חוקרים ישראלים כתבו על תגלית הנויטרונים ב-1989

התצפית שמסעירה את העולם המדעי נחזתה כבר כמעט לפני שלושה עשורים על-ידי פרופסורים ישראלים: פרופ' צבי פירן מהאוניברסיטה העברית ופרופ' דוד אייכלר מאוניברסיטת בן-גוריון פרסמו בשנת 1989 תחזית מדעית ששיערה כי כתוצאה מהתנגשות בין שני כוכבי נויטרונים, יווצר חור שחור ויתגלה מקור חדש של גלי גרביטציה. היום (ב') מתפרסם כי חוקרים מרחבי העולם, בין היתר מישראל, תיעדו התמזגות של שני כוכבי נויטרונים ולמעשה אישרו את התיאוריה של הצוות שבראשו עמד פרופ' פירן. 

בראיון ל-ynet אמר פרופ' פירן כי הוא נרגש. "היה ברור שאישור סופי של הרעיון דורש גילוי גלי כבידה, אבל לא ציפינו שנוכל לראות בתקופת חיינו את גלי הגרביטציה האלה, מכיוון שמדידת גלי הכבידה היא משימה קשה במיוחד", הוא אמר. "אמנם במשך השנים היו עדויות רבות (נסיבתיות) המעידות שהתחזית נכונה, אבל אי אפשר להשוות את ההרגשה למצב שבו יש עדויות נסיבתיות למצב שבו יש אקדח מעשן".

(הדמיה: נאס"א)

פרופ' פירן הוסיף על הסקפטיות של עמיתיו החוקרים: "משעשע אותי להיזכר בשנים הראשונות אחרי הניבוי הזה כאשר איש לא רצה להקשיב לי והתיחסו אליי בזלזול מוחלט".

ומה חשיבות התגלית? פרופ' פירן השיב כי התנגשויות אלו הן מקור כל המתכות הכבדות ביקום כולל כל המתכות הכבדות שיש בכדור הארץ.

בעקבות תגלית קודמת בגלי כבידה, שאישרה את התיאוריה של אלברט איינשטיין מלפני כ-100 שנה, יקבלו שלושה פרופסורים פרס נובל השנה. פרופ' פירן התחמק מהשאלה על הסיכויים לזכייה שלו או של צוות החוקרים ואמר: "אין הנחתום מעיד על עיסתו - אבל זאת בהחלט תגלית חשובה".

(צילום: ESO/N.R. Tanvir, A.J. Levan and the VIN-ROUGE collaboration)

באוניברסיטה העברית הסבירו כי כוכבי נויטרונים הם כוכבים מיוחדים ונדירים שנוצרים בעת שכוכב רגיל מת בהתפוצצות סופרנובה. זוג כוכבי הנויטרונים הופך בהתנגשות לחור שחור. כוכב נויטרונים שגודלו כעשרה ק״מ (פחות מגודלה של ירושלים) מכיל חומר במשקל העולה פי מיליון על משקל כדור הארץ כולו.

החוקרים סברו כי התמזגות בין שני כוכבי נויטרונים תפלוט כמות עצומה של גלי גרביטציה. גלי גרביטציה קשים מאד לזיהוי והחוקרים, בראשות פרופ' פירן  ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, לא שיערו כי 30 שנה מאוחר יותר ייבנה גלאי בעל יכולות מדידה ותצפית של גלי הגרביטציה.

התחזית שהתפרסמה במגזין Nature בשנת 1989 נתקלה בספקנות מרובה, אולם עם הזמן החלו מצטברות עדויות עקיפות התומכות בה. פרופ' פירן סיכם: "התגלית פותרת שורה של חידות שהעסיקו את האסטרונומים עשרות שנים ובעת ובעונה אחת פותחת אפיקי מחקר חדשים להבנת סודות היקום".