על אנשים ונחשים

ביום השנה ה-55 לשימוש בנשק גרעיני נגד בני אדם הוטלה פצצת אטום גם בישראל. אבל בעוד שלהפצצת הירושימה על ידי האמריקנים, מגונה ככל שתהיה, הייתה מטרה חיובית – להביא לסיום סופי ומוחלט של מלחמת העולם השנייה – הרי שהנשורת הרעילה של הפצצה המקומית שלנו, שנפלה עלינו לקראת תשעה באב, רק תקעה מסמר במה שעתיד להיות ארון המתים של השלום. ואני לא מתכוון לדבריו של הרב עובדיה (או שמא אובד-יה), ה"מסבירים" את השואה בנימוקים דומים להפליא לאלו שהיו נקוטים בפי מחולליה ומבצעיה, ואחריהם בפי מכחישיה.

יש להניח שכוונותיו של הרב-סכסכן היו שונות, וראייתו את השואה נובעת מן הציווי הדתי לא רק לקבל את הדין ("ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך") אלא גם להצדיק אותו, אך ברור שהוא לא הטמיע מעולם את עצם גודלו של האסון, ובגנום האישי והקולקטיבי שלו אין זכר אותנטי למה שקרה באירופה לפני פחות מ-60 שנה. אבל לא לכך התכוונתי, אלא דווקא לדברים שבהם מיעטו התקשורת והפוליטיקה הישראלית האתנו-צנטרית לטפל.

דבריו הגזעניים על הערבים הם שקוממו אותי יותר מכל. הערבים, אחינו לאזרחות ושותפינו לגורל, המהווים עשרים אחוז מתושבי המדינה ואזרחיה, ואחיהם בני פלסטין, שכנינו ובני ארצנו, שעימם אנחנו מבקשים למצוא דרך לחיים בשכנות טובה, שכנות המבוססת של שלום צודק. בקיצור, התקפתו המבישה על ה"ישמעאלים" היא שמקוממת אותי יותר מכל.

לדעתו של מי שמהווה מנהיג "רוחני", יש בעולם אנשים (מן הסתם יהודים) ויש "נחשים". כך הוא כינה אותם, את צאצאיהם של ישמעאל אחי יצחק, בניו של אברהם, בני אדם כמונו ובני משפחתנו ההיסטורית. והרי נחש הוא מקור כל הרע, אבי כל חטאת, מי שבגללו גורשו אדם וחוה מגן עדן, חיית שדה ארורה שמצווה לרוצץ את גולגולתה.

זוהי, אם כן, ברגע של אמת, דעתו של איש הדת היהודי הדגול, שאחריו נוהים מאות אלפי מצביעים לפרלמנט של מדינה המגדירה את עצמה דמוקרטית, ושאת משנתו זו "מסבירים" ומפיצים אנשי המנגנון שלו בכל אמצעי התקשורת, על בניו האחרים של אברהם.

בגלל הדברים האלה אני ניצב בוש ונכלם יותר מכל. רעל ההתנשאות הגזענית בנוסח "אתה בחרתנו" במובן השלילי של האמונה הזאת, עלול לקטול כל סיכוי לפיוס אמיתי, שרק הוא עשוי להוביל לדו-קיום של צדק ואחווה, לא רק בינינו לבין עצמנו. מה אמורים לחשוב ילדי זרם החינוך התורני שהרב-פלגן עומד בראשם על שכנינו לחיים ולמוות בארץ הזאת? ונשאלת השאלה: מי הם האנשים ומי הם הנחשים?!

ראובן מירן, סופר ומבקר