רב-אלוף רינר
קצת אחרי שהשלים תואר עולמי עשירי וניצחון 144 ברציפות, מגלה הצרפתי את סוד ההצלחה ("גם לי יש פרפרים בבטן לפני תחרויות"), מדבר על אליפות אירופה בת"א ("יהיה מעניין לפגוש את אורי ששון בגמר") וחושף את חיבתו למסעדות כשרות (כולל שם המאכל האהוב עליו - בעברית). ריאיון בלעדי
ברזומה המרשים שלו עד כה כלולות מדליות זהב אולימפיות בלונדון 2012 ובריו 2016, ארד בבייג'ינג 2008, עשר זכיות באליפויות עולם וחמש פעמים באליפות אירופה.
ואם כל זה לא מספיק, הפעם האחרונה שהפסיד הייתה בגמר אליפות העולם במשקל פתוח (מעל 100 ק"ג) בטוקיו 2010. מאז הספורטאי הענק הזה, לא רק במובן הפיזי, משלים רצף מדהים של 144 קרבות ללא הפסד!
את התואר העולמי העשירי השיג רינר לפני שבוע וחצי באליפות במשקל פתוח במרקש. במרוקו ליוותה אותו פמליה גדולה שכוללת את רעייתו, בנו, לא מעט בני משפחה נוספים, מספר חברים קרובים וכ-50 אוהדים שהולכים אחריו לכל תחרות בעולם. שעתיים אחרי הזכייה, מלווה בדוברת האישית שלו ומדליית הזהב על צווארו, התראיין רינר ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet.
"זה הכול בראש"
"הייתה לי תחרות טובה", הוא מסכם עוד בתחילת הריאיון. "הגעתי אחרי מחנה אימונים מצוין, ואני שמח שזה הסתיים עם עוד תואר".
במיוחד כשהוא בא עם 100 אלף אירו.
"כן, זה סכום מכובד שכמובן מוסיף לרצון של כולם להשתתף ולהצליח. בקרבות עצמם היו הרבה הפתעות, עם תרגילי התקפה רבים ואיפונים. זה טוב גם לצופים בבית, שרוצים לראות ג'ודו אטרקטיבי".
לא משעמם לנצח כל הזמן?
"אני לא סופר את הניצחונות. כל קרב מאתגר".
אתה חושש מההפסד שיקטע את הרצף?
"אף ספורטאי לא חושב ככה. אני לא יודע מתי זה יגיע, אבל ברור שגם אני יכול להפסיד. מכיוון שהרעיון לא מוצא חן בעיניי, אני חוזר ואומר לעצמי שאין מצב שלא אנצח בכל קרב. אני יודע שכולם רוצים לנצח את טדי רינר ומשתדל שזה לא יקרה. מובן שלפני כל קרב יש את הפרפרים בבטן. אני לא מכיר ספורטאי שאין לו את המתח הזה, השאלה איך מטפלים בו".
איך באמת?
"מאוד פשוט: הרבה עבודה קשה - ולדעת שבסופו של דבר הכול בראש. כשאתה לא מוצא פתרונות, אל תגיד לעצמך 'לעזאזל, לא הולך לי'. תמיד תבטח בעצמך. יש לי פסיכולוגית מאז שהייתי בן 14. היא עוזרת לי להתכונן לתחרויות בדיוק כמו המאמן שלי ומסייעת לא רק בניהול החיים הספורטיביים אלא גם בחיי הפרטיים".
אבו דאבי? אסור שיקרה
רינר נולד ב-7 באפריל 1989 באי גוודאלופ שבים הקריבי, שם שהו הוריו מארי-פייר ומואיז בחופשה משפחתית. את רוב ילדותו בילה בפריז, והוא הצטיין בלא מעט ענפי ספורט. בעבר סיפר כי הפעם הראשונה שעסק בג'ודו הייתה נגד אחיו הגדול, והיא הסתיימה בתבוסה מוחצת. אבל הוא לא ויתר, בסופו של דבר הצליח להביס את אחיו והוכיח לעצמו ולמשפחה שכדאי להשקיע בתחום.
ההצלחות הרשמיות הגיעו מהר מאוד. בגיל 17 הוא זכה באליפות אירופה לנוער. שנה לאחר מכן, ב־2007, כבר זכה באליפות אירופה לבוגרים והפך לג'ודוקא הצעיר ביותר אי פעם שהוכתר לאלוף היבשת, בהיותו בן 18 וחמישה חודשים.
למשחקים האולימפיים בבייג'ינג 2008 הוא הגיע כדי לקחת את הזהב, אך כשל ברבע הגמר מול האוזבקי עבדולו טנגרייב והסתפק בארד דרך בית הניחומים. ההפסד בסין היה הראשון שלו בגיל הבוגרים. השני הגיע שנתיים מאוחר יותר, באליפות העולם בטוקיו 2010. זה גם היה כאמור ההפסד האחרון. במהלך הקריירה פגש רינר שלושה ישראלים: אסף זוהר, אדריאן קורדון ואורי ששון, שעימו התמודד ארבע פעמים ובכולן ניצח. בשנה שעברה זה קרה פעמיים, בחצי הגמר האולימפי בריו ובגמר אליפות אירופה בקאזאן.
מה אתה יודע על הג'ודו הישראלי?
"הוא טוב מאוד, מתפתח, מספק הרבה מדליות וכישרונות גדולים כמו ששון. הוא לוחם נהדר והיו בינינו קרבות מעניינים".
שמעת מה קרה באבו דאבי? הישראלים התחרו ללא כל סימן מזהה, וכשטל פליקר זכה בזהב לא הושמע ההמנון.
"זה מצב מאוד מסובך שמעורבים בו לצערי הרבה דברים שלא קשורים בספורט. אסור שזה יקרה וישפיע לרעה. דווקא דרך הספורט אפשר לגשר על הרבה מאוד דברים, והבנתי שדברים ייראו אחרת בשנה הבאה, אז צריך להמתין ולראות".
תגיע לאליפות אירופה בישראל באפריל?
"כרגע אני עוד לא יודע. אפריל זה עוד רחוק, ורק בסוף השנה אקבע את לוח הזמנים שלי".
באליפות היבשת הקודמת ניצחת את ששון.
"כן, זוכר את הקרב הזה. אם ניפגש בגמר בתל אביב זה יהיה מעניין".
היית פעם בישראל?
"הייתי בתל אביב בחופשה פרטית ומשם המשכתי לירושלים. אשמח להגיע שוב".
הדליפו לי שלפני שבועיים ישבת במסעדה כשרה בפריז.
"יש לי המון חברים יהודים, והם לוקחים אותי לאכול. אני מאוד אוהב לאכול פרגית", רינר אומר את המילה בעברית. "אם תגיע לפריז אשמח לקחת אותך לאכול, אני מכיר את כל המסעדות הכשרות בעיר".
יש לך טיפ לספורטאים הישראלים שישתתפו באליפות אירופה בתל אביב?
"בספורט הזה צריך הרבה אומץ וככה זה גם בחיים. צריך להתנתק מכל הרעש מסביב ולהתרכז במטרה. הכי חשוב זה לא לתת לשום דבר להפריע לך, גם כשזה במדינה שלך, מול הקהל הביתי, שרוצה את ההצלחה שלך וקורא בשם שלך. אחר כך אפשר לחגוג עם כולם".
אמרת פעם שאתה רוצה לפרוש אחרי טוקיו. בטח
התוכניות השתנו אחרי שפריז זכתה ותארח את המשחקים ב-2024.
"נראה...", הוא מחייך. "עוד מוקדם לחשוב על זה. נמתין ונראה מה יהיה בטוקיו, ואז אשב עם הצוות שלי ונחליט. כמובן שאירוח האולימפיאדה בבית ישפיע על ההחלטה".
ואם כבר פרישות, אולי שמעת על ירדן ג'רבי, חברה טובה של קלריס אגבניינו, שקמה יום אחד ולא היה לה את הרעב הזה להתחרות. אתה חושב שיום אחד תהיה לך את אותה הבעיה?
"ג'רבי היא לוחמת גדולה ואלופת עולם, זה יכול לקרות לספורטאי. הבנתי שהיא מרוצה ושלמה עם ההחלטה שלה. חוץ ממנה אני פחות מכיר את הג'ודו הנשי הישראלי".
לפנייה לכתב/ת 
