כל הסיבות לגנוז את החוק לעיכוב חקירות רה"מ
המסר המטעה, ההתיישנות שחותרת תחת האמת והדמיון המופרך לצרפת. החוק של ח"כ אמסלם ומטרתו האמיתית
מדובר בהצעה רעה ומזיקה, וראוי לה לממשלה לדחותה.
לפי ההצעה לא יחול החוק על חקירות שכבר מתנהלות, אבל מי שעיניו בראשו מבין שאם יתקבל החוק, תהפוך חקירת ראש הממשלה נתניהו לעיוות המנוגד באופן מהותי, גם אם לא פורמלי, לשיטה המשפטית שלנו. כך תיווצר תשתית לדרישה להימנע מהעמדתו לדין, בין על דרך של חנינה-מתקנת-עיוות ובין בדרך אחרת. כלומר, מדובר באחד המהלכים, מני רבים, שתכליתם האמיתית היא למנוע בירור האמת בחשדות הפליליים הרובצים על נתניהו.
ההצעה שולחת מסר מוטעה ומסוכן, לגורמי האכיפה ולציבור בכללו, שלפיו עבירות של שחיתות שלטונית אינן משתייכות לחמורות שבעבירות. האמת היא שמדובר בהתנהגויות המהוות סרטן ממאיר בגופה של המערכת השלטונית ושאין ערוך לנזקן - שעולה אפילו על הנזק שבשימוש עצמי בסמים.
ההצעה פוגעת באחד מעיקריו של שלטון החוק, שהוא השוויון בפני החוק, בכך שהיא מרוממת את ראש הממשלה, החייב להיות מופת לכיבוד החוק, מעל לחוק. העובדה שלפי ההצעה, נעצר מירוץ ההתיישנות, כך שניתן יהיה לקיים חקירה נגד ראש הממשלה לאחר שיסיים את כהונתו, אינה תיקון ממשי של הבעיה הנוצרת. הזמן שחולף מאז ביצוע העבירות, בייחוד כאשר מדובר בזמן רב, חותר תחת האפשרות להגיע לחקר האמת, וגם האינטרס הציבורי בהעמדה לדין מצטמק עם חלוף הזמן.
ההתיישנות אינה בגדר חסד שניתן לעבריינים אלא מוסד משפטי מחויב המציאות עקב ההשפעה ההרסנית של הזמן על בירור האמת. דחייה ארוכה בבירור החשדות היא לאמיתו של דבר הכשלה של אכיפה שוויונית של החוק, תוך העמדת פנים של דחייה בלבד. ראש ממשלה המוסיף לכהן תוך שהתקשורת דנה בחשדות פליליים נגדו על עבירות של שחיתות שלטונית, שאינם ניתנים לבירור ולהזמה, יאבד את אמון הציבור. חמור מזה - ייפגע אמון הציבור בממשלה כולה, ואף במוסדות השלטון בתור שכאלה.
כבר עתה סובלת הדמוקרטיה הישראלית מירידה מתמשכת של אמון הציבור במוסדות השלטון. ירידה נוספת היא איום של ממש על הדמוקרטיה שלנו. הנזקים הללו מגמדים את המידה המסוימת שבה נפגע תפקודו של ראש הממשלה עקב חקירתו, מה גם שתומכיו מספרים לנו השכם והערב שאין לחקירות השפעה כלשהי על תפקודו.
הדוגמה הצרפתית אינה מתאימה כלל לשיטה המשטרית שלנו. בצרפת נהוגה שיטה נשיאותית ולא פרלמנטרית כמו אצלנו, והנשיא ככזה הוא עתיר סמכויות. הוא מסמל את האומה ואת אחדותה באופן שונה לגמרי מראש הממשלה אצלנו (דומה מבחינה זו לנשיא המדינה אצלנו, שאמנם נהנה מחסינות דיונית). ובנוסף לכך, כהונתו קצובה, כמו שמקובל במשטרים נשיאותיים, ובלתי מקובל במשטרים דמוקרטיים, שבהם כהונה של ראש הממשלה יכולה להימשך ללא הגבלה כל עוד מפלגתו זוכה באמון הציבור בבחירות.
זאת ועוד, ניתן להרוס שיטה שלטונית על ידי כך שבוחרים לאמץ פרטים גרועים מתוך שיטות דמוקרטיות שונות. אך אנחנו איננו קופים. כשם שלא נאמץ מצרפת את האיסור על כיסוי ראש ברעלה בציבור או את הרעיון של שופטים הנבחרים לכהונתם על ידי הציבור מארצות הברית, כך גם לענייננו.
אם מתבקשת השוואה, היא דווקא לאיטליה של ברלוסקוני. שם ניסה ראש ממשלה מושחת להעניק לעצמו ולנושאי משרות בכירות נוספים חסינות מפני חקירות פליליות כדי למלט עצמו ממתן הדין על מעשיו. שלוש פעמים פסל בית המשפט החוקתי באיטליה את הוראות החוק שנחקקו ביוזמת ברלוסקוני וחסידיו, בשל פגיעתן בשוויון בפני החוק. איטליה של ברלוסקוני היא שם נרדף לשיטה שלטונית מושחתת. האם לשיטה כזו נרצה להידמות? נראה שתכליתה העליונה של ההצעה - הוכחת נאמנותו של חבר הכנסת אמסלם לנתניהו - הושגה על ידי עצם העלאתה. לפיכך, סלולה עכשיו הדרך לגניזתה.
פרופ' (אמריטוס) מרדכי קרמניצר, סגן נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה
לפנייה לכתב/ת 
