רז שכניק התקשר. במוסף השכן מתפרסמת כתבה על היוצרות הכי מושמעות בגלגלצ מאז קום התחנה. מתברר שאני ממוקמת במקום הראשון כתמלילנית, ובשלישי כמלחינה. הסלמון בטריאקי שאכלתי בהפסקת הצילומים ל"כוכב הבא" נתקע לי בגרון. ממש ניסיתי לסנן כמה מילות תודה אבל מה שלא אמרתי נשמע כמו נאום של מישהי אחרת. לא יכול להיות שזה הסיפור שלי. אני עוד תקועה בחדר, עם הפסנתר השחור, מנסה לכתוב שיר בלי להעיר את אמא ואבא.
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
כשסיימתי ביקש שכניק לשאול רק עוד שאלה אחת. מה יש לי להגיד על רשימת הזמרים המושמעים ביותר בתחנה. שם, מתברר, אני אפילו לא באופק. ולא רק אני. חוה, ריטה, מירי, שירי, מרינה, יהודית, נורית, קרולינה, שושנה, יפה, שרית, נינט, לאה, זהבה, עדן, ריקי, אף אחת לא שם. בעשרת המקומות הראשונים ברשימת המבצעים המושמעים של גלגלצ ‑ לא תמצאו אף זמרת.
את זה לא הצלחתי להבין. אולי פחות מאיתנו שרות ויותר מהם מוציאים שירים חדשים לרדיו? אולי השיר הכי טוב נשמע פחות טוב כשזמרת מבצעת אותו? הקהל מעדיף בנים? לא נראה לי. יש כאן משהו אחר. בעיה שמתחילה מהשורש וסתימה פשוטה לא תעזור. חובת ההוכחה היא עלינו. להשתפר, להתחצף, להתקדם ולא להתעייף - למרות שהריצה עוד ארוכה.
בארה"ב נשים מכתיבות את הטון. ממדונה שהמציאה את הדיווה, ועד ביונסה ששברה את חוקי הטבע, הכוכבות הגדולות ביותר לובשות חזייה. לפעמים אפילו חזיית משולשים. לפעמים הן בכלל שורפות אותה, כי לעזאזל החוקים. רק שבסוף מישהו חזק אפילו יותר מרוויח כסף מזה שהאישה החזקה שרה לכל העולם. וכמו שליידי גאגא אמרה בסרט התיעודי שעשו עליה - כל כוכבת גדולה תלויה באיזה מפיק גדול עוד יותר. בסוף־בסוף־בסוף זה מתחיל מחזון של גבר.
חזרתי לצילומים, להקשיב לעוד מתמודדים ומתמודדות שרוצים לייצג אותנו באירוויזיון. עכשיו כבר לגמרי שמתי לב. כמעט כל השירים ששרו המתמודדים היו של זמרים. גם הבמאי של התוכנית שלנו גבר, הצלמים גברים, איש הסאונד, התאורן, העורך. נשים? הן ברובן מפיקות.
נכון, ממש לא כולן. טמירה ירדני אחת כזאת יכולה לבלוע עשרות גברים בלי מלח, אבל לרוב אנחנו הן אלה שברקע. אנחנו אמנם נמצאות בכל מקום, רק שרוב המקומות המשמעותיים כבר תפוסים.
ככה יוצא, שלמרות החריצות, הכישורים וההתמדה, לנשים יש הרבה פחות הזדמנויות להשפיע. והשנה היא תכף 2019. אני עוד מעט בת 40! יש לי כבר ילדה מדהימה לשלוח לעולם שעוד לא לגמרי ראוי לה.
חבריי הגברים טוענים שרוב הקיפוח נמצא בכלל אצלי בראש. הם מתעייפים ממני. אני באמת נשמעת בכיינית מעצבנת. אבל איפה שאני לא נמצאת, בוכה ומעצבנת, יש גבר שצוחק מעליי.
גם בעבודה האחרת שלי, בתיאטרון, רוב המנהלים האמנותיים הם גברים ומולם רק ציפי פינס אחת. מסתכלת על עולם הטלוויזיה, רשת, קשת, רואה שם אבי צבי, אבי ניר, ואפילו לא אביה אחת. הפוליטיקאים, ראשי ממשלות, אפילו בעיריות ובמועצות. איזה הלם והתרגשות אחזו ביונית לוי כשגילתה שאישה נבחרה לכהן כראשת עיר בחיפה.
גם כשצירפו לשולחן השופטים של "הכוכב הבא" את שירי מימון, מיד שאלו אותי: "נו, אז מה יש לך להגיד על זה שאת כבר לא אישה יחידה? יש בכלל מקום לשתי נשים? היה כבר קט־פייט?"
אחים שלי, גם אחיות יודעות לדבר. יש לכם את המפתחות לדלתות הכי שוות ואם אני רוצה להיכנס, אני בדרך כלל צריכה לבקש מכם רשות. או לגנוב לכם את המפתח. מזל שכבר נכנסתי. עכשיו בבקשה להשאיר את חלון ההזדמנויות פתוח לכולן.
כי תבינו, אנחנו עסוקות רוב הזמן בלתכנן את הפריצה הגדולה שלנו. לתכנן באיזו דרך מתוחכמת אצליח להיכנס לבוס שלי ללב, לראש, למערכת העצבים. הכל כדי להשיג את היעד. רק שלא בא לי לבקש מאף גבר לפתוח לי אף דלת! התבגרתי, השתעממתי מלהיות שעשוע, ומעכשיו הצרור אצלי בכיס.
וכן, כולנו למדנו עם הזמן, בלית ברירה, איך לנצל את היתרון היחסי שלנו כדי להתקדם. לגברים יש חולשות. אז כשרציתי להופיע בטקס, חייכתי בשובבות למנהל המוזיקלי של התזמורת. כשרציתי לצאת לשישי־שבת מהבסיס, לחתונה של בן דוד שלי, התחנפתי למפקד. גם מחשוף עוזר. חיוך שרומז על חיבה שאיננה קיימת. כשהתחלתי לכתוב מוזיקה, לבשתי מיני כדי לשכנע מפיק אחד שיאמין בי שאני מוזיקאית טובה. התנשקתי עם המתופף כדי שינגן איתי, והוא באמת היה חמוד, אבל לא בגלל זה עשיתי את זה. רק בגלל שלא האמנתי שהשיר שלי מספיק טוב.
כולנו יודעות איך העולם מסתובב. מסובבים פה ושם ראשים כדי להגיע לפה ולשם. אבל לשם, איש לא יתקרב. סליחה שציטטתי שיר שלי. זה היה בלתי נשלט. פשוט אני ממש מאושרת לגלות שהיצירות שלי זוכות לקהל.
זה לא עניין של דירוגים, ובטח לא פרסום. את השירים שכתבתי הכירו עוד לפניי. אני החברה האלמונית שכתבה למירי מסיקה. בלי חיוך מתחנף, ובטח בלי מחשוף. בסוף, מה שיפתח לכולנו, לאט־לאט, דלת־דלת, כבר קיים בתוכנו. לנו נותר רק לראות אותו. להבין שיש לנו את המפתח, ולהחליט. לאן נרצה להיכנס?
