אין תואר: כך הופלתה אחות ע"י משרד הבריאות

עובדת מדינה מנצרת סיימה לימודי תואר שני, אבל המשרד סירב להכיר בו ולהעלות את שכרה. עובדים אחרים שסיימו את התואר דווקא קיבלו את ההטבה

עו"ד דורית ניסנבאוםפורסם: 16.11.17 , 17:18

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אחות נגד משרד הבריאות, משום שזה סירב להכיר בתואר השני שלה ולהעלות את שכרה. השופט מוסטפא קאסם קבע כי התובעת הופלתה ביחס לעובדים אחרים – שהחזיקו בדיוק באותו התואר וקיבלו את הטבת השכר.

התובעת, אחות מוסמכת העובדת בסניף של משרד הבריאות בנצרת, סיימה ב-2010 לימודי תואר שני במינהל ציבורי בשלוחה של אוניברסיטת "קלארק" האמריקנית. מאחר שהתואר ניתן על ידי מוסד זר המוכר בארץ, היא פנתה לוועדה להערכת תארים של משרד החינוך, שאישרה כי הוא נחשב לתואר שני בלימודי "מינהל ציבורי בתחום מערכות בריאות" בארץ.

תביעה

קיבלה שכר נמוך בשל היותה אישה - ותפוצה

עו"ד אלכס וייג

מפעילת מכונה במפעל "כל גליל" השתכרה פחות מגברים בתפקידה, לכאורה משום שנשאה משקלים נמוכים יותר. שופט קבע שהיא תפוצה ב-50 אלף ש'

קיבלה שכר נמוך בשל היותה אישה - ותפוצה

ככל עובד ציבור אחר המעוניין שלימודיו יוכרו לצורך העלאת השכר, היא ביקשה ממחלקת משאבי אנוש במשרד הבריאות להכיר בתואר החדש, אך נענתה בשלילה בנימוק שהתואר לא מוכר לצרכי שכר עבור אחיות. ב-2015 היא פנתה לבית הדין לעבודה כדי שיורה למשרד הבריאות להכיר בתואר שלה, להעלות את שכרה בהתאם ולשלם לה הפרשי שכר של 29 אלף שקל עבור החודשים שבהם סרב להכיר בלימודיה.

לטענתה, הוועדה הבין-מוסדית התעלמה מהחלטת הוועדה להערכת תארים, שקבעה כי התואר קשור ישירות לתחום עיסוקה. אם לא די בכך, נראה כי היא הופלתה ביחס לעובדים אחרים שלמדו איתה, ובניגוד אליה – התואר שלהם הוכר ושכרם הועלה. היא הוסיפה שמשרד הבריאות עצמו היה מעורב בתכנון תוכנית הלימודים לתואר, וכי נרשמה ללימודים לאחר שגורמים במשרד התחייבו בפניה שהתואר יוכר.

תגובת המשרד לטענת האפליה הייתה שנפלה טעות בהכרת התואר במקרה של העובדים האחרים. בנוסף טען המשרד שהחלטתו התבססה על קביעתה של הוועדה הבין-מוסדית – שהיא הגורם המוסמך להכרה בתארים אקדמיים לצרכי שכר במגזר הסיעודי. כמו כן, הוא הכחיש שהיה מעורב בתכנית הלימודים או שמי מאנשיו התחייב כלפי התובעת.

"נעולה בדעתה"

אבל השופט מוסטפא קאסם קבע כי "עיון בהחלטת הוועדה הבין-מוסדית, על הבהרותיה ונימוקיה, מעלה מספר תהיות ומחדד עוד יותר את הצורך בהתערבות בית הדין". הוא קבע כי ההחלטה שלא להכיר בלימודי התובעת ניתנה תוך התעלמות מוחלטת מקביעתה של הוועדה להערכת תארים, והסביר כי החלטה כזו – הנחשבת מנהלית – הייתה צריכה להינתן לאחר שכל הנתונים הרלוונטיים נבחנו לעומקם.

על פי התרשמותו, הוועדה הבין-מוסדית הייתה "נעולה בדעתה" רק בגלל שמו המילולי של התואר – "מינהל ציבורי" – שלכאורה אינו קשור לתחום הבריאות, ולכן לא ייחסה חשיבות לקביעות הוועדה להערכת תארים.

מה שסתם את הגולל על הסוגיה היו עדויותיהם של כמה עובדים שאישרו שלמדו עם התובעת באותו מסלול והתואר שלהם הוכר ללא בעיה. מאחר שהמשרד לא סיפק מענה הולם לפערי היחס, ולא הוכיח שנפלה טעות כלשהי בהחלטתו לגביהם, קבע השופט קאסם שהתובעת הופלתה.

לפיכך חויב משרד הבריאות להכיר בתואר השני של התובעת, להעלות את שכרה ולשאת בהפרשי השכר שהתבקשו. בנוסף, המשרד יישא בהוצאות משפט בסך 3,000 שקל.