ביורק החדש: גן עדן נשי, עוצמתי וקשה לעיכול

גן העדן שביורק מספרת עליו הוא "Utopia", אלבומה החדש, אלבום שכולו זקיפות קומה והעצמה אבל ממש לא קליל ופופי. תשכחו מפרקטיקת האלבום עצוב-אלבום שמח ע"ש בק. ב"Utopia" אין זכר לפופ המתוחכם מימיה המוקדמים של היוצרת האיסלנדית הייחודית. למעשה, גם במושגים שלה, אחת שכבר צללה במהלך הקריירה הענפה שלה למעמקי האוונגרד, מדובר באלבום קשה לעיכול שדורש התמסרות עמוקה כדי לחוות את מלוא עוצמתו ויופיו.

"Utopia", כשמו כן הוא, אלבום המתאר עולם מושלם, אולי מושלם מדי כדי להיות מציאותי. עולם שביורק בראה לעצמה כמגננה מפני מה ששבר וריסק אותה אז בפרידה הכואבת ההיא. מציוצי הציפורים בשניות הראשונות ולאורך כל 71 הדקות שלו, ביורק עורכת למאזין סיור מקיף בעולם הזה המסתתר עמוק-עמוק בנפשה - מה שהופך אותו לאחד מאלבומיה האישיים והחושפניים ביותר.

"The Gate". ברוכים הבאים לאוטופיה 

ביורק לא שוכחת את הכאב, אבל כעת הוא כבר לא השחקן המרכזי, אלא לכל היותר האקס המתוסכל מהעבר, שמתדפק על שערי האוטופיה ללא מענה. "הפצע על החזה שלי שהחלים הפך לשער שממנו אני מקבלת אהבה ונותנת אהבה", היא מתארת במילותיה בשיר "The Gate" את הטרנספורמציה הרגשית שעברה מימי "Vulnciura" העצובים והבודדים ועד ל"Utopia".

עוד ביקורות אלבומים בערוץ המוזיקה של ynet:

טיילור סוויפט משחקת אותה רעה, וזה סתמי להפליא

תתפלאו, הערס מאואזיס הולך לקרוע לכם את הלב

ארקייד פייר הדליקו בנו אש - עכשיו הם חוטפים אותה

בצד המוזיקלי, ביורק העמיקה באלבום הזה את שיתוף הפעולה עם ארקה, המפיק האלקטרוני המחונן והמבוקש מוונצואלה. אם באלבום הקודם, ארקה נכנס לתמונה רק אחרי שהשירים כבר נכתבו והולחנו, ב"Utopia" שיתוף הפעולה היה לכל אורך היצירה. באופן מעורר התפעלות, ארקה הצליח לפענח עד תום את עולמה האישי והכה-מורכב של ביורק וידע לתפור לו את הרקע המוזיקלי האלקטרוני המושלם. כדי להעניק למאזין את תחושת החלום המאפיינת את העולם המדומיין של ביורק, ארקה עשה שימוש נרחב בהרכב איסלנדי של נגני חליל, כלי שאף מופיע על עטיפת האלבום ובציוצי ציפורים היוצרים תחושה של טבע קסום.

לשרוד את הפרידה, ולשיר על זה

מבלי לכפות את עצמו לרגע על היצירה המורכבת של ביורק, ארקה ידע בדיוק מתי הרגעים בהם נכון להעצים את המוזיקה. כך בדיוק הוא עושה ב"Arisen My Senses" המהמם שפותח את האלבום ובו קולה של ביורק תוקף אותך מכמה כיוונים שונים. מאידך ארקה יודע גם מתי להוריד הילוך ולאפשר לאלקטרוניקה הרכה ללוות את השירה המכשפת של ביורק, כמו ב"Blissing me" המתאר סיפור אהבה בין שני חנונים מוזיקליים שמחליפים ביניהם קבצי MP3 (לא סתם ביורק כינתה את האלבום הזה בראיונות "אלבום טינדר").

מיד אחרי "The Gate", השיר השלישי באלבום המהווה כשמו מעין שער כניסה לעולמה החלומי-עדכני של ביורק, אנחנו נכנסים בצעדים בטוחים ובמבט סוקר ומתפעל אל תוך ה"Utopia", המתוארת בשיר הנושא של האלבום באמצעות חלילים וקולות צייצניים של פעוטות. "אוטופיה", אם תהיתם, "זה לא במקום אחר - זה כאן".

פתיחה מהממת לאלבום. "Arisen My Senses"

"Blissing me". כשחנונים מתאהבים

"Body Memory", הוא בעיניי היצירה המרשימה ביותר באלבום. עשר דקות של קרב אגרוף ארוך ועיקש מול כל הייאוש והדיכאון שאיים לכלותה.

ביורק מתארת נקודות ונושאים שונים מחייה, הגורל, האהבה, המיניות ומאבק המשמורת על בתה שניהלה עם בעלה לשעבר וזוכה לאזכור נוסף ובולט באלבום בשיר העוצמתי, "Sue Me". בכל נקודת שפל, מגיע הפזמון בו הזיכרון הגופני קם מהחבלים והולם בחבטות עוצמתיות ביצר הדיכאוני עד שהוא שוכב נפול על הזירה.

"Body Memory". קרב אגרוף מרשים עם השדים והייאוש

לפני חודש, הצטרפה ביורק אל גל הנשים האמיצות שחשפו בפומבי את ההטרדות המיניות שחוו. ביורק סיפרה על במאי דני (על פי הדיווחים, מדובר בלארס פון טרייר שביורק שיחקה בסרטו "רוקדת בחשיכה"), שנגע בה, הטריד אותה והעניש אותה כשהביעה התנגדות.

ביורק, שמאז ומתמיד הייתה תומכת נלהבת של שוויון מגדרי ושל זכויות אדם בכלל, מביאה את ההעצמה נשית גם ל"Utopia", ובמיוחד לשיר "Saint" בו היא מספרת על מלאכית המופיעה בהלוויות של זרים, בגירושין ובשאר אירועים עצובים כדי להעניק מטוב ליבה ("אמפתית כלפי אלמנות, מאכילה ילדים החולים בצרעת, מעניקה שמיכות תרמיות לפליטים").

המסע אל תוך עולמה של ביורק הוא איטי, יפהפה אך גם ארוך מאוד, אולי אף ארוך מדי. "Utopia" הוא אלבומה הארוך ביותר של ביורק, וברגעים מסוימים בעיקר בחלקו השני הוא משווע להידוק מסוים שיכול היה להפוך אותו ליצירת מופת של ממש. כך או כך, זהו אלבום יפהפה והזדמנות נפלאה לצלול אל מעמקי נפשה של יוצרת ייחודית ויוצאת דופן שכבר קרוב ל-25 שנים לא סוטה במילימטר מהאמת שלה.