הם מ-פ-ח-ד-י-ם
יותר מדי שליטים צעירים, יותר מדי טעויות ופחות מדי הבנה מצד ישראל – זה המצב החדש של העולם הערבי. בפסגה בעמאן יהיה האיש החזק יאסר ערפאת
"מי זה?" דחק המנהיג הערבי במרפקו של שר החוץ שלו, "מי זה הילד הזה שיושב שם?"
- זה הבן של אסד, הוא עכשיו נשיא.
- וההוא, הצעיר ההוא שנראה כמו סטודנט?
- זה מוחמד, הבן של המלך חסן ממרוקו.
- והצעיר הנמוך ההוא?
- גם הוא מלך. עבדאללה, הילד של חוסיין, אללה ירחמו.
- וואללה, אז איפה פה השולחן של המבוגרים?
אולי לא כך בדיוק תיראה פסגת המנהיגים הערבים שתיפתח מחר, אבל הפער הזה בין צעירים לקשישים הוא רק אחד מהמשברים שעימם מתמודד העולם הערבי. יש גם מתינות מול קיצוניות, מערביות מול פאן-איסלאמיות ופתיחות מול הסתגרות.
אנחנו נוטים להביט על העולם הערבי, במיוחד בתקופה זו, כעל ישות מונוליטית ומאיימת, שפולטת מדי בוקר אזהרות חדשות לישראל. הקריקטורות נעשות אנטישמיות יותר, ואפילו בשלטים (כפי שחשפה סמדר פרי ב"ידיעות אחרונות") כבר אפשר לראות שישראלים הם לא ממש הלקוחות המועדפים בחנויות. ולא שהישראלים באים…
אבל מניתוח קר עולה תמונה מעט שונה, שחושפת עולם ערבי מפוחד. השינויים של השנים האחרונות הותירו אותו פגיע ולחלוטין לא בטוח בעצמו. יותר מדי שליטים צעירים, יותר מדי טעויות – וכן, גם פחות מדי הבנה מצד ישראל למצב החדש. זה לא ממש שלום, וזה לא ממש מלחמה. זה סטטוס-קוו של חשש מתמיד.
הדוגמה הטובה מגיעה מקהיר: אף פעם לא ממש אהבנו את המצרים אהבת נפש, והם לא אהבו אותנו. אבל גם קטגור של מובארק יודה שהאיש הוא כיום הדבר היציב ביותר בעולם הערבי. מובארק לא יתן לגלוש, מובארק יחליק ויעגל את כל הודעות הסיכום, ומובארק לא יתן לציר הקיצוני של סוריה-אירן לנצח. זה גם עניין של כבוד ודרך.
אלא שכל בני הברית המובהקים של מובארק נעלמו. השניים המרכזיים – המלכים חוסיין וחסן – כבר אינם לצדו כדי להשלים את "הטרויקה" המייצבת. נותרו הסעודים, שהשפעתם רבה אבל אין להם סנטימנטים מיוחדים להסכמי השלום עם ישראל. במצב זה יש כוח רב מאוד בידיו של ותיק אחר בכינוס שייפתח בעמאן – והאיש הזה הוא יאסר ערפאת.
כושר הלהטוטנות של ערפאת גבר מאוד בשנה האחרונה. אבו-עמאר יכול להטות את הפסגה לכל כיוון שיחפוץ, כשמידת השפעתו הולכת וגוברת. כבר כעת מנסים לארגן מפגש התקרבות בינו לבין אסד הצעיר. מפגש כזה, שלא היה יכול להתקיים עם אסד האב (שראה בערפאת מעין "מטרד חיוני"), יכול להביא לציר חדש בעולם הערבי. ואז יישאר רק מובארק, ששומע פתאום איומים מישראל על הפסקת הסיוע האמריקני. דווקא עכשיו.
הפחד שולט היום בעולם הערבי. הפחד מישראל, הפחד מהעתיד. זה זמנה של הקיצוניות להרים ראש. לא פלא שסדאם חוסיין שקל לבוא לעמאן. הפחד וסדאם הם הרי חברים ותיקים.
