עשרת האלבומים הגדולים של פבלו רוזנברג

פול מקרטני – Tug of War

אף פעם לא התווכחתי עם עצמי מי עדיף בעיני מבין השניים – בשבילי זה היה פול, וזהו אחד האלבומים המצוינים שלו.

הבי ג'יז – Spirits

צחקו עליהם הרבה בגלל הפלצט המפורסם, אבל הם ללא ספק אחד מהרכבי האר אנד בי הגדולים בכל הזמנים. אקח אותו אתי בגלל "Too Much Heaven ". נהגתי לברוח מבית הספר, להגיע הביתה ולשיר אותם.

פינק פלויד – Dark side of the Moon

שילוב של שני ענקים מוזיקליים: ווטרס וגילמור, עם אלבום שאולי שינה את פני הסאונד בהקלטת מוזיקה. אתם בטח יודעים שאלן פרסונס היה מאחורי הקונסולה.

Piero – Coplass De mi Pais

הילדות שלי. ארגנטינה של 1970 ואני בן חמש. יש שם שיר אהבה שהוא כתב לאבא שלו: “Mi Viejo " ("הזקן שלי"), אולי אחד השירים המרגשים ביותר ששמעתי.

האבנים המתגלגלות – Tattoo You

לאט לאט אני שם לב שאני מצביע על שילובים של כוחות מוזיקליים גדולים, אבל זו האמת וזה תמיד מנצח – מיק ג'אגר וקית' ריצ'ארדס באחד האלבומים הכי גדולים שלהם.

אוסף של פרנק סינטרה

לא משנה איזה מבין העשרים שיצאו. פשוט לשמוע אותו שר ולהבין שהוא נגע בשמיים. ענק הענקים.

סופרטראמפ – Breakfast In America

אני די תקוע במה שקרה בסוף שנות ה- 70 , אבל כנראה שלגיל ההתבגרות יש השפעות מגיות. אוסף של שירים מצוינים בביצועים שמוגשים עם סאונד שאפילו היום נשמע פצצה.

תזמורת אורות החשמל - Discovery

ג'ף לין ותזמורת אורות החשמל היו ללא ספק חלק נכבד מפס הקול של החיים שלי. בעיני הוא האלבום האבוד של מקרטני. עבודת אולפן גאונית, שירים נדירים, ובשמיעה ברצף אין אפילו נפילה אחת. אני תמיד מבטיח לעצמי לקנות את הדיסק כי עדיין יש לי אותו על גבי תקליט.

שלמה ארצי – ירח

מה לעשות – תמיד מרגש אותי מחדש לשמוע את המשפט "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר" כששלמה ארצי שר אותו.

שושן – הילד והדולפין

אם כבר על אי בודד, אז אין מוזיקה יותר מתאימה מהפסקול ששושן הוציא בשנה שעברה. שמחת חיים מענגת וצ'יל אאוט חושני.

אלבומו האחרון של פבלו רוזנברג - "כל יום יותר" - יצא לפני חודש.