בני זוג רבו בבית הדין: מי רצה להתגרש ראשון?

גבר ואישה האשימו זה את זה בהריסת הקשר והדיינים נאלצו להכריע מה יעלה בגורל סכום הכתובה – 720 אלף שקל. הם החליטו לכפות על הזוג פשרה

עו"ד חגית זיופורסם: 06.12.17 , 22:26

בית הדין הרבני בבאר שבע נדרש לאחרונה להכריע במחלוקת בין בני זוג שהתגרשו ולא הצליחו להסכים על סכום הכתובה שישלם הבעל לאשתו לשעבר. לטענתה הוא יזם את הפרידה ולכן עליו לשלם את מלוא הסכום (720 אלף שקל), ואילו הוא התעקש שהיא זאת שרצתה להתגרש ולכן לא מגיע לה אפילו שקל. הדיינים החליטו לכפות עליהם את דרך הפשרה.

בני הזוג נישאו ב-2010 ושנתיים לאחר מכן הגיש הבעל תביעת גירושים. זמן קצר לאחר מכן הוא הודיע על שלום בית וסגר את התיק. שנתיים נוספות חלפו והפעם האישה הגישה תביעת גירושים ובתגובה הגיש בעלה בקשה לשלום בית.

תביעה

"לשלול את הכתובה מאשתי, היא הרביצה לי"

עו"ד רחל דותן

גבר שהגיש תביעת גירושים פנה לבית הדין בדרישה לא לשלם לאשתו 72 אלף שקל. אבל הדיינים דחו אותו וקבעו: היו ביניכם חילוקי דעות רגילים

ביקש לשלול את הכתובה מאשתו: "היא הרביצה לי"

אולם בדיונים בבית הדין הוא הודה שגם הוא מעוניין להתגרש ושתביעת שלום הבית הוגשה כצעד טקטי. דייני ההרכב – הרב אליהו אריאל אדרי, הרב אבידן משה שפנייר והרב אברהם צבי גאופטמן – הציעו לבני הזוג קודם להתגרש, ורק אז לדון בענייני הכתובה, והזוג הסכים.

בדיונים טענה האישה שהיא זכאית למלוא הכתובה (720 אלף שקל), שכן בעלה לשעבר הוא זה שיזם את הפירוד בכך שסילק אותה מהבית והחליף מנעולים. הגבר טען מנגד שאשתו עזבה את הבית מרצונה והכחיש שהפירוד היה ביוזמתו. לדבריו צריך לשלול ממנה את הכתובה כיוון שהסתירה ממנו שהיא סובלת מבעיית פוריות, ואם לא תישלל לחלוטין יש להפחית אותה, שכן הוא חתם "באונס" על הסכום המופרז.

ואולם, אף אחת מטענות הצדדים לא הוכחה בראיות והדיינים לא הצליחו להכריע מי מבני הזוג לשעבר דובר אמת ומי מהם "משקר במצח נחושה".

הדיינים הסבירו שבמקרה כזה אין מנוס אלא לפסוק בדרך של פשרה, אך הבעל סירב להצעתם. משכך הם פנו לבחון מה פסקו חכמי ההלכה לאורך השנים בסיטואציות דומות, ומצאו כי לפי "הבית יוסף" כאשר עניין משפטי שנידון אינו יכול להתברר – ניתן גם לכפות על הצדדים פשרה.

הדיינים מצאו חיזוקים לכפיית הפשרה גם בדברי הרא"ש שלפיהם אפשר לכפות פשרה אם "ניכר לדיין שיש בו צד רמאות", והרי הם ציינו כי אחד מהצדדים בהכרח מרמה את בית הדין ואת הצד השני.

מאחר שהדיינים לא הצליחו לברר את האמת – האם האישה היא זו שגרמה להרס הקשר ואינה זכאית לכתובתה או אם היה זה הבעל – הם יישמו את הפתרון שעלה מהמקורות וכפו על הצדדים פשרה בניגוד לרצונם.

בהתאם נקבע שהאישה תזכה בחלק מהכתובה - 115 אלף שקל - שמהם יופחתו 40 אלף שקל שקיבלה במסגרת איזון המשאבים. לסיכום נפסקה לה כעשירית מהכתובה – 75 אלף שקל.