פרק ב': אין אהבות שמחות

אנה קרנינה והרוזן וורונסקי

כשטולסטוי כתב את "אנה קרנינה", הוא עיצב את דמותה כאשה רגשנית, מכורה לרומנים אודות האהבה: באמצע המאה התשע עשרה, הרומנים האלה נגמרו בדרך כלל בכי רע, מפני שהאידאל של האהבה תמיד היה לא מושג, נשגב ולחלוטין לא נגיש. הסופרים לא כל כך ידעו מה לעשות עם הגיבורים והגיבורות הנכזבים שלהם, לכן היה מקובל להרוג אותם במגוון דרכים יצירתיות בסוף הרומן.
כבר ב"ייסורי ורתר הצעיר", להיט היסטרי במאה השמונה העשרה והתשע עשרה, ייסד גיתה טרנד מסוכן: אם האהבה לא מסתייעת, על האהוב להתאבד, כי מה כבר נותר לו בחייו בלעדיה. הטרנד פרנס מאות רומנים, וטולסטוי ניסה להזהיר מפני השפעתם המזיקה, אבל יצא לו ההיפך. דורות של קוראים הרטיבו ממחטות על הספר הזה.
אנה קארנינה, אשה משכילה מדי וחסרת תעסוקה כלשהי, נשואה בנוחות אך לא באושר לאציל כפרי, אם לבן אחד, פוגשת את הקצין הצעיר וורונסקי, חתיך ונכלולי, ונשבית בקסמיו, או במראה ירכיו המהודקות במדים. היא הופכת לפילגשו, הלשונות הרעות בסנט פטרבורג מצקצקות, ובעלה ההגון מסרב להיפרד ממנה ומחובותיה כרעייה ואם, כדי לא להעצים את הסקנדל. אבל היא לא בוחרת בפיסות בשר זעירות השמורות לאנשים מהוגנים. היא רוצה את כל החלום, ומקבלת את כל שברו. אחרי שהיא יולדת לורונסקי בת והנידוי החברתי שלה מושלם, הוא מתחיל להשתעמם ובסופו של דבר זונח אותה. המוצא היחיד שאנה מסוגלת להגות הוא זה של הספרים שהאמינה להם. הסוף: מתחת לגלגלי הרכבת. טולסטוי, סופר הגון, מנסה עד הרגע האחרון לתת לגיבורה שלו צ'אנס לכרטיס לגן העדן, ולכן רגע לפני שהיא מתה הוא מעורר בנשמתה הרהור של חרטה. לשם האיזון כדאי להזכיר, כי בערוב ימיו נמלט טולסטוי מאשתו ויצא במסע ארוך והזוי ברכבת, כשלאיש מין ההמונים שליוו אותו בתחנות השונות לא היה ברור מה הוא מחפש. הוא מת במהלך המסע.

אייק וטינה טרנר

אייק היה מוסיקאי ומפיק מצליח בסצינת הרית'ם אנד בלוז של סנט לואיס בסוף שנות ה –50' וטינה (או בשמה האמיתי: אן מאי בולוק) פגשה אותו כשהייתה בת 18. אייק וטינה צירפו אליהם את 'מלכי הקצב', פרצו את מעגל השוק הסנט-לואיסי וזכו בהצלחות לאומיות. טינה הייתה פרפורמרית מרהיבה, סקסית ואנרגטית, ואייק, כמו מכשף עם גיטרה, עמד מאחוריה והביט ביצירת כפיו בעיניים מרושעות. למרות ההצלחה הגדולה והכסף הרב שהרוויחו השניים היא הייתה קורבן להתעללויות פיזיות, מיניות ונפשיות במשך יותר מעשור. בסופו של דבר, היא נאלצה לוותר על כל רכושה כדי שייאות להתגרש ממנה. טינה בנתה קריירה חדשה כמעט מאפס והפכה ב - 84', לזמרת השחורה המצליחה ביותר בכל הזמנים. אייק, לעומת זאת, נשלח לכלא אחרי שהונה את שלטונות המס.

מיק ג'אגר ומריאן פייתפול

בפריצה משטרתית לביתם של "האבנים המתגלגלות" בקיץ 67' נמצאו סמים רבים ומריאן פייתפול אחת, עטופה בשטיח פרסי יקר, ערומה מתחתיו. כשהשוטרים עצרו אותה ואת מיק ג'אגר, הזוג האנגלי הנוצץ של התקופה, היא השאירה את השטיח על הריצפה.
ג'אגר היה סולנה של להקת ה"אבנים המתגלגלות" ומריאן פייתפול, היפה, הייתה בת למשפחת ברונים. לבקשתו של אנדרו לוג אולדהם, מנהלם של ה"אבנים", ג'אגר וקית' ריצ'ארדס כתבו עבורה את "כשהדמעות זולגות"- להיטה הראשון. בגיל 18 התחתנה פייתפול עם ג'ון דנבר, מנהל גלריית הפופ-ארט 'אינדיקה', אולם במשך הזמן נשבתה בקסמם של הילדים הרעים של הרוק: הראשון שנכנס למיטתה היה בריאן ג'ונס, השני היה קית' ריצ'ארדס, ומיק ג'אגר היה רק השלישי, אבל האחרון. פייתפול העניקה לו את התדמית המכובדת והתרבותית, הפכה אותו ל'מלך הסצינה' ( כפי שכינה אותו העיתונאי דון שורט מה'מירור'), ובהשפעתה כתב את מיטב שיריו.
מערכת היחסים הגיעה לקיצה באוסטרליה ב – 69'. ג'אגר השתתף בצילומי הסרט "נד וקלי" כשפייתפול ניסתה לשים קץ לחייה. הוא שהה ליד מיטתה לאורך כל ימי האישפוז אך לא הצליח להציל את מערכת היחסים. נסיונותיו לחדש את הקשר נכשלו מספר פעמים. פייתפול העדיפה לברוח עם מאהב איטלקי, ולהשמין בכוונה כדי לדחות אותו גופנית. התמכרותה להרואין הרגה סופית את הסיכוי הקלוש לאיחוד.

קרמיט ומיס פיגי

כמו במקרים של זוגות רבים, גם כאן מדובר בשני הפכים מוחלטים. הוא ביישן, שקול, עדין, טוב לב ומנהיג מלידה; היא אימפולסיבית, אקסטרווגנטית, מהירת חימה, קנאית ותחרותית. הוא צפרדע דק איברים, והיא חזרזירה עבת בשר. מטבע ההבדלים ביניהם, מיס פיגי היא הדומיננטית, היוזמת והמחזרת. המצבים המסוכנים ביותר הם כשמתארחת במופע אמנית מושכת - אז מגייסת מיס פיגי את כל הקסם והעורמה כדי לסלק את המפגע ולהשיב לעצמה את תשומת לבו המלאה של קרמיט. גם אם זה נדרש ממנה פלירטוט ארוך עם גבר כלשהו שנקלע לסביבה- לו יהי. לפעמים נרמז שגם לגונזו יש כוונות רומנטיות לגבי החזירה, אבל מצד שני די ברור שהוא מעדיף תרנגולות.