ש"ס קונטרול
משרד הפנים חוזר ככל הנראה לידי ש"ס. תתפלאו, אבל זו לא רק בעייה של עולים מרוסיה. יש ישראלים בין נפגעי ש"ס. סיפור קטן על אשה אחת וגהינום ביורוקרטי מיותר
א' ו-ר' נפגשו לפני כארבע שנים, התאהבו והחליטו להינשא. היא ישראלית, הוא אמריקני. היא יהודיה, הוא לא. ר' היה מוכן לחיות כאן עם א', למרות קשיי השפה, הזרות התרבותית, הבעיות הצפויות בשוק העבודה. א' הזהירה אותו שיהיו צרות במשרד הפנים, מוסד בשליטת ש"ס: הוא הביע תימהון על עצם קיומה של מפלגה חרדית ועל חיבורה ההדוק של הדת למדינה, ממש בניגוד למה שהוא מכיר מן החוקה האמריקנית. א' נתנה ל-ר' שיעור תיאורטי ראשון בנפתולי ההוויה הפוליטית הדתית במקומותינו. היא סיפרה לו שפעם הכל היה קל יותר, אבל עכשיו יש עשרות אלפי אנשים שנפגעו ממשרד הפנים בגלל שהם לא יהודים. הוא היה אופטימי, ויחד פסעו למעוז ש"ס הסמוך למגוריהם, כדי שירשמו לה בתעודת הזהות שהיא נשואה, וכדי שיתנו לו איזשהו מעמד כאן, למען יוכלו לחיות יחד, לעבוד בכבוד, להקים משפחה.
ברבע לארבע בבוקר מצאו השניים את עצמם יושבים על מדרגות מצחינות משתן כלבים בפתח כלבו שלום בתל אביב. בתור לפניהם כבר נרשמו יותר ממאה מבקשי בקשות, רובם זרים. התברר כי יש לשכה מיוחדת לענייני יהודים והיא מצויה בצפון תל אביב, וכל היתר, יתכבדו נא ויידחפו כעדר בהמות מונהג בידי מאבטח מן הזן הזועף עם אקדח, שנובח עליהם בעוד הם נדחקים בפרוזדור צר ולא מאוורר, בשעה שבע וחצי בדיוק, וגם כך הם אמורים לחוש כי התמזל מזלם ויש פקידים שמוכנים לדבר איתם.
בגסות, כך הם מדברים. א' ו – ר' עברו שלל פקידים טרודים, עצבניים, ערלי לב וגסי רוח במידה שהתמיהה והעציבה את שניהם. יותר משנה, סירבו לרשום את נישואיהם: יותר משנה נאלץ ר' לצאת מכאן ולשוב כל שלושה חודשים, כי רק אשרת תייר הוענקה לו. על רשיון עבודה לא היה מה לדבר. מעמד של תושב קבע? לא ולא. ר' הרי אינו יהודי, אז לא מגיע לו, ו – א' שבחרה להינשא לו, למה שלא תסבול קצת.
הם נדרשו להוכיח כי הם באמת נשואים וחיים יחד, שכן משרד הפנים מאמין בכנות כי אמריקנים מוכנים לרמות ולעשות הכל כדי לזכות ברשיון עבודה ישראלי נכסף: תבעו מן השניים להביא תמונות ותצהירים של חברים, להסכים לביקורי פתע של פקידי משרד הפנים בביתם המשותף כדי לבדוק אם גרות שם שתי מברשות שיניים. א' ו – ר' עשו כל מה שביקשו מהם. הוא בתימהון, היא בשיניים חשוקות. לראשונה בחייה חשה א' כי הפכה לאזרחית סוג ב', אבל היא לא התלוננה כי אמרו לה שזה לא יעזור ממילא, גם לא חיפשה מישהו שמכיר את מישהו שמכיר את אריה דרעי כדי לסייע.
שלוש וחצי שנים למן החוויה הראשונה על המדרגות המושתנות, מצבם של א' ושל ר' לא נשתנה כמעט. מואילים לתת לו רשות לעבוד כאן, כל פעם לחצי שנה. תמורת הזכות הזו גובים כסף ומאלצים אותה להתייצב עימו בתור בארבע בבוקר, כדי להצהיר שהיא עדיין נשואה לו וגרה איתו והכל אמיתי ויש מישהו שמוכן להעסיק אותו ויש להם בית ולמה בדיוק הוא רשום רק על שמה-שלה. כשהוא העז ללכת לשם לבד, הזועף עם האקדח אמר לו, "יו אידיוט, גו ברינג אשתך, יו נו ישראלי".
א' ו-ר' חוזרים ומבקשים בקשה צנועה: שיתנו לר' מעמד של תושב קבע כאן. אוקיי, בלי זכות הצבעה, בלי זכויות עולה, כי פריג'ידר פטור ממס, כך הבינו, הוא פריווילגיה של יהודים. אבל יש גם דברים אחרים וחשובים יותר. למשל, אימוץ ילד. החוק קובע כי המאומץ חייב להיות בן דתו של המאמץ, ואילו א ו-ר' מחזיקים בשתי דתות שונות. לפיכך הם יכולים לאמץ רק בחו"ל, אבל החוק קובע, כי המאמצים, אם הם זוג נשוי, חייבים להיות תושבי קבע בישראל לפחות שלוש שנים, ול – ר' לא נותנים מעמד כזה. רק מפני שהוא לא יהודי וגם לא שחקן כדורסל מחוזר. לו א' היתה רווקה, היא יכולה היתה לאמץ ילד לבד. מה תעשה? היא יכולה, כמובן, להתגרש מ-ר'. אז כולם בש"ס יהיו מרוצים: הוא לא יטריד עוד את משרד הפנים, היא תוכל לאמץ ילד, הוא לא יוכל להירשם כאביו, והוא גם לא יוכל לגור או לעבוד כאן, כי אם יתגרשו, מדוע שמדינת ישראל, מדינת כל יהודיה, תאפשר לסתם גוי להיות כאן?
ומשרד הפנים חוזר, ככל הנראה, לידיה של ש"ס. חודשי הנאש-קונטרול לא חוללו את המהפכה המיוחלת. א' יודעת את זה מניסיונה על המדרגות, בפרוזדור המחניק, בנשיכת השפתיים כדי שלא לצעוק שמשרד הפנים הוא מעוז גזענות מביש.
ואני יודעת את כל זה ונושכת שפתיים, כי כל המסופר לעיל נכון, וכי א' זו אני.
