הטעה את בני דודיו שיוותרו לו על דירה בת"א

בן הדוד הגיע למסיבת יום הולדת משפחתית עם תצהירים ועורך דין והחתים 12 קרובים על הענקת הזכויות בנכס שירשו. בית המשפט ביטל אותם

עו"ד אברהם ויזלפורסם: 14.12.17 , 23:04

בית משפט השלום בתל אביב ביטל לאחרונה תצהירים שעליהם חתמו 12 בני דודים ובהם ויתרו כביכול על זכויותיהם בירושה של דירה בתל אביב לטובת בן דוד נוסף שלהם. נסיבות החתימה – כדרך אגב במהלך מסיבה משפחתית – שכנעו את השופט יסכה רוטנברג שבן הדוד ניצל את האמון שניתן בו ואת הסחת הדעת כדי לקבל את הנכס לעצמו.

בספטמבר 2010 נערכה מסיבת יום הולדת לאחת מבנות המשפחה. בן הדוד הגיע אליה חמוש בתצהירים ועורך דין שיאמת אותם, והחתים 12 בני דודים על כך שכל אחד מהם מוותר על חלקו בירושת האבות שלהם – בית בתל אביב בשווי שלושה מיליון שקל, שנרכש בשיתוף עם אביו. מפאת יחסי האמון שהיו ביניהם, בני הדודים לא קראו את התצהירים, ורק למחרת הבינו על מה חתמו ומיהרו לשלוח מכתבי ביטול. אבל בן הדוד לא שעה למכתבים וב-2014 הגיש תביעה לפירוק השיתוף בבית.

תביעה

ריב אחים: הצוואה נפסלה כי האם לקתה באלצהיימר

עו"ד יוסי ברקוביץ'

בת 88 ואם לשישה הותירה צוואה שבה זכה אחד מהם לרוב הרכוש שלה. אולם בדיונים בבית המשפט התברר שהיא כלל לא הייתה כשירה לחתום עליה

ריב אחים: הצוואה נפסלה כי האם לקתה באלצהיימר

בני הדודים טענו בדיון שתצהירי הוויתור בטלים משום שהוחתמו במרמה. כשנה לאחר מכן הבית נמכר אך לנוכח טענתם נקבע כי כספי המכירה יופקדו בידי כונס הנכסים עד שתוכרע סוגיית הוויתור. כחודש לאחר מכן תבעו בן הדוד ואחותו מבית המשפט לקבוע שתצהירי הוויתור תקפים ומחייבים.

הם טענו שבני הדודים שלהם "ידעו בדיוק על מה הם חותמים", והדגישו כי העתק מהתצהירים נמסר לכל אחד מהם חודשים לפני המסיבה. בנוסף נטען כי הם קיבלו על המסמכים הסברים וחתמו רק לאחר המסיבה, ולא במהלכה.

גרסת 12 בני הדודים הייתה שונה: לטענתם הם הם הוטעו לחתום על התצהירים בטענה שנועדו "לסייע לו בסכסוך ירושה בינו ובין אחותו". בשום שלב, לדבריהם, לא נאמר להם כי בחתימתם הם מוותרים על חלקם בירושת אביהם. הם הדגישו שסמכו על התובע והעריכו אותו, ולפיכך לא בדקו ולא קראו על מה הם חותמים. מכל מקום, לשיטתם, הודעות הביטול תקינות ותקפות ולפיכך יש לבטל את התצהירים.

לא משכנע

עורך הדין שאימת את חתימות 12 בני הדודים הובא על ידי התובע להעיד ואמר כי הכול נעשה ברוח טובה ולא נמנעה מהנתבעים האפשרות לקרוא את התצהיר לפני החתימה. אבל השופטת יסכה רוטנברג התרשמה שלא ניתן להסתמך על עדותו כיוון שהוא לא זכר פרטים מהותיים מאותו אירוע.

באשר לתובע עצמו נקבע שגרסתו הייתה לא עקבית, לא משכנעת ו"התפתחה" לאורך שלבי המשפט השונים, כאשר הוסיף עוד ועוד טענות חדשות שלא העלה קודם לכן.

לעומת זאת, השופטת ציינה שגרסתם של בני הדודים הייתה אמינה וגובתה במכתבי הביטול ובעדות של בת משפחה שלא הייתה צד לתביעה ולא היה לה אינטרס כלשהו לטובת מי מהצדדים.

לפיכך נקבעה כי התובע הטעה את בני הדודים ביחס למהות התצהירים, תוך ניצול יחסי האמון ביניהם והאירוע המשפחתי שהסיח את דעתם, ולכן הייתה להם זכות לבטל את התצהירים, כפי שעשו בתוך זמן סביר.