"דייט ראשון": אל תתביישו לעזוב באמצע

כל הבליינד דייטים המאושרים משעממים בצורה דומה. וגם האומללים. זהו. אין פאנץ' ליין, רק תהייה. הייתם חושבים שמשפחת האדם תסיק את המסקנות בסוף ותפסיק לנסות להפוך בליינד דייטים לאירוע שיש בו עניין לציבור, בזמן שרוב הציבור היה מעדיף להימנע גם מהבליינד דייטים שלו עצמו, אבל לא. לא במשמרת שלנו, בכל אופן. ו"דייט ראשון" שעלתה אתמול (א', 21:00, קשת) היא עוד תוכנית שידוכים בשרשרת אין-סופית של תוכניות שתנסה לעשות את הבלתי ייאמן ולהתייחס ממש ברצינות למוסד הבליינד דייט כאל חומר גלם לטלוויזיה איכותית.

ביקורות נוספות:

הסדרה על אפרים קישון מציגה תמונה מעניינת

"חברות" סיימה עונה עממית ואיכותית

"אימה אמריקאית": חתרנית ומרתקת

שני אנשים שמעולם לא נפגשו מתגנדרים, מתאפרים, לובשים את האישיות הכי מוצלחת שלהם ויוצאים לאכול משהו במסעדה מפונפנת מרושתת במצלמות. הם אוכלים, שותים, בוחנים זה את זה ועושים כמיטב יכולתם במאמץ להיות מקסימים, שנונים, אינטליגנטים או לפחות לא להיראות שרוטים, אבודים, נואשים. הם אוכלים משהו, שותים משהו וממחזרים אגדות שסיפרו לעצמם על עצמם. בסוף הם יושבים יחד ומקבלים החלטה אם הם רוצים להיפגש שוב או לשחרר זה את זה ואותנו מנוכחותם, על רקע ווייס אובר של קורין גדעון שנשמע תלוש ומעושה כאילו היא הקליטה אותו בזמן שהיא מנסה להבין איפה היא חנתה.

לא התאהבנו. "דייט ראשון"(צילום: ינאי יחיאל)

בגלל כל המטענים שהחברה האנושית הצליחה להלביש על זוגיות במהלך השנים הפך מוסד הבליינד דייט לכליא ברק של קלישאות ומניפולציות. אם הדייט מוצלח, הקלישאות האלה אולי מקסימות את האנשים שמככבים בו – כל מצמוצי השפתיים והמבטים המסתוריים - אבל מגוחכות לצופה מהצד. אם הדייט גרוע – ובכן, כבר נתקלתי בסדרות שעשו רייטינג מתאונות דרכים או אסונות באופן כללי, אבל הקונספט הזה, איך לומר, הוא לא בדיוק ההגדרה שלי לחובת צפייה טלוויזיונית.

"דייט ראשון" מבוססת על פורמט בריטי שרץ בהצלחה יחסית כבר שמונה עונות (כולל עונה לסדרת ההמשך – דייט ראשון בבתי מלון, שמצולמת במסעדה של בית מלון ומאפשרת לזוגות שרוצים בזה לקחת לעצמם חדר ללילה). אבל גם בריטים, עם כל הכבוד למבטא והכול, הם לא ערובה לאיכות טלוויזיונית. לזכות הפורמט המקורי ייאמר ש: א', הבריטים הרבה יותר מוחצנים, נועזים ומגוונים מאיתנו; ו-ב'. הם נוטים להשתמש יותר בדבר הזה שנקרא הומור, ושהוא אולי העדשה היחידה שדרכה אפשר לצפות בבליינד דייטים בלי לרצות לעקור לעצמך את הטחול תוך כדי. עיין ערך "דאבל דייט", זכותה תגן עלינו, של דנה מודן ורועי לוי.

לא אומר שלא היו רגעים יפים ב"דייט ראשון". אבל הם היו זעומים ונוצצים רק בגלל שכל השאר היה כל כך חשוך. יפה שבסוף הפרק יצא משם זוג אחד עם תוכניות להורות משותפת וזוג אחר עם פרטנרים לריקודי עם, אבל בשאר הזמן נאלצנו להתרועע שוב עם משפטים כמו "את צריכה ללמוד לחיות, להשתחרר", "אני אומר בן אדם כי זאת אומנם אישה אבל היא גם בן אדם", "אני מחפשת את הטוב שבאדם כי החיים הם קצרים" והשיא שנרשם - הפוטנציאל הטמון בתחתון הפוך. הבשורה הטובה: מהדייט הזה לא תרגישו שום אשמה אם תקומו ותצאו באמצע.