גם לסגן החדש של נשיאת העליון יש מה להגיד

נדמה שבית המשפט העליון עובר בימים האחרונים מחגיגה לחגיגה. אחרי מסיבת הפרישה של הנשיאה היוצאת מרים נאור, ואחרי מסיבת ההשבעה של הנשיאה הנכנסת אסתר חיות, הגיע ביום שני תורה של המסיבה לכבוד השבעת שני השופטים החדשים שמצטרפים לערכאה העליונה - יוסף אלרון ויעל וילנר, ולכבוד השבעתו של השופט חנן מלצר כסגנה של הנשיאה חיות.

השופט מלצר, שמכהן בבית המשפט העליון כבר עשור, הגיעה לערכאה אחרי שנים רבות שבהן לא נבחר שופט מהמגזר הפרטי. מלבד הזווית הייחודית הזו, מלצר מביא איתו גם ניסיון רב מהימים שבהם שימש כיו"ר ועדת החוקה של מפלגת העבודה וכיועץ המשפטי של חברת החדשות של ערוץ 2. בהיותו איש מעשה, פסקי הדין של מלצר מצטיינים בראייה מאוד מפוכחת של התחום הפוליטי והממשק שלו עם עולם המשפט, ושל החיים בכלל.

מלצר (משמאל) בטקס השבעת השופטים בבית הנשיא לצד יוסף אלרון ויעל וילנר(צילום: אוהד צויגנברג)

מלצר, שיהיה כעת גם אחד משלושת הנציגים של בית המשפט העליון בוועדה לבחירת שופטים, יידרש כבר בקרוב לקחת חלק בבחירת שני שופטים נוספים לבית המשפט העליון במקומם של השופטים הפורשים יורם דנציגר ואורי שהם. דווקא משום כך היה מעניין מאוד לשמוע את הדברים שאמר בטקס, אשר כללו הגיגים על המתרחש היום בפוליטיקה הישראלית ועל המתיחות בין הרשות המחוקקת והמבצעת לעולם התקשורת, לצד תובנות מתוך הניסיון שצבר בעשר שנות כהונה.

הוא הדגיש בדבריו את חשיבותה של התקשורת ואמר כי ”מדינה דמוקרטית נשענת על דיאלוג מתמיד בין שלוש הרשויות הקלאסיות, ואליהן מצטרף בעולם המודרני גורם רביעי – התקשורת. שתי הרשויות הראשונות, הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, הן רשויות עושות, ואילו הרשות השופטת והתקשורת תפקידן, בין השאר, לבקר. חשיבותן בתור שכאלה רבה, שכן בלעדיהן, או תוך הגבלתן שלא במידתיות, דמוקרטיה לא תסכון“.

השופט מלצר התייחס להצהרת האמונים שנדרשים השופטים להקריא, ובה התחייבות "לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים“. הוא סיפר כי ההצהרה (בשינויים קלים) נוסחה על ידי שופטי ההרכב הראשון של בית המשפט העליון, ולימים אומצה על ידי הכנסת תחילה בחוק השופטים ואחר כך בחוק יסוד: השפיטה. ”על השופטים לפעול בשער העיר, דהיינו עליהם לשבת בתוך עמם“, פירש.

הוא ציין כי אף שהציווי ”לא תגורו מפני איש“ שמוטל בתנ“ך על שופטים אינו חלק מהצהרת האמונים, אך למרות זאת על השופטים ”לדון ללא מורא מפני איש - לא מהמתדיינים, לא מהשלטון ולא מדעת הקהל". לדבריו הציווי לא נכלל בצהרה משום שאז איש לא העלה על דעתו שמישהו יטיל מורא על השופטים, אולם היום הוא ”נדרש והכרחי כדי לשמור על עצמאותנו השיפוטית“.

מלצר הדגיש כי הצורך לשפוט ללא מורא ”מתבקש במיוחד כלפי חוץ, אך גם כלפי פנים בתוך המערכת, שהרי גם דעות מיעוט חשובות הן". גורמים בלשכת עורכי הדין וגורמים פוליטיים שנכחו בטקס ראו בדבריו אלה של מלצר ביקורת על מעט מידי דעות מיעוט שיוצאות תחת ידי השופטים.

בדבריו ביקש סגן הנשיאה החדש מהשופטים ”לתת כבוד למורשת ולקודמינו“, כלשונו. הוא גילה כי כל השופטים שהיו בבית המשפט העליון כשנכנס אליו, למעט אסתר חיות, כבר פרשו לגימלאות, ואמר כי ”אני נוכח לדעת כי יש צדק באמירה שרק מכתפיהם של ענקים ניתן להגיע לפסגות נוספות“.

לדבריו ”הנשיאים של בית המשפט עיצבו כל אחד בדרכו את המפעל המפואר ששמעו יצא מקצה העולם ועד קצהו. עלינו השופטים המכהנים לכבד מורשת מפוארת זו שיצרו גדולי המשפט שלפנינו, ואף שבמסגרת תפקידנו עלינו לסטות, לעיתים, מתקדימים במקרים המתאימים, יש לעשות כן, באחריות, בזהירות ובהנמקה ראויה".

מקום מיוחד הקדיש מלצר בדבריו לחשיבותו החברתית של בית המשפט העליון. “במהלך עשית המשפט עלינו לדאוג לחלשים“, אמר, ”שכן בית המשפט הוא אביהם של יתומים, אלמנות, גרים, ומוחלשים אחרים, כגון: נכים, אנשים בעלי מוגבלויות ומאותגרים נוספים. הדבר מתחייב מערך השוויון במובנו המהותי והעמוק ביותר. אשר על כן על החברה להתאים את עצמה אליהם ולא לדרוש מהם כי יתאימו עצמם אליה. הכלים לכך בתחומנו הם המומחיות והיצירתיות של המשפטן, וראוי שנצעד תמיד בנתיב זה“.

שרת המשפטים איילת שקד, שאף היא נשאה דברים באירוע, כיוונה את דבריה לחידוש המגעים בין נציגי הפוליטיקאים לנציגי השופטים על בחירת השופטים החדשים, והכינה את הקרקע למה שהיא מכנה "הגברת הפלורליזם" בבית המשפט העליון."החברה הישראלית עודדה מאז ומעולם את ההתפלמסות והמחלוקות הטהורות“, אמרה. ”מסיבה זו, בשנתיים האחרונות שאפתי להגביר את הגיוון התרבותי והרעיוני במערכת בתי המשפט. ביקשתי להשמיע לציבור הישראלי ניגונים ושירה שלא נשמעו במערכת המשפט במשך שנים. שאפתי, ועודני שואפת, להביא לפרצופים שונים ומתוך כך לדעות שונות. יש מקום לכולם במערכת המשפט".