הארנונה בוטלה: "עיריית ת"א לא עמדה בחובת ההגינות"

חוב של 243 אלף ש' שצבר שוכר נכס ברחוב המסגר, הופל בסופו של דבר על בעלת הבית. היא עתרה לבית המשפט, שמתח ביקורת על העירייה

עו"ד אליאב גילפורסם: 05.11.17 , 07:25

בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגישה בעלת נכס בעיר בדרישה לביטול חוב ארנונה ישן של 243 אלף שקל, שלא שולם על ידי שוכר. השופט חגי ברנר קבע שניסיון העירייה להטיל את החוב על בעלת הנכס הוא "בלתי סביר בעליל ואינו עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות המוטלת עליה".

התובעת מחזיקה בנכס ברחוב המסגר שאותו השכירה בין נובמבר 2001 עד לאוגוסט 2005. כנהוג, השוכר העביר את חיובי הארנונה על שמו, אך לא שילם אותם במהלך כל התקופה וצבר חוב של 243,475 שקל. לא מדובר במקרה קלאסי של אי תשלום, שכן באוגוסט 2005 הגיע למשרדי העירייה אדם עם שם ומספר תעודת זהות הזהים לאלה של השוכר, שטען כי זהותו נגנבה וכי הוא מעולם לא שכר את הנכס האמור.

בתגובה רשמה העירייה את הארנונה החל מספטמבר 2005 על שם הבעלים, אבל המשיכה לייחס את החוב למי שזהותו נגנבה. אבל החוב לא שולם, והעירייה פתחה נגדו בהליכי גבייה שהסתיימו ב-2016 בקביעה של וועדת הערר שלפיה חתימתו על הסכם השכירות זויפה, ומשכך יש להשית את חוב הארנונה על בעלת הנכס.

תביעה

חייב מת, עיריית ת"א דרשה מבנו 450 אלף ש'

עו"ד ניר סבן

במשך 15 שנה אפשרה העירייה לחוב ארנונה לתפוח, וכשהחייב הלך לעולמו היא תבעה את הכסף מבנו. ביהמ"ש מתח ביקורת על חוסר תום הלב שלה

חייב מת, עיריית ת"א דרשה מבנו 450 אלף ש'

על כך הגישה בעלת הנכס ערעור לבית המשפט. לטענתה, היא לא ידעה על קיומו של החוב עד להחלטת ועדת הערר, ובאותו המועד הוא כבר התיישן. היא הוסיפה שהעירייה ידעה מ-2005 שהשוכר הוא מתחזה ולא פנתה אליה כדי לנסות ולברר עמה את זהותו האמתית.

בתגובה האשימה העירייה את בעלת הנכס בכך שנתנה יד לרישום הארנונה על שמו של מתחזה וכעת מנסה להתחמק מתשלום החוב. לדבריה החוב כלל לא התיישן מאחר שרק ב-2016 התברר שהנכס הושכר למתחזה, כך שלא מדובר בחוב שמוטל על הבעלים באופן רטרואקטיבי.

אבל השופט חגי ברנר קבע שבמקרה הנוכחי כן מדובר בחיוב רטורואקטיבי, וכדי לחייב בו את בעלת הנכס יש לאזן בין מידת ההסתמכות שלה על התנהלות העירייה לבין האינטרס הציבורי שבגביית החוב, ובמקביל לבחון אם המערערת עצמה אשמה באי גבייתו.

יישום האיזון האמור הוביל את השופט למסקנה כי מידת האשמה של בעלת הנכס במצב שנוצר "בטלה בשישים אל מול מחדליה ואוזלת ידה הנמשכת של העירייה במשך לפחות 11 שנים". הוא הוסיף שהוא מסופק אן בעלת הנכס אשמה, שכן היא לא הייתה יכולה לדעת שהשוכר שלה מתחזה.

"ההחלטה להטיל על המערערת את חיובי הארנונה באופן רטרואקטיבי היא בלתי סבירה בעליל וחוטאת לחובת ההגינות המוטלת על העירייה", כתב השופט ברנר, לאחר ששוכנע שהעירייה לא הודיעה לבעלת הנכס על אודות החוב מיד כשידעה על גניבת הזהות ב-2005. בנוסף השופט קבע כי החוב ממילא התיישן לכל המאוחר ב-2012.

לאור האמור בוטל חוב הארנונה והעירייה חויבה לשאת בהוצאות משפט בסך 20 אלף שקל.