צוואת הסבתא לא תקוים: לא היו עדים בחתימה

ב-2001 הלכה האישה לעולמה והותירה צוואה שנויה במחלוקת שגררה סכסוך בין יורשיה. ביהמ"ש הורה לא לקיים אותה כי לא הוכח מי נכח בעריכתה

עו"ד זיוה עירוןפורסם: 16.12.17 , 08:10

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה הכריע לאחרונה בסכסוך בין בני משפחה של מושבניקית שהלכה לעולמה ב-2001 והותירה אחריה צוואה בעייתית: השופטת הילה גורביץ-שינפלד קבעה שהצוואה לא תקוים משום שאין הוכחות לכך שנחתמה בפני עדים ומאחר שהיא סותרת מינוי של "בן ממשיך" למשק.

ב-2005 הגיש הגרוש של נכדת המנוחה בקשה לקיום צוואה שבמסגרתה הסבתא ציוותה לו ולאשתו לשעבר זכויות באחד מבתיה, ואת יתר נכסיה ציוותה לאחד מבניה. אך גרושתו ויתר ילדיה של המנוחה התנגדו לקיום הצוואה, וההליך הועבר מרשם הירושות לבית המשפט למשפחה. המתנגדים – שהפכו לנתבעים בהליך – טענו בין היתר שהצוואה נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת של אחיהם, שניהל את כל ענייניה "הכספיים, הרוחניים והנפשיים" של הסבתא.

תביעה

ריב אחים: הצוואה נפסלה כי האם לקתה באלצהיימר

עו"ד יוסי ברקוביץ'

בת 88 ואם לשישה הותירה צוואה שבה זכה אחד מהם לרוב הרכוש שלה. אולם בדיונים בבית המשפט התברר שהיא כלל לא הייתה כשירה לחתום עליה

ריב אחים: הצוואה נפסלה כי האם לקתה באלצהיימר

אלא שהפעלת המבחנים לבחינת הטענה – מבחן התלות והסיוע, מבחן התלות העצמאות, נסיבות עריכת הצוואה והקשר של המנוחה עם אחרים – הובילו את השופטת הילה גורביץ-שינפלד למסקנה שלא הוכח שהיא חתמה על הצוואה מחמת איום, אונס או השפעה בלתי הוגנת.

היא הסבירה שלא כל השפעה מביאה לביטול צוואה, אלא רק כזו שיש בה מרכיב של אי הגינות, עד כדי ניצול חולשתו של המצווה – מה שלא היה במקרה זה.

אלא שבהמשך דחתה השופטת גורביץ-שינפלד את הבקשה לצו קיום הצוואה, משום שלא השתכנעה שהיא נערכה בפני שני עדים – כפי שמחייב חוק הירושה. היא הסתמכה בין השאר על כך שאחד העדים שנרשמו בצוואה סיפר בפניה שכלל לא פגש את המנוחה.

אף שמדובר בגיסו של אחד הנתבעים שמבקש לפסול את הצוואה, עדות זו הייתה אמינה עליה ו"טרפה את הקלפים", כלשונה. השופטת ציינה שהגרוש של הנכדה לא ביקש להביא עדויות שיסתרו אותה וגם לא עמד על זימון העד הנוסף לצוואה.

חלקו האחרון של פסק הדין, שנדון ביוזמת בית המשפט, הוקדש למצב המשפטי של זכויות בני רשות במושבים – לנוכח העובדה שאחד הנתבעים היה רשום כ"בן ממשיך" בנחלה של המנוחה. השופטת הסבירה שזכויות של בן ממשיך לא נכללות בעיזבון ולא ניתנות להורשה אלא אם חוזה המשבצת מול היישוב ומנהל מקרקעי ישראל התיר זאת.

במקרה זה הצדדים לא צירפו את חוזה המשבצת, אך מעיון במסמכי "בן ממשיך" שצורפו, השופטת הסיקה שמדובר בהסכם שלא מתיר העברת זכויות בהורשה. בהתאם, ומשנקבע בן ממשיך, השופטת הסבירה שהוראה זו גוברת על הוראות הצוואה. התוצאה הייתה שבכל מקרה לא ניתן לאכוף את הוראות הצוואה הרלוונטיות, למרות דחיית טענות הנתבעים בדבר השפעה בלתי הוגנת.

בסיכומו של דבר הבקשה לקיום הצוואה נדחתה, אך לא מנימוקי ההתנגדות של הנתבעים. למרות התוצאה, השופטת חייבה דווקא את אותם לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 8,000 שקל, משום שחלק מטענותיהם היו "טענות סרק".