למה לא כמו כולם, ועוד כמה עניינים

עוד כשהייתי ילד, כשמישהו הגיע לבית הספר ואמר שאבא קנה למשפחה אוטו חדש, לא היה צריך להוסיף באיזה רכב מדובר. היה ברור שמדובר בסובארו, ליאונה כמובן. מאז עברו לא מעט מים בירדן ולא מעט מכוניות בסוכנויות השונות, אבל הרעיון נשאר די זהה. כשמישהו מספר אצלנו כי קנה אוטו חדש, הניחוש הטוב ביותר יהיה מאזדה לאנטיס. מקסימום אתם יכולים לטעות במעט - לפעמים. כאשר בין המכוניות החדשות, אחת לשמונה היא לאנטיס, המצב די ברור.
אבל למה אנשים מתעקשים לקנות רכב יפני כשיש כל-כך הרבה אחרים בשוק; ואני לא מתכוון לקוריאניות דווקא. כי ב.מ.וו זה לערסים? כי גג פתוח זה למתלהבים חסרי חשבון עם אבא עשיר? כי פיאט מתקלקלת כל הזמן? כי מרצדס זה לאנשי מאפיה ומכוניות וולוו נועדו לקבלנים בלבד? כי ג'יפים גדולים ויקרים זה רק ליאפים ואימפרזה טורבו לילדים חסרי אחריות? כי מי שנוהג ביגואר גר רק בסביון ופורד פוקוס זה לחברות הייטק שמציעות "מכונית מהעבודה" לפני שסוגרים את המיזם?
בשונה משוק המחשבים, לדוגמה, בו כל אחד מכם שינה דעות, תפיסות ורעיונות לא מעט פעמים בשנה האחרונה, נראה שבשוק הרכב הדברים צריכים להתקדם בדורות. מה שהיה הוא שיהיה, למרות שזה ממש לא נכון.
אז ככה. סקודה, שהיתה עד לא מזמן לבדיחה הקבועה בשיחות רכב, הפכה לחלק מקונצרן פולקסוואגן; אותו קונצרן שאת מוצריו רבים מכם קונים בשקיקה. אז זה אומר שפולקסוואגן, אודי, סיאט וסקודה הם אותו הדבר? כמובן שלא, אבל זה אומר שהבסיס זהה, לפעמים טוב יותר אפילו בדגמים הפחות נחשבים ושדברים משתנים. יונדאי של היום היא לא היונדאי שנחתה בארץ בתחילת שנות ה-90; ולה לפחות יש הרבה יותר מה להוכיח - מוטיבציה קוראים לזה.
ונעזוב לרגע את נושא ארצות המוצא וניגע בתפיסה. ב.מ.וו, פאר תעשיית הרכב הבווארית, נחשבת לאחת מהמכוניות הטובות בעולם. אז יש אנשים בארץ שמעדיפים להוציא את כספם על רכב משובח, וזה לא קשור למיקומם בחברה וגודל חשבון הבנק שלהם. מי שאוהב גג פתוח, לא תמיד מתלהב מאוד מעצמו אלא לפעמים פשוט מרשה לעצמו ליהנות ממשהו שלא תמיד מקובל. תאמינו לי, ללא כל קשר לדת, מין וגזע - להסתכל לשמיים ולהרגיש את הרוח כשאתה נוסע במכונית חסרת גג עושה הרבה טוב לנשמה.
קחו גם בחשבון שיפניות, אמריקניות ואירופאיות הן לא תמיד מה שהן נראות, החל מהפוקוס שמיוצרת בספרד, דרך מאזדה שעוד מעט תגיע לשם ועד למרצדס שמיוצרת בברזיל ותבינו שגם זה כבר לא מדד לאיכות. אפילו פיאט וחטיבות המשנה שלה, אלפא רומיאו ולנצ'יה, כבר לא ממש איטלקיות אלא יותר שילוב איטלקי אמריקני הקשור לשיתוף הפעולה עם ג'נרל מוטורס. עולם אחר, מושגים אחרים, תפיסות שונות. ובדיוק בנקודה הזו צריך להבין שרכב הוא לפעמים גם, רחמנא לצלן, כיף. הוא לא רק מנייד אתכם ממקום למקום, אלא לפעמים גם עושה זאת אחרת.
כולנו שונים, כולנו רוצים דברים אחרים אבל ממשיכים לנהוג באותן מכוניות. זה לא הגיוני, זה אולי כלכלי אבל זה בהחלט יכול להשתנות. אתם נמצאים כל-כך הרבה זמן במכונית, אתם אוהבים אותה כל-כך, נהנים ממנה בסופי שבוע, משוויצים בה וזו אינה בושה.
תרבות העדר אולי טובה יותר מבחינה פיננסית, גם אם לא תמיד. אך היא מונעת מכם את האפשרות לבטא, להתבטא, וחשוב מכל לעשות בארבע גלגלים יותר מאשר במקרר, מכונת כביסה או מיקרו. נסו "לפתוח את הראש" ולתת ליצר קצת דרור. אתם לא חייבים לנהוג מהר דווקא כדי ליהנות יותר ברכב בעל נטייה ספורטיבית. בדיוק כמו שאין סיבה להשתתף במסיבות של החברה הגבוהה כדי לרכוש מכונית אקסקלוסיבית.
הרבה פעמים הכסף אינו דווקא הבעיה, אלא אותן דעות קדומות. נסו להשתחרר מהן. זה בפירוש לא אומר שהרכב היפני של כ-ו-ל-ם אינו הטוב ביותר עבורכם, רק אל תשכחו שאת הנעליים והחליפה אתם לא רוכשים דווקא במשביר...