שתף קטע נבחר

בנט והליברלים: ישראל מחבקת יהודים במותם

היהודים הקונסרבטיבים והרפורמים יכירו תודה לשר התפוצות על שעמד לצדם בשעה קשה זו, אך לא יסתפקו בכך. הם מצפים למצוא אותו לצדם גם בדרישה מממשלת ישראל לשנות את יחסה כלפי קהילותיהם ורבניהם. אם כל יהודי הוא יהודי במותו, כך הוא גם צריך להיות בחייו

 

 

הטבח במתפללי בית הכנסת הקונסרבטיבי "עץ חיים" בפיטסבורג הכה גלים בעולם היהודי כולו – ביהדות צפון-אמריקה, בחברה הישראלית ובקהילות היהודיות ביתר מדינות העולם. אפשר בהחלט להסתייג מכך שבכלי תקשורת חרדיים נמנעו מלהשתמש בביטוי "בית כנסת" בתיאורי האירוע הקשה, אך האמת היא שהזעזוע הורגש בקרב כלל המגזרים בחברה הישראלית.

 

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

 

המספר הגבוה של הקורבנות, המראה הנורא של היכל התפילה הספוג בדם ודברי השטנה האנטישמיים שפרסם הרוצח, איחדו את השורות והולידו גל של סולידריות יהודית משני עברי האוקיינוס. ישראל הרשמית מיהרה להגיב – וטוב שכך. יש שהגיבו בציניות על ההודעה המיידית של שר התפוצות, נפתלי בנט, כי יטוס לפיטסבורג לעמוד לצדה של הקהילה – אולם קל לתאר את הביקורת שהיה סופג אם היה נמנע מכך. התייצבותו המהירה הייתה צעד מתבקש ונכון.

 

קראו עוד בערוץ היהדות :

 

יחד עם זאת, תחושת הסולידריות הזו מחייבת את הישראלים לנסות ולהזדהות עם כאבם של היהודים האמריקנים מבעד לעיניהם, ולא רק מתוך פרספקטיבה ישראלית. הציבור הישראלי ובמיוחד מנהיגיו צריכים לקחת בחשבון שני עניינים: הראשון, קשור במתרחש בארצות הברית בשנתיים האחרונות; השני, במתרחש בישראל.

 

אפקט טראמפ וישראל

בעבור הרוב המכריע של היהודים האמריקנים יש לאירוע המחריד היבט יהודי מובהק. מתקפת הירי היא תזכורת מהדהדת ומכאיבה לאנטישמיות שעדיין מפעפעת בשוליה של החברה האמריקנית. רצח 11 המתפללים הוא האירוע האנטישמי החמור ביותר שאירע בארצות הברית מזה דורות, ואולי מיום היווסדה של המדינה שהעניקה ליהודים "תור זהב" מודרני.

 

מניחים פרחים מחוץ לבית הכנסת עץ החיים בפיטסבורג פנסילבניה (צילום: AFP)
מניחים פרחים מחוץ לבית הכנסת עץ החיים בפיטסבורג פנסילבניה(צילום: AFP)

 

גם אם החזרה לשגרת החיים תהיה מהירה, כפי שקורה אף אצלנו אחרי אירועי טרור, אותותיו של הפיגוע יהדהדו עוד זמן רב בקהילה היהודית. אולם חשוב להפנים שהאירוע הקשה נושא עמו גם היבט אמריקני כללי. רוב יהודי ארה"ב יתקשו לנתק את התקפת הדמים מהמתרחש בחברה האמריקנית בשנים האחרונות, וספק גדול אם ירצו לעשות זאת מלכתחילה.

 

בעבורם, האירוע הוא רגע שפל נוראי בתהליך הידרדרות מסוכן, שהואץ בשנתיים האחרונות מאז בחירתו של הנשיא טראמפ. תמיכתו המובהקת של הנשיא בישראל לא נעלמת מעיניהם, וכך גם העובדה שבתו התגיירה ושהוא סב לנכדים יהודים. באותה הנשימה, הם אינם מוכנים להתעלם מתרומתו להידרדרות השיח הפוליטי והציבורי בחברה האמריקנית, מתמיכתו הברורה (לרבות מיד לאחר היוודע דבר הרצח) באי הגבלת כלי נשק, ומהרוח הגבית שהעניקה בחירתו לגורמים לאומניים וקיצוניים.

 

העובדה שהרוצח כתב דברי תועבה לא רק נגד היהודים, אלא גם נגד הערכים הליברליים שרוב ברור מיהודי ארה"ב אוחזים בהם, חייבת לעמוד לנגד עיניהם של מי שמבקשים לגלות תמיכה ולהציע סולידריות. נבחרי הציבור הישראלים המבקשים להתייצב לצד הקהילה היהודית הכואבת, אינם יכולים לעשות זאת באופן הגון וכן אם הם לא מוכנים להישיר מבט לקשר בין העלייה בגילויי האנטישמיות, לבין הידרדרות השיח הפוליטי בארה"ב והריקוד המסוכן של הנשיא טראמפ עם חוגי הימין הלאומני.

 

שעתם הקשה

אותה הדרישה להוגנות ולכנות נוגעת גם לעמדה ארוכת השנים של מדינת ישראל כלפי הזהות הדתית הליברלית של מרבית יהודי ארה"ב. האירוע הנורא בבית הכנסת הקונסרבטיבי לא צריך להוביל באופן ישיר לשינוי עמדות גורף בנוגע ליחסי הדת והמדינה בישראל. גם פיגועים קשים המתחוללים בארץ, לא מביאים את הציבור הישראלי לשנות את דעותיו מן הקצה אל הקצה. עם זאת, הוא חייב להוביל לפחות לחשיבה מחודשת אצל חלק גדול ממקבלי ההחלטות.

 

מי שמבקש להביע סולידריות עם מתפללי הקהילה הקונסרבטיבית בפיטסבורג ועם יהדות ארה"ב כולה, חייב לשאול את עצמו איך הסולידריות הזו באה לידי ביטוי גם כשמתיהם לא מוטלים לפניהם ולפנינו. האמירה "כל ישראל ערבים זה בזה", שנשמעה מפיות כל הדוברים הישראלים ביממה האחרונה, תיבחן לא רק בימים הקרובים, אלא גם בעוד חודש ובעוד שנה.

 

מי שמדבר על סולידריות ואחוות אחים ברגעי צרה ומשבר, חייב להבין שדבריו עומדים לפירעון גם כאשר מסתיימות ההלוויות וכתמי הדם מנוקים מרצפת בית הכנסת. היהודים הקונסרבטיבים והרפורמים בפיטסבורג, בניו-יורק, בדאלאס, בסנט-לואיס ובכל רחבי צפון-אמריקה, יכירו תודה לשר התפוצות בנט על כך שבא ועמד לצדם בשעה הקשה הזו, אך הם לא מוכנים להסתפק בכך. הם מצפים למצוא אותו לצדם גם כאשר הם דורשים מממשלת ישראל לשנות את יחסה כלפי קהילותיהם ורבניהם וכלפי הקהילות הקונסרבטיביות והרפורמיות בישראל. אם כל יהודי הוא יהודי במותו, כך הוא גם צריך להיות בחייו.

 

יריותיו של הרוצח נשמעו בהיכל התפילה של קהילת "עץ חיים" בשעה שבמקום נערך טקס ברית מילה. המסורת היהודית שילבה בטקס את מילותיו של הנביא יחזקאל: "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ: בְּדָמַיִךְ חֲיִי; וָאֹמַר לָךְ: בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (יחזקאל ט"ז, ו'), וגם את הברכה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' כּוֹרֵת הַבְּרִית".

 

אירוע הדמים הנורא כרת פרק נוסף בברית האחים בין כל יהודי העולם, ובין מדינת ישראל ליהדות התפוצות. האתגר הגדול המונח לפתח כולנו, במיוחד כאן בישראל, הוא לדאוג שברית זו לא תהיה רק ברית דמים, אלא גם ברית חיים. שר התפוצות יאמר ללא ספק את כל המילים הנכונות בביקור התנחומים בפיטסבורג. השאלה החשובה היא, האם גם יעשה את המעשים הנכונים בשובו לארץ.

 

  • הכותב הוא מנכ"ל התנועה ליהדות מתקדמת בישראל (הרפורמים)

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ירון ברנר
גלעד קריב
צילום: ירון ברנר
מומלצים