הכי רחוק מעמק הסיליקון: מה הופך את ניו-יורק לחממת הייטק צומחת?

הדימוי הרווח לגבי עמק הסיליקון הוא אולי סטריאוטיפי במידה, אבל בכל סטריאוטיפ טוב יש מושג קלוש של אמת. העמק, כפי שחווים אותו אנשי התעשייה מקרוב, הוא מקום מושבם הנצחי של (בעיקר, אך לא רק) גברים לבנים – על כל המשתמע מכך. וכן, מה שבדרך כלל משתמע מכך הן נקודות פתיחה טובות יותר ביחס לאוכלוסיות שוליים.

סבין בלייר, שניה משמאל(צילום: דייוויד יעקבוביץ')

כמעט בניגוד גמור לכך ניצבת חממת ההייטק בניו-יורק: התפוח הגדול הוא תפוח של מהגרים, והמנעד החברתי-תרבותי שהעיר מסוגלת להכיל הוא רחב במיוחד, בטח ובטח בהשוואה לבועת הסיליקון השבעה. "בכל יום עבודה טיפוסי יוצא לי לפגוש אנשים מהקהילה הלהט"בית, אנשים מדתות שונות וממוצא שונה", מספר דייוויד יעקבוביץ', מדען נתונים ושגריר של AngelHack בניו-יורק, החברה הגלובלית הגדולה בעולם להפקת האקתונים - שהוקמה ומנוהלת על ידי נשים.

טק והעיר הגדולה - כל הכתבות בפרויקט:

מנדל"ן ועד משקפיים: אלה ענקיות הטכנולוגיה בניו-יורק

כולם מדברים על AI, אז למה עוד אי אפשר לקרוא לזה מהפכה?

"אם לא נבין את העדיפויות של תאגידים טכנולוגיים - אנחנו פשוט חיים בעולם שלהם"

עובדים אצלם: השנה הגדולה של WeWork

25 שנה ל-SMS: מה אומרים בטיימס סקוור?

"עברתי לכאן לפני שלוש שנים ממיאמי, ובהתחלה התלבטתי בין ניו-יורק לבין עמק הסיליקון. אבל בעמק כל מה שרואים זה גברים לבנים קלאסיים, מהפרברים, ובתקופה האחרונה גם קצת אסיאתים, אבל זהו. בניו-יורק אפשר לראות רוסים ואלבנים וסרבים, יש איזורים 'יהודיים' יותר כמו וויליאמסבורג או מורי היל, אפילו שאני לא אוהב לעשות חלוקה כזאת סטריאוטיפית של האיזורים בעיר – איכשהו כולם נמצאים פה".

"איכשהו כולם נמצאים פה". דייוויד יעקבוביץ'

יעקבוביץ' הוא לא היחיד שמתאר תחושות כאלה. למעשה, אנחנו נפגשים לגמרי במקרה במהלך אירוע שגרתי של מנטורינג עבור נשים בהייטק, פתוח לחלוטין לכל מי שרוצה להגיע – כן, גם לבעלי ברית מהמגדר הגברי. באופן מפתיע, לאירוע מגיעה גם כמות לא מבוטלת של גברים, אבל אם יש מכנה משותף אמיתי לנוכחים הוא המגוון האתני. שתי הדוברות המרכזיות במהלך הערב הן ממש לא נשים לבנות, ובקהל ספרתי לפחות 10 סוגים שונים של מבטא.

"אני ממש רגילה להיות האדם היחיד בחדר שנראה ונשמע כמוני", מספרת סבין בלייר, מהנדסת שירותי ענן בת 30, שהיא במקרה גם אישה אפרו-אמריקאית ואחת הדוברות המרכזיות באירוע. "כשאני נוסעת לאירועים וכנסים מקצועיים למשל בוושינגטון או באיזור המפרץ – ברוב המקרים אני לא אראה עוד מהנדס שחור, שלא לדבר על מהנדסת". לטענתה, זו אחת הסיבות המרכזיות שבגינן היא מסרבת לעזוב את ניו-יורק. "אני אוהבת את האווירה של העיר. כאן אני מרגישה שכולם עובדים למען מטרה, כולם מחפשים את הכישרון הבא, בלי קשר למאיפה הוא מגיע, מה הרקע שלו ומה צבע העור שלו. המיקוד הוא בחדשנות טכנולוגית, בלבנות את המוצר הכי טוב שאפשר ולספק אותו ללקוח – וזה הרבה יותר חשוב מדברים כמו גזע".

אבל הגיוון בהון האנושי הוא לא הסיבה היחידה. יעקבוביץ' ובלייר מציינים שניהם שלניו-יורק יש קסם אחר, ושאחת הסיבות המרכזיות להיותה חממה טכנולוגית משגשגת כל כך בשנים האחרונות, לא בהכרח קשורה בכלל לטכנולוגיה. "בניגוד לעמק, כאן זה ממש לא רק טכנולוגיה, יש הרבה מאוד דברים שקורים, שפשוט קשורים לחיים עצמם", אומר יעקבוביץ'. בלייר מוסיפה כי "לניו-יורק יש מנטליות אמיתית של 24/7. כל הזמן קורה פה משהו, בגלל זה כשהתראיינתי לעבודות בתעשיית הגיימינג אמרו לי 'אה, את מניו-יורק, את מבינה מה זה דורש'. הם זיהו שאני חלק מהמרקם הזה שכל הזמן יכול להיות בתנועה".

בעוד שעמק הסיליקון נחווה כבועת הייטק על כל המשתמע מכך, שבו פועלות חברות ענק וסטארט-אפים מזעריים אלה לצד אלה ושעדיין מהווה מרכז עולמי בכל הקשור למגזר הטכנולוגי עם אחוזי המימון הגבוהים ביותר, ניו-יורק מציעה משהו קצת יותר קהילתי. קודם כל, מפני שהמגזר הטכנולוגי הוא רק נדבך אחד מתוך המארג. נדבך בולט ונוכח, שהולך וצומח מאוד בשלוש השנים האחרונות, אבל הוא בלתי נפרד מיתר הדברים שקורים בעיר, והעובדה שלא מתקיים ניתוק מהותי בין מרכזי ההייטק לבין התושבים, התרבות והאמנות, התקשורת והכלכלה – כולם מנועים חשובים בפני עצמם, אלא מעין כניסה של ההייטק אל כל הזירות הללו ביחד, היא שמייחדת את החממה בניו-יורק.