביץ-ברכש קבעה שהוא זכאי להפרשי שכר, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות.

באוגוסט 2008 נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין היהלומן לבין חברת "נתן ברמץ יהלומים" העוסקת בייצור יהלומים ומכירתם. לאחר כחמש שנות עבודה הוציא מנהל החברה לתובע מכתב שבו נאמר לו שמאחר שלא הופיע לעבודתו במשך חודש, הוא רואה בו כמי שהתפטר ואינו זכאי לפיצויי פיטורים. בנסיבות אלה הגיש היהלומן תביעה שבה דרש הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, פיצוי על העדר הודעה מוקדמת וזכויות סוציאליות שונות.

תביעה

כך הוגדלו הפיצויים ליו"ר רשות שדות התעופה

עו"ד בן ארד

צבי שלום שפוטר ב-2009 לא הסתפק ברבע מיליון השקלים ששולמו לו, ותבע "פיצויים מוגדלים" כפי שנהוג ברשות. ביהמ"ש: הוא יקבל כחצי מיליון ש'

כך הוגדלו הפיצויים ליו"ר רשות שדות התעופה

הוא סיפר שעבד בחברה כמנהל מכירות לשביעות רצונה במשך תקופה ארוכה אך לאחר שהעלה דרישות לתשלום זכויות שמגיעות לו החלו מנהלי החברה להתנכל לו. בשלב מסוים זימן אותו אחד המנהלים והודיע לו על סילוקו מעבודתו לאלתר תוך שהוא לוקח ממנו את מפתחות המשרד ומבטל את הרשאת הכניסה שלו לבורסת היהלומים.

באשר לגובה התמורה ציין היהלומן שעל פי הסכם ההעסקה הייתה הנתבעת צריכה לשלם לו עמלות מכירה בנוסף למשכורת בסיסית של כ-6,000 שקל בחודש. מאחר שלדבריו הכניס לקופת החברה כ-3.2 מיליון שקל הוא זכאי לשכר חודשי של כ-19 אלף שקל.

החברה טענה מנגד שלא התקיימו בינה לבין התובע יחסי עובד-מעסיק ומדובר בקשר של שותפות עסקית. לדבריה, התובע פנה אליה בהצעה לשותפות במיזם לשיווק היהלומים בשוק האוסטרלי והוא זה שניסח את ההסכם בהיותו גם עורך דין. סוכם שהתמורה היחידה שיקבל התובע תהיה 40% מהרווחים, לאחר קיזוז כל הוצאות החברה. היא ציינה שהתובע היה עצמאי בעבודתו והיא מעולם לא פיקחה עליו, אלא הנפיקה לו תלושי שכר רק מאחר שבאותה תקופה לא היו לו חשבוניות. היא הסבירה שהרקע לסיום שיתוף הפעולה היה משבר אמון בין הצדדים לאחר שנודע לה שהתובע עושה עסקאות מאחורי גבה.

השתלב במערך הארגוני

אך השופטת אסנת רובוביץ-ברכש קיבלה את התביעה וקבעה שבין הצדדים היו יחסי עובד-מעסיק. היא ציינה שהתובע ישב במשרדי החברה והשתלב במערך הארגוני שלה. כמו כן, לא הוכח שהתובע היה שותף בסיכוני הפסד או שהיה לו עסק עצמאי משלו ששירת את החברה כגורם חיצוני. לדבריה, גם אופן התשלום ופיקוח מנהלי החברה על עבודת התובע תומכים במסקנה זו.

בעניין התמורה היא קיבלה את גרסת החברה שלפיה סוכם בין הצדדים שהתובע יקבל אחוז מהרווחים בלבד. זאת מאחר שבהסכם עצמו אין אזכור לשכר יסוד מעבר לחלוקת הרווחים וגם ההתחשבנות החודשית בפועל הייתה בהתאם.

השופטת רובוביץ-ברכש קבעה שעל פי ההסכם והעדויות התחייבה החברה לשאת רק בעלויות מימון ותקורה וסוכם ששאר ההוצאות יקוזזו מהרווחים. בנסיבות אלה לדבריה, התובע היה זכאי לכ-12,500 שקל בחודש. מאחר שהוכח שהתובע קיבל במהלך עבודתו כ-95,700 שקל פסקה השופטת שעל התובעת לשלם לו את הפרשי שכר בסך 285,983 שקל.

עוד קבעה השופטת שעל הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים, פיצוי על העדר שימוע, פדיון ימי חופשה, נסיעות, דמי הבראה ופיצוי על הפרשות חסרות לפנסיה. בסך הכול חויבה החברה הנתבעת לפצות את התובע ב-538,167 שקל בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד של 10,000 שקל.