ותודה שטסתם מיקרוסופט

...הנוף המדהים שמתחתי כמעט והשכיח ממני את מצבי העגום, שגם כך הלך ונעשה גרוע מרגע לרגע. מים כחולים ירוקים, איים חלומיים, שמש שוקעת המתחילה לצבוע את האופק באדום, כל אלו לא יכלו לעזור לי אל מול היפני העיקש. הדחף להפיל – כבר ממני והלאה - כל מה שאני רוצה כרגע זה לשרוד, לפחות לחזור בשלום ולהמשיך את ה-Campaign שבחרתי, אבל...

תוך 20 שניות הכרישים זכו לארוחה בלתי צפויה

...אבל כל תרגיל שה-Hellcat מנסה לבצע – ה-Zero הנורא אוכל מבלי להניד עפעף, ובלי להראות כל סימני עייפות.

אני מנסה לפשפש בקדחתנות במוחי, במה לכל הרוחות יתרונה של ה"בלטה" שעליה אני טס אל מול היפני, ואז מבליח רעיון מרושע וסופני במוחי. אחד היתרונות הבודדים של מטוסי הוא בכוח האש שהוא מסוגל לייצר, וגם בכוח האש שהוא מסוגל לספוג – ומנגד, אחד החסרונות הספורים של השד היפני הקטן, הוא חולשת המבנה הפיסי שלו, ולכן אני מנסה את האחרון שבתמרונים שהמטוס מסוגל עוד לייצר, משחרר טיפה אף, צובר עוד טיפה מהירות, ואז פונה ומביא אף ל-Zero .

נוצר מצב של הד-און, שבו שנינו טסים כמעט בכוח מלא, זה מול זה, אבל כך לפחות, אין שום יתרון ליכולת התמרון של המטוס ושל הטייס הוירטואוז שעומד מולי.

הרבה מעבר לטווח הרלוונטי, אני סוחט את ההדק בצרור ארוך ארוך, מתכווץ בכיסאי ומתפלל לטוב.

ואכן, מתוך בליל העופרת ששיגרתי, משהו פגע ב-ZERO, מספיק כדי לגרום לו לשבור הצידה, ללקק את הפצעים ולנסות לברוח. לזה בדיוק חיכיתי. התנפלתי על היפני הפצוע בחמת זעם, ותוך 20 שניות הכרישים זכו לארוחה בלתי צפויה.

צעקה חדה במבטא טקסאני כבד

11 דקות, וכ-890 מגה, זה מה שדרוש להתקנה סטנדרטית של המשחק, אשר מזכיר לי יותר ויותר את בן דודו השמן Flight Simulator 2000 ופחות ופחות את אחיו הרזה Combat Flight Simulator 1 (אותו רעיון, אבל מלה"ע ה II באירופה) - ומה חבל.

הפעם הטסתי F4U Corsair (שאני באופן אישי מת על ה-LOOK שלו), אשר מנועו נהם באוזניות כמו חתול רעב המשחר לטרף. מגובה 20 אלף רגל, ומעל 5/8 עננים ניתן היה להבחין בקושי בנושאת המטוסים היפנית ועוד יותר בקושי ברביעיה שהמריאה בחשאי מולנו.

בן זוגי הצעיר הטריד אותי לא מעט, כי למרות שהיה טייס טוב למדי, את ה-Corsair ההפכפך הוא עדיין לא ממש הכיר וכמעט הרג אותי בנחיתתנו האחרונה על ה-Lexington.

מחשבותיי נדדו כנראה זמן רב, שכן צעקה חדה במבטא טקסאני כבד העירה אותי מתרדמת הפטרול המשעמם:

Bandits, Bandits at 7 O’clock Low! חצי שניה אחר כך כבר שמעתי את שריקת הכדורים.

אינסטינקטיבית שברתי שמאלה ופתחתי את המצערת לרווחה, ותוך כדי ה-Blackout אני ממשיך ושומע את בן זוגי צועק שנפגע ונוטש.

שחררתי מעט את הסטיק, הדם חזר למוח, חזרתי לראות, והתחלתי לתמרן מול הרביעיה התוקפת. המטוס הגיב פנטסטי לפקודותיי, ומחסרון מלא התחלתי לסגור אט אט מעלות ונותר לי לבחור לאיזה מהזנבות האדומים לכוון ראשון.

שום דבר חדש

אנחנו מדברים על חיל האוויר האמריקאי, על חיל האוויר היפני ועל האוקיאנוס השקט. המשחק הוא Combat Flight Simulator 2 והיצרנית היא חברת Microsoft. הסימולטור מאפשר את מה שמאפשרים כולם – לקפוץ בין תצוגות שונות, להוסיף חלונות תצוגה נוספים, אבל שום דבר לא חדש, הכל בדמותו של FS2000, העטוף בעטיפת קומיקס חדשנית, המנסה להסתיר עובדה זו.

הגנה על נושאת מטוסים

"ב-24 לפברואר 1942 הוזנק הטייס האמריקאי Edward O'Hare, הידוע בכינויו 'Butch' עם בן זוגו, להציל את נושאת המטוסים ממבנה תקיפה יפני מסוכן מאד, של תשעה מטוסי הפצצה בינוניים 'Mitsubishi G4M–Betty'. בן-זוגו של O'Hare חטף תקלת תותח, וכך הוא נותר לבדו כחיץ בין המפציצים לבין נושאת המטוסים".

החלטתי לבחור משימה זו מתוך תפריט דל למדי של כ-15 משימות אחרות והתקדמתי באשף תכנון המשימות. (אגב, Butch הצליח להפיל חמישה מהם, הציל את ספינתו וזכה בצל"ש).

הפעם החלטתי לבחור דווקא את מטוס ה-Wildcat, מטוס קטן, יציב, החמוש בשישה תותחי בראונינג 0.5. בעוד שמשקלו הגדול והכנף הקטנה היוו חיסרון בקרבות אוויר הדוקים, הרי שהמנוע החזק וסלחנותו הרבה עשוהו לבחירה הטבעית לטובת המשימה שבחרתי – הפלה מהירה של מטוסים בעלי כושר תמרון בינוני ומטה.

כשהמנועים של שנינו רועמים בכוח מלא ויוצרים אפקט הגברה מדהים, (שרק מי שרכב על אופנוע כחלק מחבורת אופנוענים, יוכל בוודאי לזהותו ולהבין אותי) אנחנו "מוצנחים" ישירות לתוך המהומה, בערך 600 מטר מהתוקפים, המסודרים בשלושה גלים של שלישיות, במבנה ראש חץ קרבי להתקפה.

המבנה המרחבי האמור נותן למטוסים הגנה היקפית מעולה ומציב דילמה לא פשוטה בפני – אנו רק שניים ותכף למס' 2 שלי יתקלקל התותח, והוא ילך ויהווה מטרד בהמשך. איך לעזאזל אוכלים את זה?

הנטייה הטבעית היא כמובן ללכת על האחורי, לא להיכנס לסנדוויץ', ולקלף אותם מאחור אחד אחד. אין ספק שטקטיקה זו תוסיף סמלי שמש אדומה עולה נוספים לגוף המטוס שלי, אבל כך לא אמלא את משימתי, כי עד שאגיע למוביל, הם כבר מזמן יתקפו את נושאת המטוסים שלנו. ולכן, בחוסר רצון ובלית ברירה, אני חושק שיניים, שם אף על המוביל, נצמד לגלים ומקווה לטוב.

השניים הראשונים נפלו די מהר, אבל לאחר חליפה ופניית 180 לאחור, השתנתה לחלוטין התמונה. יתרון ההפתעה אבד, היפנים המיומנים הנמיכו מייד לגובה נמוך, וכך לא יכולנו ליירטם מקדימה ומלמטה, אלא רק מאחורה ומלמעלה – בדיוק איפה שחיכה לנו מטר כדורי עופרת מהמקלעים האחוריים.

איכשהו הפלתי עוד תוקף, אבל אז עשיתי טעות וניסיתי להנמיך עוד טיפה (כדי להתחמק מכדורים ששרקו די קרוב). בווום!!! – ה-SideWinder Force Feedback 2 (ג'ויסטיק מצוין) רעד בפראות וכמעט העיף את ידי האוחזת בו, כאשר המטוס פגע בים. הצלחתי לנתר מהמים תוך משיכה חדה למעלה, אבל עבור המנוע זה היה מאוחר מדי, הוא כבה וכל שנותר לי לחשוב עליו כשהייתי תלוי על המצנח היה שבאמת הגיע צל"ש לבחור האמריקאי ההוא.

השורה התחתונה

לסיכום, לכל מי שלא מכיר את CFS או את 2000FS - צפויה חוויה נעימה למדי - בתנאי שיש באמתחתו פנטיום III ומאיץ תלת ממדי כלשהו, בעל זיכרון של 16 מגה ומעלה (שזה כמובן יותר מהחומרה המינימלית, אבל מתחת לזה קשה ליהנות מהמשחק).

אני באופן אישי מכיר את כל חבורת ה-Flight Simulators של Microsoft, ולא התעלפתי מהמשחק הנוכחי, למרות שהוא מושקע בצורה היסטרית בפרטים (צבעי המטוסים מעט דהויים ומקולפים, כיאה וכיאות למטוסי קרב תוך כדי מלחמה, חלקים המתפרקים ממטוס פגוע, נטישות וכו'), אבל Groso Modo - לא הראה שום חידוש, וזה מאד מזכיר לי את מה שהיה אומר המרצה שלי "כשאני מקבל עבודה מקושטת בפרחים ופרפרים מסביב, אני בודק טוב טוב מה כתוב בה".

* Combat Flight Simulator 2 יצא באוקטובר 2000 ומחזיק בציון ביקורות רשת ממוצע של 82 אחוזים.