באחד הערבים בשנת 2000 נערך כנס של מפקדי החטיבות בלבנון, בראשות הרמטכ"ל דאז, שאול מופז. צה"ל עדיין בוסס אז בביצה הלבנונית, מצב הרוח היה ירוד, והעייפות הייתה נסוכה על פני כולם. הקצינים שנדחסו לאולם הקטן ישבו טרוטי עיניים ועסקו בהפקת לקחים מאירועים מבצעיים. הם ניסו להדוף את העייפות באמצעות כוסות של קפה שחור. בעיקר דיברו שם תתי־אלופים ואלופים. לאחר שהכנס הסתיים ניגש אביב כוכבי, אז אלוף־משנה צעיר, מפקד החטיבה המזרחית בלבנון, לאלוף גיורא איילנד, מי שהיה אז ראש אגף המבצעים, וביקש דקה מזמנו.
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
"אביב ניגש אליי ואמר לי: 'אני רוצה לדבר איתך בארבע עיניים'. הלכנו הצידה, ומצאנו פינה שקטה", שיחזר השבוע אלוף (מיל') גיורא איילנד. "ואז הוא אמר לי: 'אתם מפחידים אותי'. שאלתי אותו, 'מי זה אתם?' הוא אמר לי: 'אתם, אלופי המטה הכללי. הרמטכ"ל. כולכם מדברים אותו הדבר. יש לכם אותן דעות, אותם נימוקים. אתם אפילו משתמשים באותם הדימויים. החשיבה הקבוצתית שעולה מהדברים שלכם מפחידה אותי'".
"אני חושב", מוסיף איילנד, "שזו נקודה שלא כל אלוף־משנה צעיר מסוגל היה גם להבחין בה וגם להרגיש נוח להגיד אותה. זה ייאמר לזכותו של אביב".
בזכותו של כוכבי מדברים גם הרמטכ"ל המכהן גדי איזנקוט והרמטכ"ל שקדם לו, בני גנץ.
איזנקוט אמר לנו השבוע בהתבטאות נדירה: "אביב משלב עוצמות ויכולות של מנהיגות ופיקוד, תוך הבנת האתגרים לעומק. כמפקד, הוא עמד באתגרים ובמצבים מורכבים והיה יכול להם. הוא קצין בעל יכולת תכנון, מחדש ומאתגר. אדם ישר ומקצועי השואף למצוינות. אנו מכירים שנים רבות מהשטח ומהעשייה המבצעית, ובשנתיים האחרונות מקומה 14 שבה עבדנו במשותף. אצל אביב, מדובר בהרבה יותר מ'כרטיס עבודה' מלא ומרשים, העובר כמפקד בכיר בכל הזירות שבהן פועל צה"ל. יכולת המנהיגות שלו, הראייה ארוכת הטווח ולצידן האנושיות והרֵעוּת הן אלו שבאמת הופכות אותו למתאים ובשל לתפקיד הרמטכ"ל".
בני גנץ, הרמטכ"ל לשעבר, מספר שהוא מכיר את כוכבי כבר 30 שנה: "בכל אחד מתפקידי הפיקוד שעשה מאז שהיה סגן ועד אלוף — מדובר באדם מצטיין בכל פרמטר שאפשר לחשוב עליו, גם ברמה המקצועית וגם ברמה האנושית וגם ברבדים השונים של התפקידים. זה לא השתנה לאורך כל הדרך. הוא מאוד יסודי, מאוד רותם, יש לו רמת מנהיגות מאוד גבוהה. הוא מאוד מקצועי, אנושי לכל אחד, יודע לעמוד על שלו, ומצד שני יודע לפעול בתוך מערכת. זה איזון שאני חושב שקצת חששו ממנו".
למה חששו?
"כי אביב הוא בחור שיודע לראות תמונה רחבה ולעשות שינויים שנדרשים במערכות דינמיות. המציאות שבתוכה אנחנו נמצאים היא כזאת שמחייבת רפורמות קבועות. כל אחד מאיתנו שעשה את התפקיד בתקופתו, אני בתקופתי, גדי בתקופתו וגם לפניי כמובן, בכל נקודת זמן אתה צריך לעבוד עם רגל אחת על המוכנות והכוננות ולהיות מוכן למלחמה כאן ועכשיו, וברגל השנייה לעצב את העתיד של הצבא בכל מיני רפורמות שאתה עושה. והכישרון הזה של להיות מפקד כאן ועכשיו, ורפורמטור במקומות שנדרשים, זה משהו חיוני ביכולת העבודה של הרמטכ"ל. ואני מאמין שלאביב יש את היכולת הזאת".
זוכר אירוע ספציפי משירותכם המשותף?
"אני זוכר בלבנון, כשאני הייתי מפקד יק"ל והוא היה מפקד החטיבה המזרחית, איך הוא הצליח לעבוד עם אנשי צד"ל, שהיו לא קיימים עוד מעט, ובכל זאת להוציא פעילות מבצעית טובה. בתור ראש אמ"ן, המהפכות הפנימיות שאמ"ן עשה כדי להתאים את עצמו לזירה משתנה הן דרמטיות. הוא היה ראש אמ"ן מעולה. יש עשרות מבצעים מיוחדים שאני לא יכול לדבר איתך עליהם, שבוצעו תחת אחריותו ודרשו החלטות אמיצות. אני מאוד רגוע כשהוא הרמטכ"ל".
עבר מסלול מלא
אלוף אביב כוכבי (54), שיהיה הרמטכ"ל ה־22 של צה"ל, עבר את כל המסלול המכשיר קצין לעמוד בראש הצבא: הוא היה לוחם בצנחנים, מפקד פלוגה, מפקד גדוד, מפקד חטיבה, מפקד אוגדה, ראש אמ"ן, אלוף פיקוד וסגן רמטכ"ל. שר הביטחון אביגדור ליברמן, שעשה עבודה יסודית לקראת בחירת הרמטכ"ל, התייעץ עם שרי ביטחון לשעבר ועם אחרים, בחן את היתרונות והחסרונות של המועמדים והגדיר חמישה קריטריונים לבחירה: עליו להיות המצביא הטוב ביותר בעת מלחמה; רפורמטור המוביל תמורות והתייעלות; אומר אמת נכוחה לדרג המדיני; מקבל ביקורת ולא עוסק ביחסי ציבור; ומי שהמערכת הצבאית תקבל אותו באופן טבעי וללא זעזועים.
הדרך למינויו של כוכבי לא הייתה חלקה. ביום שישי שעבר, בשעות הצהריים, הודיע ליברמן על ההחלטה למנות את כוכבי לרמטכ"ל הבא של צה"ל. ההודעה התפרסמה כשראש הממשלה נתניהו היה עדיין בעומאן, ונראה היה שליברמן החליט להעמיד אותו בפני עובדה מוגמרת.
חלפו חמש שעות עד שנתניהו, ששב מביקורו בעומאן, הביע את תמיכתו במינוי. מבחינה מסוימת, אמר לנו השבוע גורם ביטחוני בכיר ביותר, ההודעה של ליברמן סינדלה את נתניהו. בסביבת ראש הממשלה בירכו באיחור על הבחירה בכוכבי והוסיפו שאלוף אייל זמיר ימונה לסגן רמטכ"ל. בסביבת ליברמן מיהרו להגיב ומסרו שהבחירה בכוכבי היא טבעית ומתבקשת, וסגן הרמטכ"ל הבא ייבחר בהתייעצות בין ליברמן לכוכבי.
השעות האלה לא היו נוחות לכוכבי. חברו מימי הטירונות משה (צ'יקו) אורטל, סיפר לנו השבוע: "דיברתי איתו אחרי שההודעה של ליברמן התפרסמה. אלה היו כמה שעות מטלטלות עבורו. הוא היה מוטרד, אבל מאופק. בערב, כשיצאה ההודעה של נתניהו התומך במינוי, הוא כבר נשמע הרבה יותר בטוח".
אלוף במטכ"ל שמכיר היטב את כוכבי, אמר לנו השבוע כי נסיבות מינויו לא ישפיעו בשום צורה על היחסים העתידיים של כוכבי עם נתניהו וליברמן: "אני לא מודאג. כוכבי יידע להתנהל מול הדרג הפוליטי. יש לו ניסיון. כראש אמ"ן הוא פגש את ראש הממשלה לפחות אחת לשבוע. הוא לא הגיע לעניין הזה בתול. הוא מכיר את המערכת הפוליטית היטב, והוא אדם שאומר את הדברים 'בול בפוני', כפי שנהג כשהיה ראש אמ"ן. הוא יגיד לדרג המדיני את הדברים בצורה מדויקת, בדיוק כמו שעושה הרמטכ"ל הנוכחי".
דובר צה"ל לשעבר, תת־אלוף (מיל') אבי בניהו, שהיה חבר בפורום מטכ"ל יחד עם כוכבי, מסכים עם הקביעה הזאת: "כראש אמ"ן כוכבי רכש ניסיון רב בדיאלוג עם הדרג המדיני. אם ראש אמ"ן מרים את עיניו למעלה, הוא רואה את מפקדו הרמטכ"ל. אבל אם הרמטכ"ל נושא את עיניו, הוא רואה מעליו רק פוליטיקאים. זה לא פשוט. מעבר לאתגרים הצבאיים החשובים, הוא צריך שתהיה לו היכולת לנהל דיאלוג עם ממשלה ועם כנסת מתלהמות בדרך כלל, שעושות שימוש ברמטכ"ל ומדליפות את דבריו לצורכיהן הפוליטיים. הוא יצטרך לנשוך את השפתיים, לחרוק שיניים, ולעבוד בתוך המציאות הזאת. אבל כוכבי יעמוד בזה. הוא מצד אחד פילוסוף ודעתן, שלא מהסס לומר את דעתו. מצד שני, יש לו יכולת של לוחם ומפקד קרבי מוכשר. התמהיל הזה של שני הדברים האלה מביא אותו להיות מה שהוא. הוא יאמר בחדרי חדרים את דעתו לראש הממשלה ולשר הביטחון ולחברי הקבינט ללא כחל וסרק. אבל מחוץ לחדר הוא ישמור על ממלכתיות ועל מקצועיות".
למרות העובדה שכוכבי לא הצהיר מעולם על תפיסתו הפוליטית, מקורביו אומרים שהראייה שלו היא ביטחוניסטית ופרגמטית. אלוף (מיל') ששירת לצידו אמר לנו השבוע: "אף פעם לא דיברנו פוליטיקה, אבל אביב אדם מאוד ערכי, מאוד מוסרי. הוא יודע מלחמה, אבל לא אוהב אותה".
אלוף אחר, המכהן כיום במטכ"ל, מוסיף: "כוכבי מבין, כמו כל איש צבא, שהכוח הצבאי משמעותי, אבל הוא רק כלי בארגז הכלים. הכוח הצבאי לא פותר סוגיות שהמדינאים צריכים לטפל בהן. הצבא צריך לתת למדינאים את התנאים הטובים ביותר לעיסוק המדיני ולתפיסת העולם המדינית שלהם. זו תפיסת עולמו. הוא יודע שכוח צבאי חזק נדרש למדינה חפצת חיים, אך מצד שני יש מגבלה לכוח. מהבחינה הזו הוא דומה מאוד לאיזנקוט".
אלוף (מיל') יואב (פולי) מרדכי: "אין לי ספק שכוכבי ימשיך את הקו שהוביל הרמטכ"ל גדי איזנקוט, בלי להיסחף להלכי רוח פופוליסטיים".
רבים תהו לאחר מינויו מה יהיה סדר היום שכוכבי יביא איתו לתפקיד. אלוף במטכ"ל אמר לנו השבוע ש"מוקדם מדי להגיד, אבל אני מוכן להמר שהוא יחפש יצירתיות וחדשנות וירצה לטפל בכל הנושא של צבא וחברה. כוכבי מבין מצוין שיש פה שינויים טכנולוגיים, תקשורתיים, הסברתיים ותפיסתיים שצריך להתמודד איתם, שמחייבים גם את צה"ל לעשות מהלכים".
חושב מחוץ לקופסה
לפני מינויו של כוכבי נראה היה ששני סגני הרמטכ"ל הנוכחי, האלופים כוכבי עצמו ואלוף יאיר גולן, הם המתאימים ביותר. אלא שאלוף גולן, קצין מצוין, התקפי ודעתן, כנראה הפיל את עצמו בהתבטאות אחת בטקס יום השואה לפני יותר משנתיים, כשאמר שהוא מוצא עדות בקרבנו לתהליכים שהתרחשו בגרמניה בשנים שקדמו לשואה.
זה לא מקרי, אומרים מקורביו, שכוכבי לא נכשל בהתבטאויות קיצוניות. "הוא מאוד מדוד ושקול", אומר גורם בכיר מאוד שהיה בעבר גם מפקדו, "אם יש משהו שמאפיין אותו, זו דווקא החשיבה מחוץ לקופסה. אני עוד זוכר בתקופה שקדמה לחומת מגן, כשהרחובות בשכם דיממו, והמרחבים האורבניים הצפופים היו מסוכנים ללחימה. כוכבי, שהיה אז מפקד חטיבת הצנחנים, הוביל את החטיבה בהצלחה למבצע ההשתלטות על מחנה בלאטה בשכם. זה היה ב־2002, והוא הגה אז את הרעיון של השתלטות על מרחבים דרך פריצת קירות של בתים. במהלך המבצע החיילים נעו במחנה באמצעות פריצת קירות. מאוחר יותר, גם בחומת מגן, הוא הוביל את החטיבה באותה טכניקה ופיתח את השימוש בפטיש חמישה ק"ג ובלבני חבלה כדי לשבור קירות ולחצות בתים במחנות הפליטים, כדי למנוע ירי נגד לוחמיו. וכך, במקום לצעוד ברחובות שטופי הסכנה, הלוחמים שלו התקדמו דרך הבתים. השיטה הזו הועתקה אחר כך על ידי צבאות אחרים ואומצה גם על ידי צבא ארצות־הברית בעיראק ובאפגניסטן".
לוחמיו זוכרים עד היום איך לפני הכניסה למחנה בלאטה, אמר להם כוכבי: "אם חשבתם שהולכים בשבילים ובמדרכות אז תשכחו מזה, מעכשיו הולכים דרך קירות".
לוחם שלו באותה תקופה, גל פרל פינקל, היום מתאם תוכניות צבא ואסטרטגיה במכון למחקרי ביטחון לאומי, הגיע לחטיבה מעט אחרי הפעולה הזו בבלאטה, והוא מספר: "זה לא איזה מיתוס שמיוחס לו. הלכנו אחרי אביב באש ובמים, גם בגלל האישיות שלו. הוא ידע להצית בנו את רוח היחידה, לתת לנו את התחושה שהחטיבה נשארת טובה מהמקבילות שלה, אבל בלי להתלהם".
אבל באירועי בלאטה כוכבי ספג גם הרבה ביקורת, והיו שטענו כי הפעלת הכוח הייתה כוחנית מדי.
"מצד אחד הוא דיבר איתנו על מבחן האש כמבחן העליון שלנו כלוחמים ומפקדים, ומצד שני הדגיש את הצורך להקפיד על מוסר לחימה, נוכח העימות עם הפלסטינים שהציב אותנו בחיכוך גבוה עם האוכלוסייה".
דווקא לאור צורת הלחימה הזו, הנושא של מוסר הלחימה התחדד אצלו. כבר ב־2002 הוא חילק חוברת ללוחמים, ובה כתב: "צריך לכבד אדם... כי הוא אדם, כל עוד הוא אינו נחשד בפעילות חבלנית עוינת. הוא אדם, בן אנוש, אשר ראוי ליחס הוגן ואנושי". אחרי המבצע במחנה בלאטה, פרופסור ניב גורדון, ששירת עם כוכבי בצנחנים וישב לצידו באוניברסיטה במהלך הלימודים לתואר ראשון בפילוסופיה, כתב מכתב פומבי נוקב על התנהלותו של כוכבי כמח"ט במבצע, ושאל בכותרת גדולה: "מה קרה לאותו קצין צנחנים שקול וביקורתי?"
כוכבי החליט לענות. במכתב ארוך, גלוי ומנומק, הוא כתב: "נשלחנו מטעמה של מדינה דמוקרטית. מתוקף תפקידי הצבתי עצמי במשולש הכרעה מורכב הבנוי משלוש צלעות מנוגדות לכאורה: הצורך לבצע את המשימה, הצורך להגן על חיי חייליי והצורך שלא לפגוע בחפים מפשע. הצד האחר של המטבע לא פחות מורכב. בצד זה עליי לממש את חובתי כלפי שלושה ציוויי מוסר: חובתי המוסרית כלפי חייליי, חובתי המוסרית כבן אנוש וחובתי המוסרית כלפי אזרחי מדינת ישראל! כל עוד אני אדם ומונחות על כתפיי דרגות קצין בצה"ל, אמשיך לעמוד במרכז המשולש, לא אוותר על אף צלע, ואפעל ללא לאות לחיבור שלוש הצלעות. ובסופו של יום אני נשאר לבד, אני, חובותיי ומצפוני".
חבר ששירת עימו כתף אל כתף סיפר השבוע כי כוכבי, שלמד בין היתר פילוסופיה, אינו מפסיק עד היום, בליבו פנימה, "להתכתב" עם עצמו בסוגיות האלו. בפורום סגור סיפר כוכבי, בזמנו, על ההחלטה שלו ללכת ללמוד פילוסופיה: "לימודי הפילוסופיה מספקים תשתית וכלים לניתוח של כל מציאות, באשר היא. הם נתנו לי את הפיגומים שבעזרתם אני חושב. את הבית אנחנו צריכים לבנות. לכן גם בחרתי ללמוד את זה, לא רק מתוך סקרנות. הפיגומים עוזרים לי להגיע להכרעות מדי יום. אני נעזר בדיסציפלינה של הפילוסופיה כדי לעשות את זה יותר טוב. אנחנו עוסקים כאן ב'פילוסופיה שימושית'. אצלנו הפילוסופיה נמצאת במקום הכי מעשי שלה. הפילוסופיה של המוסר, למשל".
החלטתו של כוכבי ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים הפתיעה את חבריו. לפני זה חשב תמיד להיות ארכיטקט. הוא מצייר יפה, מנגן בפסנתר, ובשיעורי השרטוט בבית הספר אורט בקריית־ביאליק התבלט במיוחד. עד היום, לכל מקום שהוא הולך, צמודים אליו בלוק צהוב ועיפרון. הוא משרבט תוכניות, מחלק כוחות ומציב יעדים. תמיד התרחק מהתקשורת. ובשבועות האחרונים, של המרוץ לרמטכ"לות, התרחק עוד יותר.
סומן כבר בהתחלה
כוכבי נולד בקריית־ביאליק. חבר ילדות שלו סיפר לנו השבוע: "הוא גדל בבית פרטי צנוע, עם הרבה חיות בחצר. לאמא שלו הייתה חולשה לחתולים. האווירה בבית הייתה נעימה, חמה. אפשר להגיד אפילו אינטלקטואלית. הם היו צמחונים. אז השולחן תמיד היה מלא פשטידות. הצמחונות של אביב החלה בתקופת התיכון ונמשכת עד היום".
כוכבי עצמו סיפר לחבריו השבוע כי מאימו קיבל את התכונה של פרפקציוניזם. כדוגמה סיפר כי אחת התמונות שזכורות לו מהבית, היא שאביו עומד על סולם כדי לתלות תמונה, ואמו מחזיקה אותו שעות באוויר, כדי שזה ייצא בדיוק כמו שצריך. מהתמונה הזו והסולם, כוכבי סיפר שלמד את החשיבות של הירידה לפרטים, כדי שהדברים ייעשו כמו שצריך.
אחותו הצעירה של כוכבי, ד"ר טל כוכבי, היא העורכת הראשית וראש הוצאת מכון ון ליר. אחיו הבכור, ד"ר זהר כוכבי, הוא עורך בבית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה. כוכבי עצמו בעל תואר ראשון בפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית, תואר שני במנהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד בארה"ב ותואר שני נוסף ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס.
אמו, ריבה, שהייתה המורה המיתולוגית לחינוך גופני בקריית־ביאליק, הלכה לעולמה לפני כחמש שנים. אשתו, עו"ד יעל כוכבי, אותה הכיר עוד בצעירותם, מכהנת כמשנה לפרקליטת מחוז צפון. חבר ילדות שלו סיפר: "הם הכירו בתיכון והיו חברים. אחר כך הייתה תקופה שהם לא היו בקשר, ואחריה הם חידשו את הקשר והקימו משפחה".
כוכבי התגייס בשנת 82', התנדב לצנחנים ושובץ בגדוד 890, מעט לפני שצה"ל החל לשקוע בבוץ הלבנוני. "הדור של לבנון", מכונה שכבת הפיקוד שכוכבי הוא חלק ממנה. עוד כשהיה מ"פ צעיר היה מי שסימן אותו. מספר אלוף (מיל') איילנד: "ההיכרות הראשונה שלי איתו הייתה מתישהו בסוף שנות ה־80. הוא היה מ"פ בצנחנים ומונה להיות מפקד פלוגת העורב, פלוגת הנ"ט של החטיבה, ונשלח לקורס שאני ניהלתי. המח"ט שלו באותו זמן, שאול מופז, שהיה מח"ט הצנחנים, צילצל אליי ואמר לי, 'שמע, אני שולח אליך קצין צעיר וטוב, שמו אביב כוכבי. וכשמו כן הוא'".
אלוף מתן וילנאי נזכר: "הייתי ראש אכ"א וביקרתי בגדוד 890 של הצנחנים, בפלוגה שעליה פיקד סגן אביב כוכבי. ראיתי את הצורה שהחיילים שלו הסתכלו עליו כשהוא דיבר איתם ואמרתי למג"ד, תשמרו עליו. זה היה לפני יותר מ־20 שנה".
המג"ד של כוכבי ב־890 היה משה (בוגי) יעלון, והוא מספר: "כשהייתי מג"ד 890 הוא בלט מאוד כבר אז. הוא אדם לומד, חושב, אינטלקטואל. אבל גם איש ביצוע. כמג"ד הוא כבר זוהה כבולט מעל כולם. הפקודים שלו תמיד הלכו אחריו באש ובמים. כל מי ששיבץ אותו בתפקידים, רמטכ"לים ושרי ביטחון, בנה לו מסלול שיביא אותו בסוף להתמודד על הרמטכ"לות. בהתאם לזה היו המינויים שלו: ראש אמ"ן, אלוף פיקוד הצפון, סגן הרמטכ"ל. הוא הוכיח את עצמו ומאוד בלט בכל התפקידים. הוא קורץ מחומר של רמטכ"לים. הוא מגיע לתפקיד הזה בשל לחלוטין, עם כרטיס עבודה מלא".
חוויות קשות בלבנון
אבל בכרטיס העבודה של כוכבי הצטברו גם חוויות אישיות קשות; אחת מהן התרחשה כשכיהן כמפקד החטיבה המזרחית בלבנון. ב־28 בפברואר 1999 כוכבי היה אמור לצאת יחד עם מפקד יחידת הקישור ללבנון, תא"ל ארז גרשטיין, בשיירה של רכבי מרצדס מוסווים. כוכבי כבר היה בדרכו למכונית כשברגע האחרון ביקש ממנו גרשטיין שלא להצטרף, וכוכבי לא עלה לרכב. כמה שעות לאחר מכן הופעל נגד השיירה מטען חבלה גדול. תא"ל ארז גרשטיין ז"ל נהרג, יחד עם הנהג עימאד אבו־ריש ז"ל, הקשר עומר אלקבץ ז"ל וכתב קול ישראל אילן רועה ז"ל.
על מה שקרה שם סיפר אביב כוכבי בעצמו כשנפרד מחטיבת הצנחנים: "ארז ואני נשארנו שבת יחד. היינו צריכים להיכנס ללבנון בבוקר יום ראשון. אני כבר הייתי לבוש עם הווסט, בדרך לצאת עם הנשק, כשהטלפון צילצל. ארז היה על הקו. הוא אמר: 'אביב, שמע, יש התרעה באזור ריחן. החושים שלי אומרים שזה לא טוב. עזוב. אני אסע לבד'. לא נסעתי, ובאותו יום הוא נהרג. בכלל, כל תקופת השהייה בלבנון הייתה מעצבת מאוד. זאת הייתה הפעם הראשונה שבה פיקדתי באופן רציף על פני כמעט שנתיים במרחב לחימה מאוד אינטנסיבי, והתמודדתי עם כל הדילמות שיש במצבי לחימה בכלל ובלחימה בטרור וגרילה במרחבים אורבניים בפרט".
החוויה הזו חיזקה בכוכבי גם את תחושת השבירות. מבחינתו, שום דבר לא בטוח. מה שיכול היה אולי גם להכין אותו למה שקורה היום.
טלטלה נוספת עבר כוכבי כשהיה מפקד אוגדת עזה, סביב פרשת חטיפתו של גלעד שליט, ב־25 ביוני 2006, אירוע שבו נהרגו שני חיילים נוספים. החטיפה גררה ביקורת רבה על צה"ל ועל כוכבי. הטענה הייתה שהשב"כ התריע מבעוד מועד על כוונות לחטוף חייל באזור, האוגדה והחטיבה נערכו והציבו כוחות בשטח אך לא הצליחו לסכל את הפיגוע. בצל הביקורת, הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ, מינה ועדת בדיקה בראשות גיורא איילנד, אך זו לא מצאה דופי בהתנהלות כוכבי.
איילנד על פרשת החטיפה: "כשהאירוע קרה, בשבת בבוקר, אביב היה בחופש בבית, כך שלא הייתה לו שום יכולת להשפיע עליו. תיחקרתי את האירוע הזה ביסודיות. זה היה כישלון צורב, אבל המלצתי לא להסיק שום מסקנה אישית לגבי אף אחד, לרבות המג"ד, המח"ט ומפקד האוגדה. לפני האירוע הזה היו הרבה ניסיונות לפיגוע בישראל ולחטוף חיילים. כולם סוכלו בצורה מקצועית. הכישלון היה אירוע נקודתי. אין כמעט מפקד בכיר שלא היה מעורב גם בתקלות, כולל רמטכ"לים ידועי שם".
אבל לא כולם רואים כך את הדברים. גורם צבאי בכיר לשעבר מבטא דעה פחות אוהדת על האירוע: "גלעד שליט נחטף כשכוכבי היה מפקד האוגדה, והייתה התרעה של השב"כ. אם זה היה מישהו אחר, היו 'הורגים' אותו. אבל כוכבי נתפס כאדם מהסוג של בני גנץ, או של אמנון ליפקין־שחק. אלה מין נסיכים, גבוהים מכולם, האליטות. אם הוא היה גולנצ'יק, לדעתי הוא היה מסיים את תפקידו, אבל התקשורת אוהבת לאהוב אותו".
ביקורת נוקבת לא פחות שנמתחה בזמנו על כוכבי, נוגעת לכישלון של אגף המודיעין בראשותו לחזות את ההיקף ואת המשמעות של איום מנהרות חמאס בעזה, כפי שבאו לידי ביטוי במבצע "צוק איתן".
כוכבי התמנה לתפקיד ראש אמ"ן בנובמבר 2010, כארבע שנים לפני "צוק איתן". על מינויו אז לתפקיד הזה היה קונצנזוס מקיר לקיר. התקופה שלו כראש אמ"ן מתעתעת. מצד אחד הוא נחשב לראש אמ"ן דומיננטי, שהצעיד את האגף קדימה שנות דור. מנגד, באה הביקורת שעורר מבצע "צוק איתן", על חלקו של אמ"ן בכל הקשור למוכנות צה"ל להתמודדות עם לוחמת המנהרות, ועל התמשכות הלחימה.
עוד התבטאות של כוכבי שעוררה ביקורת התייחסה להערכה שהשמיע בשנת 2012 בוועדת החוץ והביטחון, ולפיה "אסד לא ישרוד את ההתקוממות בסוריה ומשטרו יתמוטט".
תא"ל (מיל') אפרים לפיד, שמילא בעבר תפקידים בכירים באגף המודיעין, אומר בעניין זה: "במודיעין יש סוד ויש תעלומה. תעלומה היא סוגיה לא עובדתית. היא לא ידועה אפילו לצד השני. אם אסד ישרוד זה לא סוד, אלא תעלומה. ומטבע הדברים היכולת לנבא דברים אינה גבוהה, גם לא אצל איש מודיעין".
למרות הביקורת הזו, תקופתו של כוכבי כראש אגף המודיעין נחשבת בעיני רבים כאחת התקופות המשמעותיות ביותר בתולדות האגף. גורם צבאי בכיר ביותר אמר לנו השבוע: "כראש אמ"ן כוכבי היה רפורמטור גדול, ועשה באמ"ן מהפכות ענק. הוא הנחיל וקידם את הנושא של 'לוחמה מוכוונת מודיעין', וההישגים המודיעיניים בתקופתו היו פנטסטיים. יש עשרות מבצעים מיוחדים שאני לא יכול לדבר עליהם, שבוצעו תחת אחריותו ודרשו החלטות אמיצות".
תא"ל (מיל') אפרים לפיד: "בסקירת תולדות אמ"ן רואים את תקופתו של כוכבי כאחת התקופות החשובות, שבה אמ"ן חיזק את הקשר שלו לצה"ל".
התקפי בצפון
תפיסת העולם הפרגמטית של כוכבי באה לידי ביטוי גם כשהתמנה בשנת 2014 לאלוף פיקוד הצפון. מספר שר הביטחון אז, משה (בוגי) יעלון: "בפיקוד הצפון הגישה שלו הייתה גישה התקפית. הוא הכין תוכנית אופרטיבית מאוד רצינית ליום פקודה. את כל השאר הוא ניהל בהתאם למדיניות שהוכיחה את עצמה – מדיניות של קווים אדומים בסוריה, שמי שעובר אותם 'חוטף את הנבוט' – בין אם זה הפרת ריבונות, או משלוחי הנשק. התפיסה שלו מאוד רציונלית ושקולה. כשצריך להפעיל כוח, הוא יודע להפעיל כוח. כשאפשר למצוא פתרונות או דרכים אחרות, אז הוא מוצא אותן".
גורם צבאי בכיר לשעבר שפעל לצידו של כוכבי באותה תקופה, מספר: "כשכוכבי הגיע לפיקוד הצפון, הוא לקח את התוכניות המבצעיות, למד אותן לעומק ואז נכנס לתהליך אסטרטגי. הוא ישב עם כל הצוות שלו ועם קצינים במטה הכללי ועם אנשי אקדמיה כדי להגיע למשהו אחר, חדש ויצירתי".
מה אמרה התפיסה האסטרטגית שלו?
"האסטרטגיה שלו היא הכרעה. להגיע הכי רחוק שאפשר, לתכנן את זה, להכין את זה ולבוא מהמקומות הכי מפתיעים. בקיצור, לעשות תוכנית באמת עמוקה מאוד. אין לי ספק שהאסטרטגיה שהוא הנהיג כאלוף פיקוד הצפון שינתה מציאות, ותהיה לה השפעה משמעותית על הגזרה הצפונית לטווח רחוק".
בפיקוד הצפון כוכבי עסק רבות גם בפיתוח המכשול בגבול לבנון וסוריה, פיתוח הצירים והאיסוף החכם. הוא שיכנע את הקבינט להשקיע תקציבים נוספים, בנה מרכז אש מלא עוצמה, דומה לזה של פיקוד הדרום, המאפשר להרחיב את תקיפת מטרות האויב, ומנגד קידם את פרויקט "שכנות טובה" בגבול הסורי.
מחובר למשפחה
בתקופת שירותו בפיקוד הצפון, כוכבי היה קרוב יותר גם לביתו ולמשפחתו המתגוררת ביישוב בגליל. חבריו מספרים כי אף ששנים ארוכות היה איש שטח, נשאר מאוד מחובר לבית. לזוג כוכבי שלוש בנות. שתי הגדולות שירתו כקצינות באמ"ן והצעירה תתגייס בקרוב.
אשתו יעל שותפה לקריירה שלו ומזדהה באופן עמוק עם התפקיד. הם מגיעים יחד לפורומים של סופי שבוע עם משפחות של מג"דים, כדי לדבר עם הנשים על השילוב הזה של חיי צבא ומשפחה.
בעיצומו של מבצע "חומת מגן", בימי הקרבות הקשים והלילות ללא שינה, הודיעו לכוכבי שבתו שולחת לו ד"ש עם שיר בגלי צה"ל. הוא נכנס לרכבו וטיפס עם צוותו על רכס גבוה מול שכם, רק כדי שיוכל לקלוט ברדיו את השיר שהקדישה לו בתו. האזין, וחזר להילחם.
יחסו למשפחה בא לידי ביטוי גם באיגרת שהפיץ בקרב אנשי הקבע, כשנכנס לתפקידו כאלוף פיקוד צפון. "השקיעו במשפחות שלכם", כתב להם. המילים הללו הן חלק מהאג'נדה של כוכבי, שהוביל עבודת מטה שמטרתה לשנות את הנורמות בכל הקשור לחיי משפחה בקרב אנשי הקבע, ולהעניק לגיטימציה לזמן המוקדש למשפחות. זה כלל שינוי של ממש בסדר היום הצבאי הנוקשה. הוחלט, למשל, שהדיונים של ימי ראשון ייקבעו בשעה שתאפשר להוציא את הילדים לבתי הספר וגני הילדים.
אנחנו שלחנו אותם
שלא כאנשי צבא בכירים אחרים, כוכבי לא מצא עצמו מתמודד בעימות, כזה או אחר, עם המתנחלים, ולא קומם על עצמו חלקים מן הציבור הזה, כפי שקרה לכמה מעמיתיו.
החוקר גל פרל פינקל מספר כי גם כשהיה מפקד אוגדת עזה, בתקופת ההתנתקות, האוגדה שלו הייתה אחראית על האבטחה ההיקפית, והוא לא עסק פיזית בפינוי התושבים. כוכבי אמר אז לחייליו: "אנחנו, במבט הכללי על אירוע ההתנתקות, שוכחים שהוא מורכב ממאות אירועים אנושיים. אלה סיפורים קורעי לב. זה קשר אישי של האנשים האלה לבתים שלהם, לחממות, לפני האידיאולוגיה, לפני הקשר הלאומי. פשוט קשר אישי. וזה לא קל. רק השבוע דיברנו באחת הפלוגות ואחד החיילים שאל אותי משהו בהקשר של ההתנתקות. אמרתי לו: 'תשמע, הייתי סטודנט בירושלים שלוש שנים. כשהייתי צריך לעזוב את הדירה השכורה שלי היה לי קשה. אם ככה, מה תאמר על מישהו שלא שלוש שנים אלא שלושה דורות חי פה, ובאמת הקים כאן בית ומשק לתפארת ונקשר למקום? והוא נשלח לפה מטעם מדינת ישראל. אנחנו שלחנו אותם לגור כאן. אלה לא אנשים שעשו דין לעצמם, הם תקעו כאן דגל'".
במאי 2017 כוכבי התמנה לתפקיד סגן הרמטכ"ל, שהכין אותו לתפקיד הרמטכ"ל.
אבי בניהו: "יש הרבה שאלות: כן או לא צבא העם. כן או לא גיוס חרדים. כן או לא ישיבות הסדר. כל זה בנוסף להתמודדות עם החברה הישראלית בפרשיות ערכיות כמו אלאור עזריה. בכל הסוגיות הערכיות האלה הרמטכ"ל חייב להביע דעה. כוכבי יהיה אחראי גם על ההרתעה, גם על המוכנות למלחמה, וגם על הניצחון במלחמה. אבל חובתו לשמור גם על צלמו ודמותו של צה"ל במציאות של כיבוש. וזו לא משימה קלה".
אלוף (מיל') גיורא איילנד: "מעבר להיותו קצין מקצועי ומבצעי, יש לו גם את החשיבה האינטלקטואלית והביקורתית החיונית. כי רמטכ"ל בישראל הוא הרבה פעמים לא רק מפקד הצבא, אלא אמור להיות גם סוג של איזשהו סלע איתן ויציב מול מערכת פוליטית בנושאים גורליים. לכוכבי יש את הדבר הזה. ולפעמים זה חשוב לא פחות מדברים אחרים".
