אחדות עם מי?

מפלגת העבודה היא הגדולה במפלגות הכנסת, גם אחרי הנדידה של האחים דוד ומקסים לוי. אלא שלמרות גודלה היא קטנה: 24 חברי כנסת. מול מפלגה זו, שחלק מחבריה יוצאת נפשם לחבור לממשלת ליכוד לאומי, עומד כל מחנה הימין, כולל הפונדמנטליזם הלאומני-דתי של המפד"ל ואנשי רחבעם זאבי, בני אילון ואביגדור ליברמן.

לצדם מתייצבים 22 חברי הכנסת של ש"ס ויהדות התורה, להם חייב אריאל שרון את בחירתו. וכמובן אסור לשכוח את נתן שרנסקי ומפלגתו, שאף לה חייב שרון, ואשר התייחסותה לדמוקרטיה, לריבונות ממלכתית המחייבת דאגה לכלל האוכלוסייה, לכל אדם, איש ואשה, זקן וטף, ללא אפליה מטעמי מוצא, גזע, דת ומין, היא בדיוק כמו התייחסותם של אגודת ישראל, ש"ס והמתנחלים חמדני השטחים.

מכל ההרכב הזה לא שמענו דאגה למלחמה באבטלה, בעוני, בבערות. לא שמענו התייחסות לעובדים זרים, לסחר בנשים, לחינוך ורווחה, מעבר לצרכים הסקטוריאליים שלהם. ודאי שלא הושמעה מלה בנוגע לערבים הישראלים אזרחי המדינה. בתוך ההרכב הזה הליכוד הוא מיעוט, וגם מתוך המיעוט הזה מבין רק חלק את משמעותה של חברה דמוקרטית ואת אחריות המדינה הריבונית לכלל תושביה ואזרחיה.

לנוכח הרכב זה, בראשות אריאל שרון, מה לאנשי מפלגת העבודה ולממשלת אחדות? דמוקרטיה צריכה כנסת פעילה וערה, דמוקרטיה צריכה אופוזיציה בעלת השקפת עולם ודרך ברורה, אתה היא רוצה להוביל ולהשפיע. דמוקרטיה צריכה כנסת שבה ייבלמו סחיטות כספים לסקטורים אגוצנטריים וחקיקת חוקים מטורפים שבאו לקלס חברי כנסת לא חשובים ולפגוע באינטרס האמיתי של כלל הציבור.

לאופוזיציה פעילה יש תפקיד נכבד. יפשילו-נא חברי הכנסת של העבודה שרוולים ויצאו למאבק על שינוי חוקי הבחירות, על ביטול החוק המסוכן של רובי ריבלין ("חוק דרעי"), ויעמדו על המשמר מפני ממשלה ימנית שיש בה חומדי שטחים, טרנספריסטים ומטיפים ל"מחיקת ישובים". שלא תעיז הממשלה הזאת לבצע פעולות שיהפכו אותנו למצורעים בעמים.

יישבו-נא באופוזיציה ויצעקו נגד ענישה קולקטיבית, נגד הרעבה וסגירת מים, נגד העקירות הברוטליות של מטעי פרי. שיפגינו ברחובות, שלא יתנו מנוח. כניסה לממשלה היא שיתוק, מתן לגיטימציה לכל דבר ועניין שחברה נאורה והגיונית מתנערת ממנו. היא השגת משרות והרדמה כללית.

ז'בוטינסקי, האב הרוחני של הליכוד, לימד אותם לשיר ששקט הוא רפש. זה לא תמיד נכון. אך הצטרפות העבודה לממשלת ליכוד עשויה לשמש ראיה לדבריו. מוטב שיתעוררו ויעוררו את הציבור הרחב לתקווה של מחר טוב יותר, נכון יותר, דמוקרטי יותר.

והיה אם שרון יפתיע ויעשה שלום, יתמכו בו מהאופוזיציה בדיוק כפי שתמכו במנחם בגין ובשלום עם מצרים, כאשר הליכוד ברובו בגד במנהיג הדגול, מנחם בגין ז"ל, הנדיר ההוא, והצביע נגד או נמנע.