ארשת הזעזוע

תגובתו ההיסטרית של "השמאל" לכל אמירה והתבטאות של הרב עובדיה יוסף גורמת קרוב לוודאי לו ולתומכיו נחת רוח רבה. עם זאת, קשה להבחין מה גורם לעוצמת התגובה: האם זהותו ומעמדו של הרב, תוכן דבריו, או הסגנון שלו, ואולי כל הדברים גם יחד.

במחשבה שנייה, ייתכן מאוד שלו היו מוצגים דבריו על האנטישמיות המושרשת במערכת החינוך ברשות הפלסטינית ובעולם הערבי, בתור מחקר מלומד שנעשה במכון אקדמי, ובסגנון המאופק והמדוד של מחקרים כאלה – או אז היו מתקבלות תגובות אחרות, אם בכלל. כלומר, לא התוכן הוא הבעיה, אלא עצם ההתבטאות של מנהיג רוחני-פוליטי, ועוד בצורה כה בוטה.

מאחורי ארשת הזעזוע והשאט נפש, ומעבר לביטויי הגינוי המתבקשים, מתמוגגים ראשי המפלגות האנטי-חרדיות (מרצ ושינוי) בכל פעם שהרב עובדיה שופך עליהם ועל החילונים בכלל עוד מנת גידופים ועלבונות. מקללה לקללה כוחם עולה, וזה מה שמעסיק אותם עכשיו, לקראת הבחירות בסתיו/חורף.

סביר להניח שגם ראשי המפלגות הערביות די מרוצים מכינויי החיבה להם זכו - הם ובוחריהם - מפני שבכך מובטחת להם חזרתם של מנדט או שניים, שנתנו בוחרים ערביים לש"ס בבחירות האחרונות. הפעם אין סיכוי שהם יצביעו עבור מפלגה יהודית, ודאי שלא דתית.

אובדן הקול הערבי גם אינו מעציב במיוחד את ראשי ש"ס, שלא רק שאינם מוטרדים מההתלהמות הכללית, אלא אפילו די מרוצים מכך. הפיצוי האלקטורלי יבוא מכך שהדברים נגד החילונים ונגד הערבים משקפים את ההרגשה הרווחת בקרב ציבור רחב במדינה. אמנם הפרשנים יוכו שוב בתדהמה אם ש"ס תגביר את כוחה בבחירות, אבל העבר הוכיח שמנהיגי ש"ס מכירים את השטח ואת מאוויו, בעוד שהמומחים מצטיינים באי הבנה ובניתוק מן המציאות.

מכל האמור לעיל אפשר לנחש שבכנסת הבאה יהיה גוש חילוני גדול ודי מגובש, שיהיה מורכב בעיקר ממרצ ושינוי עם זנב רוסי זה או אחר, ושהמכנה המשותף של מרכיביו יהיה המאבק נגד "החרדים" . מולו יעמוד גוש בגודל דומה (כ25- ח"כים), במרכזו ש"ס (העדתית, חברתית וקצת חרדית) , ולצדה לווינים חרדיים אמיתיים (אגודה, דגל התורה). גם הגוש הערבי יצמח, ויהיה יותר מיליטנטי בעמדותיו ובדרכי פעילותו.

לעומת צמיחת מפלגות השוליים, שתי המפלגות המרכז הגדולות (עבודה וליכוד) ימשיכו להצטמק, ובוחריהן המסורתיים יזרמו למה שפעם נחשב כשולי המפה הפוליטית. כנסת בעלת הרכב מפלגתי-גושי כזה לא תוכל לתפקד כמעט בשום תחום, מה שמבטיח שמצב השיתוק הקיים עוד יחריף. בכל הקשור לניהול ענייני המדינה, ישררו תנאי אנרכיה. זוהי לפחות התמונה שמצטיירת כרגע.

יש רק לקוות שבשלב ההוא יתעורר הרוב הדומם של האוכלוסייה ויכפה על מנהיגי השבטים היריבים חזרה למבנה שלטוני מתפקד, לפני שתתגשם נבואת השייח יאסין, שהעריך את ימיה של המדינה היהודית בכ25- שנה. על התפתחות כזאת לא ניתן לומר "סביר להניח". אבל גם בתשעה באב - ואולי דווקא בתשעה באב - מותר לקוות שההידרדרות תעצר לפני התהום.