הבגידה הגדולה

הרבה מאד תגובות, חלקן הגדול נזעמות, התקבלו על הדעה האחרונה שלי, שהתפרסמה כאן ("הוא לא טיפש", 6.8.00). הניסיון שלי להבין את דברי הרב עובדיה בעניין השואה נתקל בכעס רב. במקביל נשאלתי מדוע אינני מתייחס לדברי עובדיה על הערבים. כך למשל מבקר אותי ציון ניסן, ובצדק. כדי שלא יהיו אי הבנות, וכדי להבהיר חד משמעית את עמדתי: דברי עובדיה יוסף על הפלשתינים הם דברי גזענות אפלים ומרתיחים. התבטאויותיו המזעזעות של הרב, שבא בעצמו ממדינות ערב , הן עניין למאמר אחר, אבל זה לא משנה את העובדה שמדובר בגזענות.

עם זאת, גם אחרי מבול התגובות, אני עדיין מאמין כי בעניין השואה לא התכוון עובדיה לפגוע או לזלזל בנספי השואה, ובוודאי ובוודאי שלא להפחית במשהו מזוועתה. התגובה כאילו עובדיה רמז שהאשכנזים הם הנשמות החוטאות ולכן הייתה שואה, והספרדים הם נשמות טהורות – לא רק שאין לה שום סימוכין בדברי עובדיה, אלא שהיא מעידה על המגיבים עצמם. בעיקר היא מעידה שהם גזענים חשוכים. בכלל, חברים, ובמיוחד אתה דן – אל תמהרו לבטל דיסצפלינה של אחרים רק בגלל שאינכם מכירים אותה. לקרוא לעובדיה יוסף בור שלא יודע איפה אנגליה זו אווילות והתנשאות. לא רק שהוא יודע איפה זה, אלא שבניגוד לך דן, הוא גם ניפגש עם ראש הממשלה האנגלי.

הרבה מהמכתבים שהופנו אלי כללו מה שהייתי מכנה תגובה אשכנזית נעלבת: מה, אין לנו האשכנזים רגשות? כשיורקים בפרצופנו אנחנו לא נעלבים? רק למזרחים יש רגשות? אני מתייחס בכבוד רב לעלבון הזה, כי לדעתי הוא מוצדק, והוא קשור בחווית היסוד, החוויה המכוננת של החברה הישראלית.

חברה של בוגדים

כי הבעיה של כולנו היא שהחברה הישראלית היא חברה של בוגדים. כאשר נוסדה, הציבו ראשיה תנאי בסיסי למצטרפים החדשים: כדי להתקבל אל הישראליות עליכם לבגוד במוצאכם, בזהותכם, בעדתכם. מבחן הקבלה היה הבאת ראשה הכרות של הזהות הישנה של העולים החדשים. מי שלא ינטוש את אביו ואת אימו, ואת ביתו – לא יתקבל. התביעה לבגוד הופנתה למזרחים ולאשכנזים כאחד.

לא היו הנחות לאף אחד, וזו הסיבה, לדעתי, לעלבון האשכנזי היום. גם האשכנזים שילמו את מחיר הישראליות, גם להם בזו, גם הם מרגישים רגשות אשמה על הבגידה שלהם, ולכן מקומם ומרתיח אותם לראות את עצמם מוצבים רק בצד הגוזל, בלי שחלקם בצד הנגזל יבוא לידי ביטוי. המזרחים, לעומת זאת, רואים רק את העובדה שהם נאלצו לבגוד יותר, משום שיותר אלמנטים אשכנזים נכנסו להגדרת הישראלי החדש. חטא הבגידה הוא החטא הקדמון של החברה הישראלית, ועל החטא הזה משלמים. עד היום. בגידה הזאת יש השלכות עצומות על החברה שלנו עד היום.

המרוקנים התבקשו לשכוח את מרוקניותם והפולנים את פולניותם, שמות ולבוש הוחלפו ונטבע המושג "שלילת הגלות". אלא שהגלות זה עולם שלם - אמא ואבא, זיכרונות ילדות, נופים וטעמים. הציווי העליון לישראלי החדש, היה לבגוד בכל אלה, וזה היה הרעיון שעמד כור ההיתוך. חשבתם פעם מה מתקבל כשמתיכים בני אדם?

לדעתי זו הסיבה לחוסר האינטגריטי בחברה הישראלית, ואני מתכוון לכך שאין לנו עדיין מסורת של שלטון, אין מסורת של ויכוח או של ביקורת הוגנת, ואין מוסר קולקטיבי מגובש. במקומם יש חלטורה.

מי שמחפש סיבה לאופטימיות יכול לשמוח שדברים משתנים. יש יותר ויותר מורדים שאינם מוכנים לשלם את מחיר הבגידה. כאלה הם העולים מרוסיה שלא בוגדים במורשתם כדי להתקבל לישראליות. בלי שיתכוונו הם עושים שרות גדול לחברה שלנו: הם מאלצים אותנו להבין שאין לאף אחד עליונות תרבותית, ושאפשר לחיות ביחד גם בלי לוותר על הזהות. אולי הם התקווה שלנו לפלורליזם תרבותי. גם שיראלים בני הדור השני כבר מבינים ש"שלילת הגלות" היא אונס תרבותי המוני.

החרדים מורדים

המורדים הקשים והמרים ביותר היו מאז ומעולם החרדים. מסיבות שלהם – לאו דווקא נעימות לעין הליברלית, הם מהווים את האופוזיציה המשמעותית ביותר לזהות הישראלית החדשה. בשנותיה הראשונות של החברה הישראלית היו החרדים היחידים שלא צייתו לחוקי הישראליות. דוגמה? כשקם ארגון "השומר" הציוני, עם האתוס של החלוץ הגיבור והקשוח, עם הסוס והנשק ביד, התכנסו שני אברכים צעירים במאה שערים, עמרם בלוי ואהרון קצנלבויגן, ויזמו את התשובה החרדית. בהסתמכם על פסוק בהלכה שקובע כי המגינים האמיתיים על העיר הם לומדי התורה, אנשי הרוח, הם הקימו את ארגון "נטורי קרתא" - שומרי העיר, או בארמית.

איך כל זה מתקשר לעובדיה יוסף ולהתבטאויות שלו? לדעתי, ש"ס הצטרפה למאבק במונוליטיות התרבותית. היא איחדה תחת כנפיה את מי שלא רצה להצטרף לישראליות, או יותר נכון לא יכול היה להתקבל אליה, ופתחה בפניו את שעריה.

אני רחוק מלהתלהב מדברי הרב עובדיה. אני חרד מהכוח שצובר עובדיה יוסף בפוליטיקה הישראלית וחושש מאוד מהמהפכה של ש"ס, משום שהיא לא רק חברתית תרבותית אלא גם דתית. אבל איני יכול לגנות אף גורם שמוכן לידות אבן בראשה של המונוליטיות הישראלית. העובדה שרב חשוב כמו עובדיה יוסף לא מוכן לשחק את כללי המשחק של האליטה הישראלית ואונס אותה לקבל אותו כמו שהוא, עם השמלה המוזרה, התרבוש, המבטא, הסגנון והאמירות המזעזעות - מרנינה בעיני. במחשבה שנייה, היא מרנינה לפחות כמו שהיא מרתיעה.