אמש נערכה עצרת מחאה כנגד גזר דינו של יצחק מרדכי ברחבת הסינמטק בת"א. העצרת, שהתכנסה תחת הכותרת "כמה צל"שים שווה נפש אשה", היא יוזמה של מרכז ת"א לסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בשיתוף ארגוני הנשים. נכחו בה כמאתיים איש, מספר זניח כמעט, שרק בדוחק מצדיק סיקור עיתונאי.
מאז מתן גזר הדין של מרדכי, ביום שני שעבר, התמלאו מדורי העיתונות הכתובה, המשודרת וקבוצות הדיון באינטרנט בדיונים. מלא הרחוב ומלאו מסדרונות קופות החולים, הקניונים והאוניברסיטאות בוויכוחים ושיחות הזדהות. בחלוקה גסה, הדיון נסב (בתחילתו לפחות) על הדרישה להחמיר בדינו של מרדכי. גברים ונשים כאחד משתתפים בו, אך מעטים הקולות הנשיים המצדדים בהחלטת בית משפט השלום בירושלים. חלוקה זו היא הרבה יותר מסמלית, והיא מצביעה על מה שיכול להפוך לקו פרשת מים של הפמיניזם הישראלי: הצבת המאבק לביטחונם של נשים וילדים בראש סדר העדיפויות, או גוויעתו של המאבק, בפעם המי-יודע-כמה, בקול ענות חלושה.
בלהט הדיון כמעט ונשכח כי מר מרדכי הורשע בביצוע מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, ובביצוע מעשה מגונה. לא בביצוע הטרדה מינית. הדיון החל, אמנם, מפסק הדין וגזר הדין, אבל התרחב למגוון נושאים: דמותו של צה"ל ואופי השירות בו, ועדת הכנסת והיועצת המשפטית לכנסת, שופטיו של מרדכי, הנורמות השיפוטיות והתחיקתיות שהכתיבו את גזר הדין, אלימות כלפי נשים, מעמד הנשים בחברה והטרדה מינית, ואפילו אפליית המזרחים.
במילים אחרות, הקצף יוצא על התרבות הדומיננטית: על הגמוניית הגנרלים, על האוליגרכיה הגברית הקיימת במדינת ישראל, על תפיסת העולם השוביניסטית, המפלה, ועל תוצריה. הרבה אנשים כבר אינם מרוצים מכך ש"האשה היא האחר".
"משפט מרדכי" יכול להיות לחברה הישראלית מה שהיתה פרשת רודני קינג לקהילה האפרו-אמריקנית: התקוממות של מיעוט נגד הדעות הקדומות שלהן הפך קורבן (כמובן, גילויי האלימות שליוו את מקרה קינג - אסור שיישנו). הוא יכול גם להיות מקרה או.ג'יי סימפסון, ולהישאר בחזקת אבסורד משפטי וחברתי.
את כיוון הרוח תקבע נכונות האזרחים לצאת לרחובות, למרות המצב הביטחוני, למרות מזג האוויר, למרות מעמדו הבעייתי של הפמיניזם בישראל והנטייה המסורתית למעורבות פחותה בנושאים חברתיים. קריטית לא פחות היא יכולת ארגוני הנשים לגייס תמיכה ציבורית ולחדור למרכז העשייה הפוליטית. עד כה לא הצליחו ארגונים אלה להעמיד מנהיגות המסוגלת להתגבר על חוסר הפופולריות של הפמיניזם וסוגיות חברתיות אחרות בישראל.
אמנם, ספק אם מחאה חברתית היא שתוביל את שופטי המחוזי להחמיר בעונשו של מרדכי, וספק אם ערעורו עליו יתקבל כתוצאה ממחאה שמנגד. אך הרווח אינו גלום בשינוי גזר הדין. הוא יימצא בשינוי הלך הרוח של החברה הישראלית, ובהשפעה על דעת מקבלי ההחלטות. הרווח נמצא בגזרי הדין של הפושעים שבדרך.
מורן עמית, פמיניסטית
