רק כך

אריק שרון טועה בגדול אם הוא חושב לרגע שהוא הוא ראש ממשלת ישראל. זה רק נדמה לו. המדיניות בימים אלה, בוודאי המדיניות הביטחונית, נקבעת על-ידי כמה מאות, אולי כמה אלפי מתיישבים ביהודה, שומרון וחבל עזה. הם מובילים את הקו, ומי שיאמר בימים אלה מילה אחת נגדם, צפוי לחרפות וגידופים, עד כדי סיכון נפשות. ללימור לבנת ולשאול יהלום כבר יש פינת רדיו קבועה בעניין הזה.

פואד בן-אליעזר, אפילו שמעון פרס, מתיישרים לימין, לפי הקו שנקבע במועצת יש"ע. בגלל מדיניותם המטופשת וצופנת הסיכונים של הפלסטינים אין כמעט מי שיעז לפתוח את הפה נגד הקו המיליטנטי הזה, שכוונותיו אולי טובות, אך עלולות להוביל את כולנו לגיהנום.

הבעיה העיקרית של בעלי הלך המחשבה המיליטנטי בתוכנו היא שהם נוסעים ברכבת לכיוון אחד, אינם מוכנים לעבור בשום תחנת ביניים, ובעיקר – לא מוכנים להציץ מהחלונות החוצה: לפלסטינים יש מה לומר? שיסתמו את הפה ויגידו תודה שהם עדיין פה. האמריקנים רוצים להעיר משהו? שיקפצו לנו. האירופים כועסים ומאיימים בחרם? הצחקתם אותנו. מובארק, עבדאללה? נו, באמת. ישראלים חשים אי נוחות לנוכח מספר ההרוגים והפצועים בשטחים, לנוכח מספר הילדים המתים? הם יפי נפש, שמאלנים, מגונים, אוסלו. ראיתם תצלומים של פני הנערים שנרצחו במערת תקוע?

ועיקר שכחנו: הגויים, אומות העולם היו תמיד אנטישמים ותמיד נגדנו. רק השבוע הוצאנו מהתקליטייה את ההמנון החלופי ל'התקווה" – "העולם כולו נגדנו". כמה שכבות אבק היו עליו.

כשם שהשמאלנים הנוקשים והמרים איבדו ויאבדו את עולמם משום השנאה עם הקצף על השפתיים לכל מי שדעתו אינה כדעתם, כך יאבדו המתנחלים את שארית האהדה כלפיהם בציבור הישראלי אם לא יציצו החוצה מבעד לחלונות הרכבת הדוהרת (ואם יזרקו מתוכה את מי שמנסה – כך אומרים – להציץ החוצה ולנהוג אחרת, כמזכ"ל יש"ע, שלמה פילבר).

אף אחד לא יעלה על בריקדות למענם

שרון יטעה כמו אהוד ברק אם יחשוב לרגע שההמונים הצביעו עבורו. הם הצביעו נגד ברק. ברק טעה כאשר חשב שההמונים הצביעו עבורו. הם הצביעו נגד נתניהו. המסקנה: חלק נכבד מהמצביעים אומנם נע ונד בין הקטבים, אך נמצא במקום כלשהו באמצע. לרבים מאוד מבין מצביעי הימין אין שום קשר וזיקה לארץ ישראל השלמה, ומצידם שאפילו ימכרו לערבים את הכותל המערבי. הם לא ינקפו אצבע עבור המתיישבים היהודים ביו"ש ובחבל עזה. רבים מהם אפילו לא ביקשו שם מעולם. הם כבר ביקרו בקזינו ביריחו, אך אין להם מושג היכן נמצאת קרני שומרון וכמה תושבים יש בתפוח ג'.

לעומת זאת, אותם מצביעים יכעסו מאוד אם יכבידו עליהם מחדש בהצטיידות בוויזות למסע סוף שבוע לפריז, וקצפם יגבר אם יקראו שטנקים של צה"ל מושבתים בגלל מחסור בחלפים ובדלק כתוצאה מאמברגו אירופי או אמריקני.

מצביעי הימין הללו, ברובם, לא ייצאו בהפגנות למען אנשי יש"ע (כשם שלא ראו אותם מעולם בהפגנות הימין גם בעבר), ובוודאי שלא יעלו על בריקדות למענם. ביום פקודה עלולים אנשי חברון ועופרה ובית אל למצוא את עצמם במצב שבו מצא את עצמו אריק שרון בשבוע שעבר בבואו להילולה במירון: מול כסאות ריקים.

המסקנה: לנוכח הטרור הפלסטיני מרשים ונבון האיפוק שגזרו על עצמם רבים ביש"ע, אך באחרונה ניתן להבחין בהתלהמות מנהיגים ביש"ע ובקולות פובליציסטיים שתובעים "למגר", "להרוס", "להשמיד", לנהל מלחמה.

במקום להתלהם (הרי בסרט הזה כבר היינו), עליהם להציע עכשיו דרך שונה, מדיניות אחרת, שתעיד על ניסיון כן ליצור חיים חדשים ומשותפים עם הפלסטינים בארץ ישראל המדממת.