ניצחון פירוס של חברות התקליטים

תאגידי המוזיקה טועים כאשר הם מבקשים לחסום את המוזיקה המקוונת באמצעות כלים טכנולוגיים. הם טועים בריבוע אם הם חושבים שיצליחו לחסום את תוכנות שיתוף הקבצים באמצעים משפטיים. הדרך היחידה בה הם עשויים להביס את נאפסטר, היא לשחק במגרש שלה: אספקת שירות איכותי יותר עבור מחיר סביר.

מאז הסכם ברטלסמן-נאפסטר, בנובמבר 2000, מנסה נאפסטר לשדל את שאר חברות התקליטים להצטרף אך אלה מקשות את עורפן. ארבע החברות המוזיקה הגדולות, וורנר, EMI, סוני ויוניברסל ישלמו את שכר הלימוד שלהן במטבעות של זמן וכסף (BMG, חטיבת המוזיקה של תאגיד ברטלסמן, כבר משתף פעולה עם נאפסטר).

הילארי רוזן, מנהלת איגוד תעשיית התקליטים האמריקאית (RIAA) סבורה, שפסיקת בית המשפט לערעורים נגד נאפסטר היא "ניצחון גדול". שמחת המנצחים הזו מבטאת קוצר רואי. נאפסטר אולי נוצחה, אך ניסיון התאגידים לכפות את המודלים העסקיים המיושנים על קהל הגולשים רק מאיץ את תהליך הנאפסטריזציה.

התאגידים טועים, המשקיעים לא מבינים

המניות של חברות המוזיקה ה"חוקיות", ריל נטוורקס, ליקוויד אודיו, MP3.com, Launch ו-EMusic.com עלו בתגובה לפסיקה. אנלסיטים סבורים שחברות אלו צפויות להרוויח מהפגר של נאפסטר ומשיתוף פעולה של חברות התקליטים, אך המשקיעים, כמו התאגידים, עדיין רחוקים מלהבין את קהילת הגולשים.

משאת הלב של התאגידים היא שעשרות מיליוני חובבי מוזיקה ישלימו עם כך שנאפסטר נגזלה מאתם, יגלשו בהמוניהם לאתרי המוזיקה ה"חוקיים" וישובו לפקוד את חנויות המוזיקה. אין טעות גדולה מזו. אתרים אלו אינם מתחרים בנאפסטר ובשלב זה אינם מהווים תחליף לנאפסטר.

נאפסטר הפכה לאייקון תרבותי והעלתה למרכז הדיון את נושא זכויות היוצרים באינטרנט. בזכותה החלו רבים להבין שהאינטרנט יביא לשינוי מושג זכויות היוצרים, למגינת לבם של בעלי הזכויות, קרי התאגידים שנהנו מעיקר הרווחים על פי המודלים העסקיים המסורתיים.

שורשי המהפכה

השקת ICQ ב-1996 סימנה ראשיתה של מהפכה. לראשונה תיקשרו משתמשים ביתיים אלו עם אלו באופן ישיר. בבסיס המהפכה ניצב מושג חמקמק, P2P (ר"ת של peer to peer), מודל תקשורת בו לכל צד בתקשורת יכולות טכנולוגיות שוות.

החדשנות של תוכנות ה-P2P טמונה בתרומתן לשינוי מעמד המחשב האישי במאזן התקשורת באינטרנט. עד כה, המחשב האישי שימש כלקוח (client) בלבד, מחשב טיפש שמתחבר לרשת באמצעות כתובת IP דינמית, מסייר בה, ומתנתק מבלי להותיר את רישומו. המחשב האישי הוא כלי רב עוצמה, אך עם ההתחברות לאינטרנט נוצלו מעט מאוד ממשאבי המיחשוב שלו.

במסגרת מודל השרת-לקוח עוצמת המשתמשים נופלת בהכרח מזו של מנהלי האתרים. משתמשי המחשב האישי התקבלו ברשת כאורחים. בעלי הבית, הקבועים, היו אתרי האינטרנט.

אך תוכנות ה-P2P וחיבורי האינטרנט המהיר משנים במהירות את דפוסי הגלישה באינטרנט. הכוח הלא מנוצל הטמון בידי הגולשים הוא היום המסה השחורה והלא ידועה שעשויה לשנות את כללי המשחק ברשת.

תוכנות P2P מתייחסות לגולשים בעלי חיבור קבוע כמחוברים קבועים (וכך הופכות אותם מאורחים לתושבי קבע), ומספקות למשתמש הקצה אוטונומיה מלאה בשימושו בתוכנה (ובכך הופכות את המשתמש לבעל הבית). החיבור בין האפשרות לקשר אנושי מיידי לבין שירות מועיל וידידותי הופך את תוכנות ה-P2P לבלתי מנוצחות, טכנולוגית ומשפטית.

150 מיליון משתמשי P2P

כוחן של תוכנות P2P הוא בניצול המרבי של משאבים בצד המשתמש לצורך שיתוף קבצים, תכנים, מוזיקה, סרטים, פורנו, משחקים ועוד. למעשה, תוכנות P2P שונות אלה מאלה בטכנולוגיה ושירותים. לא כולן ישרדו אך ההנחה כי ייעלמו היא מופרכת.

92,064,203 משתמשי תוכנת ICQ נרשמו עד היום. לנאפסטר יותר מ-50 מיליון משתמשים רשומים. אם מוסיפים לכך את תוכנות המסרים המידיים כמו Aimster, אודיגו, המסנג'ר של AOL ומיקרוסופט, תוכנות שיתוף כמו Gnutella, BearShare, Groove, AudioGnome ואחרות, הרי שהורדו יותר מ-200 מיליון עותקים. גם אם מניחים שחלק ממשתמשי התוכנות הללו הם משתמשים כפולים, שהורידו את התוכנה גם בבית וגם בעבודה, הרי שעל פי תחשיב מינימלי מדובר ב-150 מיליון תחנות שידור.

לעומת זאת, במסגרת מודל התקשורת המסורתית ברשת, מערכת ה-DNS, נרשמו עד כה 30 מיליון שמות דומיינים, נכון לתחילת שנת 2001. אם נניח שכל גוף שרשם שם דומיין מפעיל באמצעותו בממוצע כחמש כתובות אינטרנט, הנתון המתקבל הוא 150 מיליון אתרי אינטרנט.

המשתמשים ישלטו, לא האתרים

כלומר, לאחר חמש שנות פעילות בלבד, תחום ה-P2P ברשת משתווה בגודלו למערכת ה-DNS (מערכת אתרי האינטרנט) ונתוני קצב הגידול שלו גדול יותר. למעשה, אין תחום באינטרנט שיכול להוכיח נתוני צמיחה דומים.

"יותר ממחצית גולשי האינטרנט ברחבי העולם ישתמשו בשתי תוכנות P2P על בסיס קבוע עד שנת 2002", קובע מכון גרטנר במחקר שפורסם בדצמבר 2000. על פי נתוני המחקר, התעלמות מרצון הגולשים תהיה פטאלית מבחינה מסחרית וטכנולוגית.

הגולשים מורידים תוכנות P2P בטירוף לא בגלל המהפכניות שבהן או הפרת זכויות היוצרים בהן: הסיבה העיקרית היא שהן מספקות שירות טוב לגולשים, מתחשבות בצורכיהם ומספקות להם אוטונומיה אמיתית ללכת בדרך הקצרה ביותר למקום שהם באמת רוצים להיות בו.

תמונת מצב עדכנית

אבסורדי ככל שזה נשמע, רשת נאפסטר תמשיך להתקיים גם אם תיסגר נאפסטר. במקביל לרשת נאפסטר המופעלת על ידי חברת נאפסטר, פועלות רשתות נאפסטר פתוחות כמו OpenNap או MyNapster, התואמות לרשת המקורית ומפותחות על ידי מפתחים עצמאיים. תוכנות כמו AudioGnome ,NAPIGATOR או MyNapster מציעות גישה לרשתות אלה. למעשה, יותר שרתים עצמאיים תומכים כיום בנאפסטר מאשר שרתים רשמיים של חברת נאפסטר.

נאפסטר היא נושאת הדגל, אך המהפכה תוכל להמשיך גם בלעדיה. אין מניעה לכך שהגולשים הזועמים יכתירו אחת מעשרות תוכנות ה-P2P ברשת כיורשת לנאפסטר. ייתכן שהם יעדיפו את Bearshare הידידותית, Groove המתקדמת או AudioGnome הפופולרית. בסוף השבוע, כאשר גולשים חרדים הורידו כמיטב יכולתם מנאפסטר, התחברו לחלק מתוכנות אלו יותר מ-10,000 משתמשים בו זמנית.