ילד אחרון בדקה ה-90

הם חשבו במשך שנים כי הם לא מעוניינים יותר בילדים וגידלו את ילדיהם בנחת. הילדים גדלו, החיים נכנסו לשגרה נוחה, ולפתע, רגע לפני גיל 40, משהו השתנה. המחשבה על ילד נוסף החלה לצבור תאוצה, ובסופו של דבר הם החליטו להרחיב את המשפחה. 

אורלי כהן, אם לארבעה ילדים (26, 23, 20 ו-13), הייתה בת 38 ואם לשלוש בנות כשהיא ובעלה החליטו שהם רוצים ילד נוסף. "בדיוק עמדנו לחגוג בת מצווה לבכורה", היא מספרת. "שתי הבנות היו בגילאי שש ותשע, והרגשתי מעין 'דגדוג' כזה. ידעתי שזו הזדמנות אחרונה להביא ילד נוסף לפני גיל 40".

.

האם היו התלבטויות וחששות לפני כן?

"בהחלט. התלבטנו מעט מתוך המחשבה שנצטרך לחזור לחיתולים ולחסדי הבייביסיטר. הסבתות כבר פחות זמינות ולא יוכלו לסייע כבעבר. היה ברור גם כי למרות שההתפתחות המקצועית שלי צברה תאוצה, אני אצטרך לוותר יותר. אבל 'הדגדוג' בבטן לא הרפה ואף הפך לרצון עז. בסופו של דבר, תוך כדי הדיונים, נכנסתי להיריון ולא היו מאושרים מאיתנו, כשגילינו שנכונה לנו הפתעה וכי עתיד להיוולד לנו בן".

אורלי כהן: "דאגתי לשתף את הבנות הגדולות כמה שיותר". צילום: יעל שמר

"זה לא היה פשוט לעצור תהליכים, לצמצם אחוזי משרה ולהיערך אחרת בבית לאחר שהתרגלנו שיש לבנות עצמאות מסויימת. היו הרבה אתגרים, כמו חוסר שינה בלילה והסעות לחוגים, למסגרות ולחברים, כשבכל פעם צריך היה לטלטל תינוק קטן יחד עימנו.

"בנוסף, הערכות זוגית מול שעות שינה שונות של הגדולות לעומת התינוק, כניסה מחודשת למערכת החינוך כשבנותינו כבר בוגרות יותר והבנה שככל שהן גדלו ובגרו שלפעמים יהיו פעילויות משפחתיות שיתאימו יותר לצעירים שבחבורה ופחות לגדולות יותר, אם כי השתדלנו לאורך השנים לטייל ולנפוש עם ארבעתם יחד כמה שיותר, למען הגיבוש והלכידות המשפחתית".

מה היתרונות בהורות כזאת?

"מהר מאוד גיליתי שאני יותר רגועה באמהות לילד רביעי. כמעט ולא התרגשתי מדברים מלחיצים שהתרחשו כשבני, מתן, היה תינוק ודאגתי לשתף את הבנות בכל מה שיכולתי והן רצו. בתי האמצעית שהיתה בת עשר כשנולד הפכה ליד ימיני. התפקיד הזה עשה לה ולכולנו טוב בבית.

"מתן מוקף באהבה רבה. הוא נחשף מגיל צעיר לחברים וחברות של אחיותיו, תלמידי חטיבה ותיכון שהביאו עימם לביתנו סגנונות תקשורת והתנהגויות שונות, ולמד להסתדר עם כולם. הוא משאיר אותנו בעניינים ומביא המון שמחת חיים לבית. התוכניות האישיות והמקצועיות שלנו אמנם התפתחו בקצב אחר אולם אין מאושרים מאיתנו שכך החלטנו".

ההחלטה לעשות ילד ברגע האחרון אצל מישל זהר, אם לשלושה ילדים (20, 15 ו-4.5) נבעה בעיקר מהעובדה שהבית התחיל להיות שקט מדי, כהגדרתה: "כשהייתי בת 40 התחלתי להרגיש פתאום שהילדים לא צריכים אותנו", היא אומרת. "פתאום היו להם עיסוקים משלהם ואז אמרנו לעצמנו, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי, ננסה".

"מבחינתי הכול כרגיל. יש חייל בבית שמגיע רק סופי שבוע. אחיו, גל, בן ה-15 תמיד בסביבה. האתגר היחיד הוא בייביסיטר והגדולים תמיד נרתמים לעזרה. אנחנו משתדלים לבקש את רשותם של הבנים לשמור על נעמה, לא מעמידים להם עובדה. בעלי ואני מסתדרים בינינו, אם לאחד מאתנו יש עיסוקים אחרים. אני עובדת מהבית וזמינה תמיד".

מישל זהר: "הבית התחיל להיות שקט מדי"(צילום: אלבום משפחתי)

"החיסרון היחיד הוא שלא תמיד האחים בסביבה לשחק איתה אבל לקחנו בחשבון את הנושאים האלה וידענו למה אנחנו נכנסים. אנחנו לא נמנעים מלצאת, לבלות, חופשות וכדומה.

"לדעתי יש המון יתרונות - אנחנו בשלים יותר להורות, יש הרבה יותר סבלנות, הרבה יותר נסיון, פחות פאניקה ולחץ ובכלל יש הנאה מגידול הילדה בשלב כזה. המסקנה שלי להורים מתלבטים היא לבוא לזה ממקום שלם ובביטחון מלא".

יפעת גיא, אימא לשני ילדים בני עשר ושנתיים, חשבה במשך שנים כי עדיף להסתפק בילד יחיד: "רצינו רק ילד אחד", היא מספרת. "למרות שהילד ביקש אח נאחזנו בכל מחקר שאמר שילדים יחידים מאושרים יותר או מצליחים יותר. כשהילד שלנו היה בן שבע וחצי התחלנו לחשוב על ילד נוסף. משום מה הייתי בטוחה שייקח לנו המון זמן להיכנס להיריון, אז ניסינו די באדישות ולא ממש החלטתי שכן, ואז זה פשוט מיד קרה".

"אי אפשר לקחת את שניהם יחד להצגות"(צילום: אלבום פרטי)

אילו אתגרים ישנם בהורות ברגע האחרון?

האתגרים הם בעיקר בתחומי העניין השונים של הילדים. משחקייה שווה זה כבר לא בילוי ש'סוגר פינה'. אי אפשר לשבת על השטיח ולשחק עם שניהם. הדברים שהגדול רואה בטלוויזיה לא מתאימים לקטנה, אי אפשר לקחת את שניהם להצגות ולפעמים זה מרגיש כאילו צריך לייצר להם שני עולמות תוכן נפרדים.

"חיסרון נוסף הוא הציוד בבית. היינו צריכים לקנות הכול מחדש ומבחינה בטיחותית היינו צריכים לעשות הפרדה מוחלטת במשחקים. גולות למשל היו מחוץ לתחום לגמרי כשהקטנה התחילה לזחול, אך אין ספק כי החיסרון הגדול ביותר הוא כשהבן הגדול גדל לבד איתנו. אנחנו מרגישים שהיה יכול להועיל לו לגדול עם אח או אחות. החברים הופכים להיות חלק חשוב מאוד בחיים של בן יחיד ויש דברים שאפשר לעשות עם אח אבל אי אפשר עם חבר".

מה היתרונות בהורות שכזאת?

"הכול פחות אינטנסיבי. לא צריך לרוץ אחרי שניים ולא צריך להרגיע שני ילדים בוכים למרות שגם זה קרה פעם אחת. הגדול עוזר ואפשר להשאיר אותם יחד לבד לפרקי זמן קצרים".

סיגל שי, אימא לשלושה ילדים (25, 21 ו-11) הייתה בת 37 כאשר חל בחייה שינוי: "זה היה בעת בר המצווה של הבן הבכור", היא מספרת. "עמדתי מול האורחים, הרגשתי שאני מקבלת פרופורציות לחיים והרגשתי שזה מעט עבורי שני ילדים. בערך באותו הזמן, טופלתי במרפאת שיניים בטיפול אנטיביוטי, והתברר לי כי הטיפול מוריד את האפקטיביות של הגלולות למניעת היריון. כששמעתי את זה, התמלאתי תקווה ואכן גיליתי שאני בהיריון ומבחינתי קיבלתי מתנה".

שי מספרת על ההבדל בהורות שלה בין הגדולים לבתה הקטנה -"מצד אחד הרגשתי שאני יותר עוטפת אותה ומצד שני הרגשתי שאני מצפה לעצמאות שלה ונותנת לה כלים להתמודדות. כשיש ילדים צפופים אז כל גיל מביא את ההתמודדות שלו וזה יוצר תחושת יחד ותחושת התמודדות משותפת. לעומת זאת, כשיש כזה פער בין הגילים אז ההורות מתפרשת על כל היום ואז נשאלת השאלה מתי הזמן שלי בדיוק?"

סיגל ובתה. "קיבלתי מתנה"(צילום: אלבום פרטי)

מהם היתרונות בהפרש גדול בין הילדים?

"הרגשתי שאני נשארת רלוונטית עבור הילדים ונשארת בעניינים. בנוסף, הרגשתי שאני עוברת יחד עימה חוויות ותהליכים שונים שכאשר הייתי יותר צעירה לא היה לי לכך פנאי. ישנה גם הנאה מנוכחות של ילדה בבית ושמחה על כך שהבית לא ריק מדי".

לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

האם הילדים הגדולים עוזרים בגידולה?

"לא הסכמתי לתת לילדים הגדולים אחריות על הילדה כדי שלא תהווה מעמסה, וזה עלה לי בהמון שעות בבייביסיטר. כיום יש ימים בהם הילדה עצמה מרגישה תסכול שהבית ריק, וזה הביא אותי לפני שנה לאמץ לברדור עבורה וכך היא לא לבד".

"ניתן לראות הורים שילדו את הילדים בגילים צעירים יותר ולא תכננו ללדת עוד, אך לקראת גיל 40 מתעורר בהם רצון לילד נוסף והם יולדים ילד בפער גילאי משאר ילדיהם", מסבירה אסנת גרתי, פסיכולוגית קלינית ומנהלת מרכז גרתי לטיפול רגשי בילדים ונוער. לעיתים הסיבה לכך נעוצה ברצון במשפחה גדולה יותר, לעיתים בגעגוע לתינוק קטן בבית ולעיתים ברצון במשהו חדש ומרענן בחיים שכבר נכנסו לשגרה קבועה".

"להורות כזאת ישנם יתרונות וחסרונות, אך אין ספק כי יש לה מאפיינים ייחודיים שיכולים להשפיע ולעצב את אישיותו של בן הזקונים. למשל, העובדה כי ההורים בוגרים ובשלים יותר, יש להם ניסיון והם כבר 'ראו הכול'. הם מנהלים משברים עם הילדים יותר ברוגע, ולוקחים דברים בפרופורציה. לעיתים הם גם פנויים יותר מבחינה תעסוקתית ואין בבית לחץ כלכלי שאולי אפיין תקופות בהן הזוג בנה את עצמו מבחינת קריירה והכנסה. הבית רגוע יותר ואין את התזזיתיות והאינטנסיביות הפיזית והרגשית המאפיינים את השנים בהן פער הגלאים בין הילדים קטן. כלומר: הילד חווה סביבה הורית יותר מאוזנת ובית יותר נינוח ופנוי רגשית.

"מצד שני, ההורים התרגלו לבית עם ילדים גדולים ולכך שהם פנויים יותר לזוגיות שלהם, לעבודה או לתחביבים. לעיתים הורים כאלה מספרים שאין להם כוח לכל מה שהילד הצעיר דורש ושהם מתקשים להתחבר לעולמו הרגשי והחברתי של הילד ולחוויותיו.

"ישנם הורים שמספרים שלמרות שהם יותר פנויים הם חשים פחות צורך להיות מעורבים בחייו של ילד הזקונים. אחרים מספרים על סוג של אדישות, כיון שהם חוו דברים דומים עם הילדים הגדולים.

"ישנם גם הורים שמדווחים על צורך רב יותר להגן על בן הזקונים ולעטוף אותו. עם זאת, יש הורים שמספרים כי זוהי חוויה מיוחדת במינה עבורם, כיוון שהם יודעים שזה הילד האחרון, ולכן הם נהנים מכל רגע, ומנסים להיות פנויים ולהתמסר לחויית ההורות במלואה".

כיצד הורות כזאת משפיעה על אופיו של הילד?

"ילדי זקונים לפעמים יחוו בדידות, כיוון שאחיהם הגדולים כבר עזבו את הבית והם נשארים לבד עם ההורים. ישנם בתים בהם הילד הצעיר מספר שיש לו 'הרבה הורים' כי אחיו מתפקדים גם הם כהורים. זה יכול להיות נעים וכיף כי הילד מקבל הרבה תשומת לב ואהבה, אך זה יכול גם להיות עמוס ומבלבל מבחינה חינוכית כי לכל אחד דעות וערכים שונים וכולם מנסים לחנך אותו".

.